זרוב נוחתת בתאילנד

פוסט מהאוויר שמעל בנגקוק

לאחר נסיעה מפרכת, נראה כי תיכף ננחת בבנגקוק. הטיסה בסדר גמור, אם מתעלמים מזוטות כמו כרית מושב רטובה שביליתי עליה כמה שעות לפני שהבנתי שהיא רטובה, ומהמשפחה מרובת הנפשות שיושבת בהמשך השורה שלנו, ומגדלת ילד שמשתעל במשך שעות ברציפות, ותינוקת שבוכה ללא הרף.
את השעות האחרונות העברתי בלגלגל בהילוך מהיר בראש את הסרט שהוא החיים שלי, בעיקר את החודשים האחרונים – אלה שההילוך המהיר לא זר להם. בעיניים עצומות, נים ולא נים, הציפו את מוחי שאריות מהמחשבות הישנות והחבוטות שהמראתי איתן מישראל. על תומסו האוהב והאהוב; על אמא המציקה שלא שחררה אותי לטוס בלי לדחוף לי לתיק שקיות מלאות בשקיות וצנצנת אחת; על הניצחון בקרב נגד הסמינריון, אותו נזכרתי להתחיל לכתוב יומיים לפני הטיסה ואיכשהו סיימתי ואפילו הצלחתי לנפק מסמך מעניין לקריאה; על האנשים שביליתי איתם את השעות האחרונות בישראל; על הבייבי שלי, זרוב.קום, שנשאר בהשגחת אבא דור כשאני לא פה; ועל ההתנסות העצומה בשם "מחוברות" שהרימה אותי לגבהים עצומים והורידה אותי לתהומות שלא ציפיתי להם.

מטען כבד אני נושאת על הגב שלי, של אריזות עטופות הרמטית. אינספור רגשות שלא היה לי פנאי או חשק אליהם. השנים האחרונות הוקדשו להפיכתי למכונת עבודה סופר-יעילה. מעולם לא הייתי חסרת מעש, אבל מאז תחילת הלימודים בשנקר לימדתי את עצמי משמעת ומוסר עבודה על-אנושיים. הבעיה בעל-אנושיות הזאת, שהיא לא אנושית. ועל הדרך קצת שכחתי להיות בן אדם. צר לי על קרוביי ואהוביי שהסתבכו ומעדו על העצבים הרופפים שמשתלשלים ממני. זה לא מגיע להם.
בכל הנוגע לנפש שלי, אני יוצאת לטיול זה עם שתי מטרות ברורות. אחת – לרוקן את סל המיחזור הגדוש, העולה על גדותיו שהשכל שלי הפך להיות. בין אם לפתור ולמחוק, בין אם לכווץ ולשמור לאחר כך.
המטרה השניה, היא להפסיק להתייחס לעצמי במונחים של מערכות הפעלה.

10 Comments

  • לנורסקיה

    17:30 22 באוגוסט 2009

    נסעת ממש לבד?

  • מיכל

    18:15 22 באוגוסט 2009

    אני אוהבת את הפוסט הזה. הוא אשי ונדיר. לא קל יותר לכתוב כאלו כשאת הופכת לדמות ציבורית. אוהבתך.

  • ים

    19:26 22 באוגוסט 2009

    וורקוהוליקית בגמילה. די,חופש זה חופש,נצלי את זה לשגעונות שלא תעשי בארץ,תהני,תזרמי עם המצב,תשלחי לי תמונות של ליידי-בויז! באמת,שיהיה לך הכי כייף שבעולם,הגיע הזמן שלך להנות.

  • פורום

    20:38 22 באוגוסט 2009

    בכל דור ודור חייב אדם לשאול את עצמו אם מקומו בחיים הוא במדינת עולם שלישי, או בבית אבות בגבול ר"ג ב"ב.
    אין נעשה מתחת לאף הנסתר מן העין, במיוחד אם יש מספיק צנצנות בכדי לאכסן שקיות בתוך צנצנות (עם קצת מקום עודף למרק).
    בסופו של יום, נשכב כולנו במיטה אחת גדולה, ונשאל אם עצמנו אם אנחנו מאמינים באהבה, או לא להפגע בכלל.

    המוצרים שאנחנו מורחים על השיער בוודאי לא מגדלים את עצמם בשדה החיטה הנצחי של פעלולי האופניים הזולים. לא כל פיקסל חותם על עיסתו. לא כל המוצץ שנהב.

    בון ווייאז'.

  • mor

    22:22 22 באוגוסט 2009

    הי מקווה שתהני וכל מה שת רוצה שיקרה לך שם יתגשם

  • Purple Mushroom

    22:25 22 באוגוסט 2009

    אז זה טיול נופש לנפש.
    בהצלחה, תבלי. ותחזרי עם כוחות חדשים להמשך פעילויות רב תחומיות, בצורה מחושבת בריאה יותר.
    בהצלחה ולהתראות :)

  • שפנפנות התהילה

    6:11 23 באוגוסט 2009

    עכשיו כשאת בתאילנד תוכלי ליהנות במיוחד מהשיר הביזארי שלנו, שמוקדש לקאוסן, לקופנגן ולכל הסרטים והצבעים של המזרח :)

    כל כך הרבה צבעים!

    http://www.youtube.com/watch?v=D-e737zhPgI

    תהני שם

  • Maya

    0:57 24 באוגוסט 2009

    לייזה, הפוסט הזה היווה הצצה נדירה פנימה אלייך, ובהחלט עשה חשק לעוד.
    ואם כבר את בענייני דימויים טכנולוגיים – את נשמעת יותר כמו סייבורגית מאשר מערכת הפעלה. וטוב שאת נותנת לחלקים האנושיים לצאת קצת מהחליפה המתפעלת המשומנת היטב.
    תעשי חיים ותחזרי עם חיוך ענק שיספיק לך לפחות לכל 2010.
    נשיקות!

  • דינדין

    10:08 26 באוגוסט 2009

    רת בחורה פאטתית

  • ד"ר ואן טוחעס

    3:22 27 באוגוסט 2009

    שמעי, את חייבת לנסות את הזונות שם!

עכשיו תורך להגיב
או הכנס