אמנות

ולשם שינוי, בגישה קצת פחות פלצנית

היחס שלי לאמנות, כמו לכל דבר, הוא חילוני לגמרי. אני אומרת את זה כנגד אנשים שרואים את מעשה האמנות כקודש. שזקוקים להארה, התעלות, טקסים והקרבת קורבנות כדי להרגיש שהם עושים אמנות. אני בנושא הזה לא מבדילה בין קודש לחול. לא צריכה שום תנאים מיוחדים כדי ליצור. לא צריכה מוזיקה ספציפית או רשרוש רוח חרישי. לא צריכה בדידות, או נייר עבה, או מחשב חדש, או עט יקר, או אפילו השראה כדי לעסוק במה שאני מכנה אותו אמנות. כל הדברים הנזכרים לעיל יכולים לעזור לי להפוך את האמנות שלי ליותר טובה, אבל אני מסתדרת יפה מאוד בלעדיהם.
אין אצלי דבר כזה "מחסום כתיבה", מצב בו אני ממש רוצה לכתוב ולא יוצא לי כלום. כשאני רוצה לכתוב אני כותבת. ביכולתי לכתוב כשאני יושבת על רצפה של אוטובוס על לפטופ עם מקלדת קטנטנה שמקשים של האותיות פ,ו-ם בה לא פועלים, ברקע צעקות של ילדים וצלצולים של סלולרי, ואנשים זרים בוהים בי בחשדנות. והשראה? אני צוחקת בפניה של ההשראה. יש רוצה-לכתוב, ויש לא-רוצה-לכתוב. נכון שבהיעדר תנאים מינימליים עלול לצאת לי ממש חרא. זה שמדובר בחרא, לא עושה את זה פחות אמנות. וגם אם זה חרא, אני תמיד אוהב אותו, כי הוא יצא ממני. ויותר מזה – כי יש סיכוי שפיסת החרא הזאת היא הדשן שמרפד את הקרקע של יצירת המופת הבאה.

אני משתמשת בכתיבה כדוגמה לתהליך יצירתי כלשהו. הייתי יכולה להשתמש גם בציור, נניח. אבל אמנות היא הרבה יותר מזה. נראה לי שהיחס המתירני שלי לנושא האמנות נובע מההגדרה שלי למושג הזה הזה בכלל, "אמנות".

כמה מחבריי הטובים ביותר, ולעתים גם אני, מעקמים את האף ו/או מקיאים כשמתחילים לדבר על אמנות. תיכף עולה לראש המטען הפלצני שנדבק לאמנות לאורך השנים. מרתיעים אותי בתי המקדש של האמנות, גלריות ומוזיאונים, וכך גם הקהל העולה לרגל אליהן. זקנים, עבשים, עשירים, עם התנשאות על פניהם. גורמים לי להרגיש שאמנות מיועדת רק לחוג מצומצם של אנשים: כאלה עם ליפסטיק על השיניים.

העניין הוא, שאמנות זה ממש ממש לא זה. מתחת לטקסים ולקליקה ולדיונים אינסופיים במבטא שינקינאי, אמנות היא תהליך של הפיכת חלק מהפנימיות שלך לתוצר חיצוני. בעיני זו ההגדרה הבסיסית ביותר, ותחתיה אני כוללת אינספור אפשרויות. דבר מה פנימי יכול להיות רגש, מחשבה, רושם, דעה או רעיון. כל מה שאישי. ההתגלמות החיצונית יכולה לבוא במדיה שאנו מכירים, כמו ציור, ריקוד או שיר. את טיבו של מעשה האמנות אפשר למדוד על פי שני הקריטריונים האלה: עד כמה המסר מעניין, ייחודי, ומצליח לעבור לצופה, ועד כמה איכותי הוא השימוש במדיום הנבחר.

מצאתי את התמונה באתר Art or Porn You decide

מתוך האתר "Art or Porn You decide"

העניין הוא, שאמנות יכולה להתבטא בסוגי מדיה שאנחנו לא רגילים להתייחס אליהם כאמנות. לדעתי, דיבור זו אמנות. דיבור הוא העברת מסר, שהרבה פעמים הוא פנימי, על ידי שימוש בשפה. תיזכרו איך משפט אחד מאדם קרוב הצליח לטלטל אתכם יותר מהסרט הכי מרגש שראיתם. איני רואה שום סיבה למה המשפט הזה הוא פחות אמנות מהסרט.

לבוש, תסרוקת וטיפוח, בהרבה מקרים, הם אמנות. בלי שנשים לב לזה: אנו מעצבים את המראה החיצוני שלנו כדי להעביר לעולם מסר על מי ומה שאנחנו. מסר של "אני עובד חרוץ", של "יש לי גנטיקה טובה", או של "אני ממש רוצה להזדיין הלילה".

יחסי מין הם אמנות לכל דבר, ואם יורשה לי לציין - אחת מהאהובות עליי. זו דרך יעילה, ולעתים גם יצירתית מאוד, להביע את עצמך ולהעביר מסר רגשי חזק.

תסכימו איתי או לא – זה לא משנה. חיי הם תהליך פורה של יצירה בלתי פוסקת. אני פשוט עושה: מוציאה החוצה פיסות קטנות שלי, בלי הפסקה, בלי לשאול את עצמי האם זו אמנות או לא. רק לאחרונה הגעתי להבנה שאני יכולה להדביק את התווית "אמנות" למרבית אורח החיים שלי. עכשיו רק נותר לי לשכלל את המסרים שאני מחצינה, ואת השליטה בטכניקות שאני משתמשת בהן. ואתם, על הדרך לתוצר סופי, זוכים להיחשף לכמה טיוטות מעניינות.

הכותבת התחילה זה עתה את שנתה האחרונה בלימודי עיצוב – שזה משהו שונה לחלוטין מאמנות, אבל על זה היא כבר תכתוב בהזדמנות אחרת. בינתיים היא מאחלת לכם שנת לימודים פורייה.

10 Comments

  • Rei Dishon

    19:32 19 באוקטובר 2009

    הפעם הפתעת לטובה ושיהיה בהצלחה בשנה האחרונה
    - וסתם שאלה – מה התרשמותך ממסיבת האמנות ביום חמישי ?

  • אדם

    3:10 20 באוקטובר 2009

    if i like it, its porn, if my girlfriend likes it, its art

  • זרוב

    8:14 20 באוקטובר 2009

    if you both like it?
    or none of you?

    לגבי מסיבת האמנות: היו אנשים מעניינים. הייתי מזריקה פנימה יותר אמנות ויותר מסיבה. מצד שני אני אומרת את זה בתור מי שלקחה חלק בארגון מסיבת הביקיני שלי, לכן הסטנדרטים שלי גבוהים במיוחד בכל הנוגע לאירועים (:

  • Purple Mushroom

    16:26 20 באוקטובר 2009

    תודה רבה. (עוד) שנת לימודים מוצלחת גם לך.
    כל יום אנחנו לומדים. לומדים גם מקריאה וכתיבה.
    מילים טובות…
    גם אני אמן, והגדרתי את זה בכרטיס בטוויטר והעברתי לכרטיס בפייסבוק.
    לחיי האמנות,החיים,האנשים,העולם.
    שנלמד תמיד דברים טובים בחיים,ונתפתח,ונראה ונשמע עוד הרבה יצירות אמנות טובות ומגוונות :-]

  • יעל

    18:12 24 באוקטובר 2009

    זרוב, אני כרגע עסוקה בלהקיז דם על עבודה על נושא שאני מאוד מתעניינת בו ומושך אותי, אבל אני לא מצליחה להעביר לתוכה אפילו קמצוץ מהרגשות הגועשים שיש לי כלפי הנושא. זה הולך לצאת יבש ממש ואני יודעת שאתאכזב מהתוצאה, אבל הפוסט שלך ממש נותן לי הרגשה ש… אני לא יודעת, הוא מונע ממני להתייאש. למרות שתהליך הכתיבה חד גוני ומעקר, אני רק מחכה להגיע לשלב העריכה ולשכלל את המסרים.

    המון בהצלחה עם האתר והמסיבות וכל פרוייקט שלא יהיה שאת עובדת עליו עכשו

  • Omer Kligman

    1:30 25 באוקטובר 2009

    זרוב, בגלל דברים כאלו אני אוהב אותך.

  • לולו

    11:47 26 באוקטובר 2009

    כל פעם שאני קוראת פוסט שלך דברים חדשים מתבהרים אצלי… תודה על השיתוף, את מוכשרת

  • sofgi

    13:37 27 באוקטובר 2009

    כמה כישרון… מתענג לקרוא כל פעם מחדש..

  • Maya

    2:53 7 בנובמבר 2009

    בובה, אני לא יודעת מתי החלטת להזריק תכנים חדשים, מהסוג הזה לאתר, אבל ההחלטה היא מבורכת.

    ולעניין
    "אמנות היא תהליך של הפיכת חלק מהפנימיות שלך לתוצר חיצוני. בעיני זו ההגדרה הבסיסית ביותר, ותחתיה אני כוללת אינספור אפשרויות. דבר מה פנימי יכול להיות רגש, מחשבה, רושם, דעה או רעיון. כל מה שאישי"

    ההגדרה הזו מקובלת עליי, אבל היא לא מקובלת עליי כהגדרה יחידה. זה רידוד האמנות לכלי שתפקידו היחיד הוא האדרת/הגדרת/החצנת הסובייקט.
    - הערה מהיציע: ברור לי שהשאלות "מהי אמנות?" ו"מה תפקידה?" הן מורכבות ודשים בהן ללא סוף, ובלעדיהן לא היה מה לפלצנים לעשות באוניברסיטה ולמרצים לא היה ממה להתפרנס. אבל עדיין מעניין לדון בנושאים האלה, למרות שסביר להניח שלא תהיה תשובה חד משמעית.

  • Pandemonium

    15:15 5 במרץ 2010

    קנית אותי (:

עכשיו תורך להגיב
או הכנס