ינואר 26, 2009 Alizarin Zroob 2Comment

14.01.09

טוב, אז מה שקרה עכשיו זה שהגעתי ליפו ואני יושבת לבד בסלונה ומחכה לפגישה עם שני אנשים שיהיה נחמד להיפגש עמם. אממה, קבענו בתשע. ברגע שעליתי לאוטבוס לפני חצי שעה שלחתי הודעה : אגיע בזמן, הבהרתי. הגעתי בזמן ואף התעכבתי מעט. במעבר החציה הנידח ביותר ביפו, זה שאפילו מכונית אחת לא עברה בו במשך עשר הדקות שהרמזור היה אדום, עמד שוטר וחילק דוחות להולכי רגל. ביפו. בתשע לפנות לילה. לא הבנתי אם אני צריכה להרגיש בטוחה או בדיוק ההיפך.

גם הספקתי לעבור בכספומט שם היו לי מחשבות נשגבות על כך שאני סך הכל רוצה להרוויח מספיק כדי להרשות לעצמי להיות לארג'ית. ואז נזכרתי בחלום הכלכלי השני שלי – אני סך הכל רוצה להיות מספיק עשירה בשביל לשכור משרתת.

מאוחר יותר, בשירותים, צילמתי את עצמי משתקפת באינספור מראות:

זרוב שוב משתעשעת בשירותים. די, זה לא מצחיק
זרוב שוב משתעשעת בשירותים. די, זה לא מצחיק

21.01.09
גוני המגניבה חגגה יום הולדת, וחילקה שקיות הפתעה שסיפקו לנו הנאה וחורים בשיניים.

פרוזן מאי האלגנטית מנענעת מקל ורוד
פרוזן מאי האלגנטית מנענעת מקל ורוד

20.1.09
הגעתי לעבודה המגניבה שלי באינטר8ינג, ובעת הפסקת הצהריים, הופיעו בשמיים דינוזאורים מעופפים!

דינוזאור מעופף בצהרי היום!
דינוזאור מעופף בצהרי היום!
ויש עוד הרבה מאיפה שהוא הגיע!
ויש עוד הרבה מאיפה שהוא הגיע!

20.1.09

אתמול ראינו את "ואלס עם באשיר". היה זה סרט חזק ביותר. שילוב מחריד בין ייצוג מסוגנן לסיפורים אמיתיים של מלחמה. זה נראה לי חריג להפוך מלחמה ליצירת אמנות שגם מתקשרת ברמה הגבוהה ביותר. חריג באותה מידה כפי שזה מתבקש. צפיתי בסרט מרותקת. זו יצירת מופת, שלא ראיתי כמותה יוצאת מישראל. המועמדות לאוסקר מוצדקת בהחלט, אם כי לא נראה סביר שסרט כה כבד יזכה. קבעתי מה החלום החדש שעליי להגשים: לקחת חלק משמעותי בהפקה בסדר גודל כזה. אולי כשאהיה גדולה.

30.1.09
יצאתי הלילה עם מאי וישבנו בפאב ששמו קצת מוזר: קוראים לו "מין זר". מאי סיפרה לי איך ארי פולמן היה בא לקנות אצלה גלידה כשעבדה בגלידריה, והיה מפטפט איתה. "פתחתי סטודיו בשביל להכין סרט אנימציה!" הוא סיפר, "יקראו לו "ואלס עם באשיר".
ומאי התלהבה, נזכרה בסרט "פנטזיה" של דיסני, ודמיינה לעצמה כמה מוזיקלי ועליז יהיה סרט ששמו "ואלסים בשיר".
אחרי שיצאנו מהפאב, פגשתי מוזיקאית מוכשרת ובחורה מדליקה, והיא לבשה אפודה עם ארנבים!

איזה מגניבה (:
איזה מגניבה (:

ואז, ישבתי עם מאי על ספסל, ואכלנו קינדר בואנו. אחרי שהקינדר בואנו נגמר, מאי אמרה "בא לי עוד משהו." הביטה בקיוסק, והוסיפה: "שוגי. בא לי שוגי". הקופסה הייתה כה גדולה ובולטת. במשך כל השיחה הזאת, עמד גבר זר במרחק מטר מאיתנו ובהה בנו.
"את רוצה שוגי?" שאל.
מאי הנהנה.
הגבר נכנס לקיוסק.
"אמג! אני לא מאמינה שהוא באמת הולך לקנות שוגי! בואי נברח!" נבלה מאי. קמנו והלכנו משם.
בדרך לאוטו, דמות זועמת ומתנדנדת עקפה אותנו בהליכה מהירה ונטולת קוארדינציה. הדמות התנגשה בעמוד תאורה ובארון חשמל. ואז קלטתי: "מאי! תראי! יש לו שקית עם שוגי!"

26.01.09
זה היה סוף שבוע קדחתני ומלא עבודה. ביום שישי העברתי את הזמן בצילומי הקליפ שלי לסיום קורס עריכה. היה זה קליפ מלא פירוטכניקה, ואם תשאלו אותי – זה נס שלא קרה אסון, ושסשה הכוכבת שלי לא עלתה באש. תודה לסשה הלוהטת! תודה לנור המאפרת!

הכנות לצילומי הקליפ. תוצאות בקרוב
הכנות לצילומי הקליפ. תוצאות בקרוב

רוב הטקסטים בפוסט זה נכתבו באמצעות תוכנת הוורד שבסמסונג אומניה שלי, ורוב התמונות צולמו בעזרתו. סחתיין עליו! הוא גם יודע לערוך וידאו.

2 thoughts on “חיי כפי שתועדו באמצעים סלולריים

  1. את פסלי הדינוזארים אעריך שנראה כולנו בשד' רוטשילד…. כמו אבות אבותיהם כדורי הארץ, הפינגווינים והשוורים, אשר הגיעו אלינו בהזמנה מיוחדת ע"י הבורסה לניירות ערך.

  2. הא הא! הדינוזאורים האלה הם חיפאים אסליים שרק היגרו לתל-אביב כדי לחוות קצת מחיי העיר הגדולה. אולי הם יחזרו אלינו בשלב מאוחר יותר של חייהם, ושוב נשתמש בהם לאקטים של כמעט-ונדליזם.

Comments are closed.