ספטמבר 16, 2009 Alizarin Zroob 14Comment

היה לי דייט עם טרנטינו. בחלום. זה עדיין טרי. אני לא אספר מה היה בחלום הזה כי אני אדם מופנם. אני רק אגיד שלבשתי שמלה מאד מיוחדת. שמלה בגזרת "עפרון" קלאסית, מהסוג שעושה תחת יפה . בצבע של דם שהספיק להתייבש. ויש בה גם מעט שילובי ויניל וקשירת מחוך.
זאת שמלה אמיתית מהארון הפרטי שלי. המעצב העניק לשמלה שם פיוטי "ערפד במשמרת לילה", אך אני קראתי לה "דייט עם טרנטינו", כי היא משדרת סוג של פטישיזם מסוגנן וקלאסי, שזה כל כך טרנטינו.

בערב הגדול נילי מתכוננת לדייט המתוכנן. נילי מפנטזת על התחת היפה של עצמה בתוך השמלה. נילי באה ללבוש את השמלה. הריצ'רץ' של השמלה נתקע. נילי לא מאמינה שזה קורה לה. ממש שחזור של סיטואציה מאד לא משכנעת מ"הקס והעיר הגדולה" כשסמנתה מנסה לשחרר את עצמה מתוך השמלה עם ריצרץ' תקוע, ואז היא קוראת לכוסון הבלונד מה שמו שיפשיט אותה אך בעיקר, שישחרר אותה מהשמלה. הייתי מאד לא משכנעת בעיני עצמי.

לבסוף, אלתרתי איזה פתרון ולבשתי סט מיני בשם Lost velvet empire , שקיבל את שמו בהשראה של במאי אחר אהוב עלי מאד, דיויד לינץ' (גבר מרשים תכול עיניים). אפילו נעלתי נעלי עקב, בפעם שנייה בחיי (פעם ראשונה הייתה בנשף סיום תיכון).
חשבתי שכל הדברים המגוחכים האלה יועילו ויתרמו להצלחת הדייט. כי קוונטין ידוע בחיבתו הגדולה לרגליים. באיזה ראיון הוא סיפר שהוא עושה אודישנים לשחקניות כשלגופן מכנסיים קצרצרים ונעלי אצבע.
אני מזדהה מאד עם קוונטין בקטע הזה, רגליים זהו חלק הגוף האהוב עלי גם, אחרי שיניים. כף רגל אני אוהבת פחות, אלא אם כן זו יצירת אמנות מופתית במידה אירופאית 43 של אומה תורמן.

אני לא מעריצה שרופה של טרנטינו. אני מודה שנרדמתי ב"כלבי אשמורת" בדקה החמישית בערך, כשניסיתי לראות את הסרט בפעם הראשונה.
טרנטינו שלי – זה "קיל ביל 1 " – הרבה אלימות ציורית ונעימה לעין. טרנטינו שלי – זה גיבורות על נשיות של אומה וג'ולייט, שהן כל מה שרצית להיות אי פעם – רזות, חסרות מעצורים ובעלות כושר גופני יוצא דופן. טרנטינו שלי – זה קריסטופר ווקן, האביר האפל, שמסתיר בתחת שעון.
וכשאני רואה איזה ג'יפ שמנסה לדהור מרמזור עד רמזור בפקק, או איזה אופנוען מגוחך, אני חושבת לעצמי את מה שאברנטי מה Death proof- הייתה אומרת במקרה כזה: "בטח יש לו קטן".

הסרט החדש של טרנטינו נקרא עם שגיאת כתיב מכוונת“Inglorious Basterds” . איש חשוב ומכובד פלט פדיחה לא מכוונת, כשהציג את הסרט בפרמיירה החגיגית כ"ממזרים חסרי מנוח". טרנטינו עלה על הבמה וצרח: "רוצים להרוג כמה נאצים??? !!!!! So let's start this fucking movie

הסרט החדש הוא שונה מכל סרט אחר של טרנטינו שראיתי. הוא מאד ארוך , איזה שעתיים וחצי, אבל לא מרגישים את זה בכלל. טרנטינו הספיק לעשות את הסרט בזמן קצר מאד – תוך פחות משנה , ונכון לעכשיו , זהו הסרט הכי מצליח שלו מבחינה מסחרית . אני לא רוצה לקלקל את החוויה לאלה שעדיין לא ראו אותו. אני רק אגיד שטרנטינו ממשיך עם כמה פטישים המוכרים שלו ועושה זאת במלוא הטעם. כמובן, שאין דבר יותר פטישיסטי מהסימבוליקה הצבאית הנאצית . אצל טרנטינו זה נראה קיטצ'י ולעתים אף גרוטסקי.
" Basterds" הוא סוג של אוטופיה יהודית. ממש כמו המדינה שלנו. באוטופיה הזאת יש בנים יהודים בריונים ובנות יהודיות שנראות כמו שיקסיות בלונדיניות.

אני מודה שאני אוספת חתימות. כשאני רואה את מושא ההערצה שלי, האינסטינקטים הילדותיים גוברים עלי. בקוקטייל שאחרי הפרמיירה באתי לקוונטין וביקשתי שיחתום על די וי די של "קיל ביל 1" במהדורה עברית. עם חתימה של טרנטינו, היה יכול להיות לזה פוטנציאל אספני טוב.
אך טרנטינו אמר שכל כך הרבה מבקשים ממנו חתימות שכבר נמאס לו. אמרתי שאני לא מבקשת בשבילי, אלא בשביל חברי הטוב שחולה מאד ושבקשתו האחרונה הייתה החתימה. קוונטין לא השתכנע ואני עשיתי פרצוף מסכן. ואז הוא חייך ואמר לי: "עזבי, זו מסיבה, תיהני!!!", ולחץ את ידי.
כשחזרתי מעוד סיבוב אלכוהולי, קוונטין כבר לא היה שם.
אז זהו היה הדייט הראשון שלי עם טרנטינו. מאד לא צפוי כמו טרנטינו עצמו. עכשיו, אחרי שראיתי את הסרט, הייתי כנראה מחליפה את קוונטין בקריסטוף וולץ הגאוני.

בונוס: נילי עם כפילו הישראלי של טרנטינו, נועם ניב
בונוס: נילי עם כפילו הישראלי של טרנטינו, נועם ניב

למערכת זרוב.קום שני כרטיסים לפרמיירה היום בערב של הסרט, שני הראשונים שיכתבו הצעה לאיך נראה דייט מוצלח עם טרנטינו, יזכו להצטוות יחדיו לדייט צפייה בסרט, או סתם צפיה עם אדם זר ומוזר, תלוי בכם… מה שלא יהיה נכריז על הזוכים המאושרים בשעה 18:00, מהרו, הסרט מתחיל בעזריאלי ב19:15, אל תשכחו לתת בטוקבק דרך ליצור אתכם קשר!

14 thoughts on “דייט עם טרנטינו

  1. אין מצב שאני היחידה שקופצת על זה!

    הנה דייט מוּשלם עם טרנטינו:
    אני קובעת עם טרנטינו ליד גשר העץ של הירקון מוּל שכונת בבלי, תוך הבטחה שמדובר בלוקיישן ישראלי מסתורי עם הילת מוות מרחפת מעליה. הפארק מחייב אותי להנעלה נוחה יותר מעקב-סיכה של נעלי הוויניל הקלאסיות שלי, אז אני מסתפקת בסנדלי עקב דק אך נוח שבכל רגע כף הרגל יכולה לחמוק מהן בקלילות ולנחות לטרנטינו על השפתיים.
    כשהוא מגיע אנחנו שוכרים סירת פדלים, ובמהלך החתירה אנחנו מדברים על רציחות מעניינות בהיסטוריה של ישראל ועל אפשרות לעשות סרט על בתולות הים הנוקמות ממעמקי הביצות הרעילות של הירקון. תוך כדי אנחנו אוכלים שוקולד עם צ'ילי שהשכלתי לקנות בשוקלטריה על אבן גבירול, תוך הבטחה מהמוכר שזה אפרודיזיאק מעולה. לפי החיוך על הפנים של קוונטין כנראה שהמוכר ניסה את זה על החבר שלו לפניי.
    כשאנחנו יוצאים מהסירה אנחנו לוקחים אוטובוס לאוזןבר לראות מרתון הופעות של להקות אלטרנטיביות, ואחרי ההופעה של אינגה דינגו הוא אומר שהוא חייב לשבת לכתוב תסריט כדי לשבץ מהר את השיר שגרם לו להזיע מרוב ריקודים, למרות שאני מבקשת ממנו שיחכה עם זה להופעה של אטליז – כשזה קורה הוא גם יודע שהוא ילהק את הסולנית שלהם לתפקיד הפאם פאטאל. בשלב הזה הוא מציע שנבדוק אם יש ספא פתוח שאפשר לשטוף בו את כפות הרגליים המהממות שלי לפני שהוא מבצע בהן את זממן. תל-אביב לא מכזיבה ואנחנו הולכים על זה. איזה כיף לקבל מסאז' לגב מכוסית בלונדינית בזמן שהבמאי האהוב עליי מלקק את בהונותיי כמו שלא עשו לי בכל שלוש וחצי השנים שבהן כיהנתי כמלכת סאדו. בזמן שהוא מגרגר אני מודיעה לו שמחר הולכים למופע התיאטרון "עקיצה טבעית" של ציפורלה, תוך התערבות שאם הוא לא רץ ללהק לפחות אחד מהשחקנים לסרט הבא שלו אני עושה לו מסאז' לטוסיק כמו שמבטיחה זואי בל ב"DeathProof".
    אחח, זה יהיה כיף.
    אבל אני גם אסתפק בכרטיס לפרימיירה.

  2. פשוט לטייל עם טרנטינו בשור התקווה וסלסלה של עגבניות

    Three tomatoes are walking down the street- a poppa tomato, a momma tomato, and a little baby tomato. Baby tomato starts lagging behind. Poppa tomato gets angry, goes over to the baby tomato, and smooshes him… and says, Catch up.

  3. א. נילי- מעולה, מעולה, מעולה! הכתיבה שלך פשוט נהדרת, שובבה, כנה וצבעונית (אבל גם אפלולית במידה). איזה כיף שבאת!

    ב. הדייט שלי עם טרנטינו:
    אנחנו נפגשים בחוף הים לקראת שעת חצות. שנינו לובשים לבן, יחפים. מבט ראשון, חיוך ראשון, אני מלבישה עליו מסכה שחורה מעור כדי לא לראות עד כמה הוא מכוער. הוא מנקה בעדינות את החול מאצבעות הרגליים הצבועות אדום שלי (הן עברו פדיקור עצבני באותו בוקר, ממש במקרה) ונושק להן אחת אחת. מקסיקני קטן מגיש לנו בשר אדום שנעשה על מדורה, כמעט נא לחלוטין. שותים מרגריטות.
    אחרי שנתבסמנו קלות, צוות של מקסיקנים קטנים מרים מסך לבן ומביא מקרן נייד. בתפריט: סרטי אימה קוריאניים, כולל הגרסה הבלתי מצונזרת של "שבעה צעדים". זה גם בשביל הכיף, ובעיקר כדי שאפחד כל כך עד שלא אחשוב עוד על הפנים שמתחת למסיכה, ואסכים לחבק אותו. הוא לא אומר מילה ולא מזיין לי במוח על האיכויות הקולנועיות של הבלה בלה בלה. אנחנו מצטמררים בשתיקה.
    כשהסרט נגמר אנחנו קמים והוא מראה לי את כל המהלכים האהובים עליו בקונג פו. אני מספיק שיכורה כדי ליפול כל הזמן ולתת לו להרים אותי ולהיקרע מצחוק, אבל לא מספיק שיכורה כדי לתת לו לנשק אותי.
    המקסיקנים מקפלים ציוד ובמקומם באות שתי פיליפיניות קטנטנות, שהולכות על גבותינו הערומים.
    השעה כמעט חמש, השמש תיכף זורחת, ואני מבשלת לו קפה שחור על פינג'אן בגחלים שנשארו מהמדורה. אנחנו מתבוננים באור העולה מעל הים, שותים קפה מר, לא ממותק, והוא מתוודה בפניי שכל הקטע עם אומה זה שום דבר אישי. שתכל'ס היא די מכוערת.
    אחר כך הוא מספר לי מה היה במזוודה של מרסלוס וואלאס.
    אז, ורק אז, אני קורעת את המסיכה מעל פניו בסערת רגשות, ואנחנו מתנשקים בעוז אל מול הזריחה הממשמשת ובאה.
    כמו משום מקום, חוזרים המקסיקנים ומביאים איתם שני סוסים צחורים כשלג. יד ביד, אנו רוכבים אל היום החדש.

    שכחתי משהו?

  4. אני קובעת איתו באלננבי פינת שנקין ונותנת לו לחכות חצי שעה ליד ההומלס עד שהוא עובר לצד של נחלת בנימין ואז מציקה לו הגברת עם הבייגלה. הוא קונה כמה בייגלה ויושב על ספסל עד שאני מגיעה. אני באה, מקבלת את המנחה הרומנטית וזורקת את הבייגלה העבש לפח. הולכים לפרוזדור. אנחנו לא מצליחים להשיג יחס מאנדריי כי כולם, למראה הכוכב, משחקים אותה סופר אדישים (יותר מתמיד) בניסיון לבלוט. אני צורחת על אנדריי שיביא משקאות והוא מתרצה, משאירה את טרנטינו מוקסם קלות בדרך.. אחרי שאני משתכרת כליל אנחנו שמים פעמינו לכיוון השסק..אני מפדלת על האופניים לאט וטרנטינו הולך ברגל, מגביר את הקצב לכדי ריצה קלה, מדי פעם, בכדי ללכת לצידי. בשסק אני מפלרטטת עם כל העולם, כרגיל, ומשאירה את טרנטינו הדייט שלי משווע לתשומת ליבי יותר ויותר..אני שותה המון ומתחילה ללכלך על התפיסה האעלק פמיניסטית רדיקאלית בסרטיו האחרונים, (למרות שאהבתי אותם ואכן התרשמתי מהיותו פמיניסט)..אנחנו רוקדים מעט, ובדיוק כשהוא מתחיל להנות אני מאבדת סבלנות ומתעקשת שנלך אלי.. אני רומזת, כמובן, ללא מילים אלא עי אינטונציה ומשק עפעפיי שישתלם לו אם נלך אלי עכשיו! אנחנו מגיעים, אני צונחת על המיטה מעולפת..הוא מובך שואל אם אני צריכה משהו אני מלמלת- "מים מים מים, יש לי בחילה.." הוא הולך להביא מים וכשהוא חוזר אני כבר ישנה כמו גור קטן ואלכוהוליסט, ועם הבגדים (הכי יפים שהוא אי פעם ראה..) הוא מתלבט מעט, ואז הולך לו, משאיר פתק נבוך ומבולבל סגנון- "אה..היה כיף אני אתקשר מחר לראות שאת חיה..תישני טוב, ט." אני יודעת שהוא מאוהב. הוא שולח אסמאס למחרת, כמצופה, ואני עונה- "מי זה?" וכאן הוא מתחיל לפתח כלפי אובססיה קלה..

  5. העיקר שהעיניים כבר לא אדומות 🙂
    התעצלתי לכתוב סיפור..
    בטוחה שזה אחלה סרט,
    גם אם אראה אותו בחדרי הקט 😉

  6. מרתק.
    חבל מאוד שהפוסט הגיע אלי למייל באיחור אתמול, רק אחרי השעה 9 בלילה. ראיתי רק את 3 הסרטים הראשונים של טרנטיניו, רק את הסרטים מהניינטיז. הושפעתי מאוד מספרות זולה.
    מקווה לראות השנה או בעשור הבא, את הסרט-הסרטים המדוברים של שנות האלפיים. שמעתי היום שבאמת טרנטיניו בארץ ? דווקא היה לי ערב חופשי אתמול, חבל מאוד. אך לא נורא.
    שנה טובה.

Comments are closed.