אוגוסט 8, 2009 Alizarin Zroob 15Comment

טל שפר, הרכש החדש של זרוב.קום, לרוב הוא שטותניק גדול. אך הפעם לא יכול היה שלא לשטוח את דעותיו הבוערות בנוגע לשערורייה האלימה הפופולרית כל כך.

זוכרים את הילדה הודיה קדם? כנראה שלא. אני לא מאשים אתכם. עברו כבר כמעט שבע שנים מאז שאבא שלה רצח אותה. כמו כולם, גם אתם הזדעזעתם אז, ואחרי כמה ימים המשכתם הלאה כאילו כלום. ומה עם תאיר ראדה? ורוז פיזאם? אתם זוכרים שהזדעזעתם מדברים שקשורים בשם שלהן, אבל לא בטוחים למה, וגם אם אתם כן זוכרים, בקרוב תשכחו. ולמה תשכחו? כי ככה אנחנו. קורה משהו איום ונורא, כולנו נדהמים ותוהים איך דבר כזה יכול היה לקרות, וממשיכים הלאה לדבר הבא הנורא שיקרה.

הנה דוגמא נפלאה: אחרי הרצח הנורא ב"ברנוער" פתאום כולם אוהבים הומואים. הורים רק מחכים שהילדים שלהם יצאו מהארון, תל-אביב מלאה באנשים שמסתובבים עם דגלי הגאווה משל היו אביזר אופנתי או פריט חובה כלשהו, וכולם אוהבים לחזור על המנטרה הידועה של "איך יכול להיות שזה קרה". אני בטוח שלפחות רבע מהאנשים ההמומים מאותו רצח נתעב שכוון לעבר הקהילה ההומו-לסבית ושמסתובבים עכשיו עם פרצוף נפול ודמעה בקצה של העין בכלל לא סובלים הומואים, נגעלים מהמחשבה שהומו יגע בהם או יפנה אליהם, והיו מעדיפים לשבת בכיסא החשמלי מאשר לקבל את בשורת האיוב שהבן שלהם אוהב בנים אחרים. אבל הם לא יגידו דבר. לאהוב הומואים זה הטרנד החדש. אתה חייב לאהוב הומואים כדי להיות ולהרגיש שייך, ואין דבר שאנחנו אוהבים יותר מתחושת שייכות לאומית ברגעים קשים. הרי גם כשרבין נרצח פתאום כולנו נהיינו שמאלנים, פתאום כולם דיברו על שלום ובאו להדליק לו נרות בכיכר. ועדיין, אף אחד לא העז להגיד כלום, כי השייכות מקבלת אליה את כולם, ללא הבדלי דת, גזע ומין. ומה עם מייקל ג'קסון עליו השלום? אני היחיד שבא לו להקיא מהעובדה שפתאום אחרי שהוא מת כולם קונים את הדיסקים שלו? אין גבול לצביעות. קונים דיסק או שניים, ויאללה, לטרנד הבא.

איפה היינו עד היום? למה חיכינו? מה חשבנו שיקרה? איפה היינו כשחבר הכנסת נסים זאב גינה את הקהילה ההומו-לסבית בחריפות? מדוע שתקנו כאשר גדול הדור עובדיה יוסף קרא להומואים רשעים מתועבים? איך יתכן שמר זאב עדיין יושב במשכן הכנסת, אחרי שאתמול לא גינה את הרצח ואף הגדיל לעשות ותלה את האשמה ברצח בסרטים כמו ג'יימס בונד וסופרמן? אידיוט כזה צריך לדאוג שלא יחיה בינינו, ויחזור מהר למערה ממנה בא יחד עם החבר ההוא שלו שלובש שמלה. עובדיה משהו.

ולמה בכל זאת שתקנו ובחרנו שלא לעשות כלום ונמשיך לשתוק ולשבת כשנושא אחר יעלה לכותרות? כי התבטאויות גזעניות כאלה לא מעוררות תחושת שייכות. במקרה הטוב הן גורמות לך לנוע באי נוחות בכיסא שלך מול המחשב, ובמקרה הפחות טוב הן מעלות אצלך חצי גיחוך או כעס רגעי תוך כדי שאתה מדפדף הלאה לכתבה הבאה. אני נותן לעניין ההומואים-לסביות שבוע או מקסימום שבועיים להיות מגניב עד שאנשים יחזרו להומופוביוּת המוכרת והאהובה שלהם, זאת שכל-כך שונאת הומואים וסולדת מהם וחושבת שהם צריכים לעזוב אותנו בשקט עם המחלות שלהם והאיידס שלהם והקול הנשי המרגיז הזה שלהם ובכלל עם כל הגועל נפש ההומואי הזה שלהם.

רוצים שנצא מהבית? תנו לנו דם, קורבנות ושערוריות. תנו לנו אופנה חולפת של הרוגים ומסכנים. תנו לנו לצאת לרחוב, להדליק נר, לצקצק בלשון ולחזור הביתה עם מצפון נקי, כדי שנוכל לישון בשקט. עד הפעם הבאה.

טרנד? צילום: אלעד מגדסי
טרנד? צילום: אלעד מגדסי

תגובת הזרוב

לשם הפרוטוקול: אני, זרוב, לא מסכימה עם הטקסט הזה. יש בו מן האמת: אנחנו מזדעזעים ממה שהתקשורת דוחפת לנו, ומפסיקים להזדעזע כשמפסיקים לדחוף לנו. עם זאת, שיטוט קצר בזרוב.קום יוכיח לכם שאצלנו הומואים-לסביות הם לא אופנה חולפת. זה שיש אנשים שמגלים אמפתיה פתאומית לקהילה רק בעיתוי טראגי כמו עכשיו, זו הזדמנות לתפוס אותם ולהגיד להם דברים שבעיתוי אחר הם לא יסכימו לשמוע.
הייתי בת שמונה כשרבין מת, ופמפמו לי את המוות שלו מכל כיוון. טלוויזיה, בית-ספר, חוגים. ורק בגלל התקשורת, הייתי באמת ובתמים הרוסה ממנו. כתבתי לרבין שירי זיכרון נוגים, אפילו שהוא לא עניין לי את התחת לפני שהוא מת. דווקא רכות-השכל הפאסיבית ונטולת הביקורת בה קיבלתי את המידע הזה הפכה אותי לאדם אטום קצת פחות, אלים קצת פחות, רגיש קצת יותר למה שקורה מחוץ לקירות הבועה של חייו. לא מספיק, אני יודעת, אבל הבה ולא נרחיב את הדיבור על זה כעת.

מה שאני מנסה לומר: אם יש לכם ילד, תוציאו אותו לעצרת ההזדהות, הסובלנות והזכרון שתתקיים הערב בכיכר רבין, החל מ-20:30. תסבירו לו על מה המהומה. שיזדעזע היום, ומחר יגדל להיות אדם בוגר טוב יותר.

פוסט מוצלח של דרור פויר על הנושא

לדף האירוע של עצרת ההזדהות

15 thoughts on “הטרנד ההומו-לסבי

  1. לטל,

    אני לא חושב שהעיסוק התקשורתי הנוכחי ברצח הזה הופך את ההומופובים להומופילים – ובעוד זמן קצר זה הכל ייעלם.

    אני כן חושב שכולנו באופן טבעי, מה לעשות, סולדים מהשונה. גם כשאנחנו ליבראליים לחלוטין, אנחנו סולדים מהשמרנים – ויש גם דברים שבהם אנחנו, ליבראליים ככל שנהיה, הכי שמרנים שבעולם.

    צריך לזכור שחלקים עצומים באוכלוסייה, רוב הזמן מאמינים שהומואים ולסביות זה דבר שקורה רק בטלוויזיה, או רק בתל אביב. התקשורת תעסוק ברצח כיוון שזוהי הסוגיה של סדר היום והשבוע – וכך קורה עם כל סוגיה. אבל בנוסף לזה – כמו בכל סוגיה – כל אחד מאיתנו מפנים באופן כלשהו, מגיב באופן כלשהו.

    אני חושב שגם הסולדים קיבלו כאן תחושה שבעצם, גם אם לא היינו רוצים שהילד/ה שלנו יהיה הומו/לסבית, מכל סיבה שהיא, זה ממש לא אומר שהיינו רוצים שיהרגו את הילדים שהם כן הומואים.

  2. כן, נכון, צודק… סופרמן היה הומו
    זוועות וטרנדים
    הומואים ולסביות ואנשים חסרי ריזולב אישיותי שהולכים על מה שחם עכשיו
    כמו הצמידים של הסרטן…. שהפכו לטרנד… ואז אנשים פשוט הלכו עם צמידים בלי הקטע של התרומה.
    זה מה שנראה טוב.
    והומואים נראים טוב כרגע, הם שכולים ומטופחים… כי הם הומואים.
    גם לסביות זה לא רע… יש שם 50% יותר ציצים מאצל זוג רגיל
    תוסיפו את זה לאפיל שיש בלהגיד לאנשים "לי יש דעה!.. והיא שונה מזו של רוצח!" ויש לך משקה קייצי מרענן!

    … ו… זה לא באמת מחדש שום דבר
    רק מרענן את הנקודה שקל נורא להזדהות
    אבל לעשות משהו אמיתי זה יותר מאמץ מלתפוס אוטובוס לכיכר
    אז עוד שבוע שום דבר לא ישתנה

  3. אצלך פה אליזרין, זה בדיוק זה, טרנד.
    איך מסתדרים כל הדיבורים על סובלנות, קבלת האחר, הסתה שמובילה לשנאה ואלימות עם הדברים שאת כתבת על ערבים ועם התמיכה של יסמין בליברמן?
    (אני מבין שיש סיכוי שהתגובה תמחק וסיכוי טוב שהיא לא תזכה לתשובה, בגלל שזה 'פוגע במותג' וזה באמת הדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות, לפגוע במותג)

  4. אין ספק, מבט חטוף בתכני האתר ואכן רואים את שנאת הזר מפעפעת פה מכל עבר. אבי ויסמין גזענים שמייצגים את המיינסטרים שונא המיעוטים, אנגלמאייר רוצה לגרש ילדי עובדים זרים, יוסף מעריץ את סטלין ואני בכלל אנטישמי שרוצה למסור את שטחי ארצנו לאויב. משטרת המחשבות של זרוב.קום תתחיל למחוק את תגובתך ברגע שהיא תחזור מהכיכר.

  5. דור, התגובה המלגלגת שלך לא הופכת את השאלה שלי לפחות אמיתית או פחות לגיטימית.
    אליזרין התייחסה לנושא חשוב והפנתי אליה שאלה, אם היא תרצה לענות עליה, אני מניח שהיא תעשה זאת ברצינות.
    אם יש לך דעה שהיא לא צינית בנוגע לאיך אותן אמירות מתיישבות עם הקריאה לסובלנות וקבלת האחר, גם אותה אשמח לשמוע.

  6. נו באמת ארז..
    ליסמין יש זכות לתמוך במי שהיא מוצאת לנכון, וכל הנושא עם הערבים, דן בערב עשרות פעמים, וכל פעם עלתה התנצלות מחודשת.. מה אתה רוצה לשים אותה על המוקד? היא סך הכל היתה בת 16 שהיא כתבה את אותו פוסט.. מתבגרים מאז ולומדים מטעויות..

    אני חושב שגם הפוסט מאוד בוגר וכתוב בצורה עניינית, וגם התגובה, כנה ואמיתית.. אני שמח שדברים כאלה עולים על סדר היום של האתר, וזה גם מוכיח שלמרות צבעו הורוד, הוא רחוק מלהיות ילדותי.

  7. נדב, תודה על התשובה. הדברים נאמרו ב-2007, היא לא היתה בת 16.
    השאלה שלי היא בהקשר לדברים שנאמרו על ידה כאן ועכשיו, על הסתה שמובילה לאלימות, על קשר בין מילים לשנאה. אין זמן יותר מתאים לשאול איך זה מסתדר עם הדברים שהיא אמרה בעבר הממש לא רחוק.
    אל תתייחסו אליה כמו אל ילדה שלא מסוגלת לענות ואלי כמו טרול.
    שתחזור מהעצרת ותענה בעצמה.

  8. זרוב תורמת לנזק לחברה הישראלית.
    למה? כי היא מצטיירת כדוברת של שכבת גיל מסוימת. והיא מציעה כלום, בדיחה, ניו יורק, ביטול ערכים, לגלוג הפוך על הפוך כזה. כלומר, מול הצד הימני, הדתי, האידאולוגי, העוין, החשוך, הפשיסטי – ניצבים זרובים עם דגל לבן. היא, וספקטור, ובראון. מלאכת מחשבת של כלום, "אני דבילית וכיף לי עם זה".
    וזה נורא בעיני. מאוד לא קול להגיד את זה, אבל זה נורא.

  9. התגובות נוראיות. נורא קשה לי לקרוא את זה.
    אם להיות עינייני לפוסט: אני מקווה שמה שנאמר בככר, והחיבוק הממלכתי של שמעון פרס, גדעון סער, לימור לבנת, וכולי,
    לא היה חד פעמי.
    בשאיפה לעתיד טוב יותר, שכל אחד לפחות בחברה הישראלית,
    יקבל בני אדם בכל הצורות שלהם כמו שהם.
    אני יודע שזה קשה מאוד.

    ולצוות זרוב.קום, אני מקווה ומאחל, שתיהיה כמה שפחות ביקורת שלילית, באתר ומחוצה לו. שרק נשתפר, כי אני דווקא רואה ויודע שיש תוכן לאג'נדה. זאת לא מלאכת מחשבת של כלום.

  10. היי ארז.
    אתה מתייחס לדברים שאמרתי לפני שנתיים וחצי, דברים שכבר ביום כתיבתם הגיעו מתוך זעזוע עמוק על מצבה המכפיר של החברה הערבית בישראל. אני מודה ומתוודה שהזעזוע הוציא ממני תגובה חשוכה, פוגעת, לא חכמה ולא מועילה. התנצלתי על הדברים ההם, ואתה יכול להיות בטוח שהיום לא הייתי אומרת אותם, וגם לא חושבת אותם.
    רוצה לקבע אותי במקום ההוא, שבו אני כבר מזמן לא נמצאת? בבקשה. רק שים לב שאתה מכחיד כל סיכוי לשלום, אחווה, פיוס, סובלנות ביני לבינך. ואלו בטח כמה מהערכים האהובים עליך.

    בנוגע לבחירתה של יסמין בליברמן – איני מסכימה איתה, אבל אני מעריצה את הדרך המחושבת בה היא מבינה ומנמקת את הבחירה הזאת. תגיד לי אתה, מה עדיף: צעירה המבססת את בחירתה על ידע וקריאה מדוקדקת של מצעי המועמדים, או עדרים שהולכים להצביע לאן ששאר החבר'ה הצביעו (או לא הצביעו).

    בשורה התחתונה: בין אם תבין אותי ובין אם תקטול אותי בחזרה – לי זה לא ישנה. כי אני יודעת שהלב שלי במקום הנכון, שהכוונות שלי טובות, ושאני עושה ככל יכולתי לממש אותן.

  11. האמת זרוב, וצר לי לומר את זה … באמת שזה נראה כאילו הכל אצלך זה טרנד אחד גדול…. אבל יפה על ההתמדה. זה גם משהו שלא הרבה עושים.

  12. שמח שענית (או לדבריך, "הבאת תגובה לההוא שהגיב לך").

    ראשית, טוב שאת כבר לא חושבת ש"ערבים הם חיות מלוכלכות, צריך לעקר את כולם ולשמור אותם במכלאות שלא יעבירו אלינו חלילה את המחלות שלהם".
    תארי לך שהיית אומרת במקום ערבים, הומואים. בטח היו זוכרים את זה יותר משנתים וחצי, אולי אפילו חמש, כמו האיזכורים לציטוטים של דוברים חרדים.
    אבל אם אלו דברים שיצאו ממך מתוך "רגישות למצבה המחפיר של החברה הערבית" ועוד אחרי שרצח רבין הפך אותך "לאדם אטום קצת פחות, אלים קצת פחות, רגיש קצת יותר למה שקורה מחוץ לקירות הבועה של חייו", אז אולי זה באמת עניין טפשי ולא חשוב. בסך הכל מילים.

    בקיצור, אני לא רוצה לקבע אותך שם. רציתי לשמוע את דעתך. אני לא זוכר שאי פעם התייחסת לאמירה הזאת (מלבד אולי טענות כלפי הבלוגרים הגדולים והמאיימים שעשו עליך עליהום, ולא זוכר אם זה היית את שכבת זאת).
    תודה שאמרת אותה.

    הזכרתי את יסמין, שזכותה המלאה להצביע ליברמן, כי אני מניח שאת יכולה להבין בעצמך איך זה נראה. מצד אחד להביע תמיכה בו ומצד שני לדבר על זכויות מיעוטים כשזה נוגע להומואים. (זה נראה כמו, טרנד)

    שלום ולהתראות
    (אם את מגיבה בשביל 'להכניס' או 'להביא תגובה', את יכולה לחסוך את זו הבאה)

  13. אוח, אנשים יפי נפש. בדיוק דיברתי על הנושא עם חברים שלי,עיניין השיכחה הפתאומית הזאת שתוקפת אותנו בין זוועה אחת לאחרת.
    עצוב לי וכואב לי בתור אחת שמאוד מתחברת לקהילה הגאה (שאגב,יותר נכון לומר זאת מאשר הקהילה ההומו-לסבית,אבל אני לא אהיה קטנונית.)
    שינאת הערבים כביכול היא ממש לא כללית אלה מאוד ספציפית,אבל גם איתם אתה לעולם לא תוכל לדעת מי הוא מה ובמה הוא מאמין ולכן אין שום סיבה לסמוך עליהם,או על כל העולם,במאה האחוזים כי זה פשוט סיכון אחד גדול.
    אנחנו מוקפים בשינאה וגדלים לתוך טרור וגם בינינו ובתוך עצמנו יש קונפליקטים ומריבות לא קטנות.
    לא מזלזלת בשום דיעה של אף אחד,הדיעות הפוליטיות שלי לא שוות לתחת כי אני הבנאדם הכי לא מעודכן בעליל בדברים שכאלו ולכן הדיעות שלי משתנות מאוד מהר. אני נוטה לכאן ולכאן בנושאים מסויימים.

    ובהקשר לטל שפר,עצוב לי לומר שאני אכן מסכימה איתו ב90%,כי זה בהחלט נכון,אבל אל תשכח שלפני שמסיימים לתקן ולסגור בעיה אחת מיד מגיעה בעיה אחרת חמורה לא פחות,וצריך לפתור גם אותה לפני שיהיה מאוחר מידי ולכן,בהחלט לא מצדיקה את העיניין אבל,כן,אנחנו מדלגים מבעיה אחת לאחרת מילת ברירה.
    ככה זה,פוליטיקה. וחבל לי שככה זה מתנהל. ולכן,אני חושבת שאם כל כמה שזה "חופר" צריך לחרוש את הנושא ולא לעבור לדבר הבא,ואני מאוד מודה לך על כך שכתבת את כל זה,כי זה פשוט לתת לאנשים מראה-רק ככה הם מבינים שהם גם חלק מהבעיה ולא חלק מהפיתרון.
    אני בעד עוד מצעדים ועוד עצרות ולא רק על המקרה הספציפי הזה אלה כל דבר נורא שקרה ונשכח מהעולם.

    אין לי כח לבדוק שגיאות כתיב,עמכם סליחה.

  14. אולי כדאי להזכיר כאן את הפיסיולוגיה של המאבק החברתי.
    מאבקים חברתיים מורכבים משלבים מוגדרים (שיכולים להשתנות מעט ממאבק למאבק, אבל בעיקרם הם נותרים דומים).
    אחד מהשלבים העיקריים במאבק חברתי הוא אירוע מכונן ("אירוע טריגר"). איך מזהים אירוע כזה?
    זוהי תקרית כלשהי (לדוגמה- מאסר, רצח וכו') שגוררת תגובה נראית לעין של הפגנות ועצרות אשר מזניקה את המאבק למודעות הציבורית. הציבור מתאגד סביב המאבק ומתערער אמונו בשלטון. (זה מסייע במידה והשלטון מנסה להסתיר דברים מעיני הציבור). לאחר השלב הזה בדרך כלל ה"הייפ" סביב העניין דועך ונראה שמתמוסס.
    מכאן המשך המאבק נמצא בידיהם של הפעילים.. הם יכולים או להתייאש מה"דעיכה" ולוותר ובכך "ימות" המאבק.
    או להמשיך ולנצל את התמיכה הציבורית לשינוי חוקיים , ולהמשיך לעניין את הציבור במאבק.

    הנקודה היא, שאולי לנו זה נראה כמו "טרנד" או התעניינות רגעית עד לאסון הבא, אבל למעשה צריך לשקול את האופציה הקיימת שזוהי למעשה התקדמות שלב גדול במאבק הקהילה הגאה ושאמנם התסיסה סביב המקרה הזה תדעך עם הזמן אך "ככה זה", ובסופו של דבר זה יסייע בקידום המאבק.

Comments are closed.