בנגלור. מרכז ההיי-טק, הטכנולוגיה והתרבות של הודו. עיר גדולה, הומה, כמעט מודרנית. הגענו אליה עם רשימת מטרות ברורה. רצינו סוף כל סוף לחוות חיים אמיתיים של עיר, כמו שאנחנו אוהבים. העיר, כך מסתבר, לא אהבה אותנו בחזרה. ושום דבר, ממש כלום מהתוכניות שלנו, לא יצא לפועל. אבל אי אפשר להאשים רק את העיר, גם אנחנו היינו הכי מעפנים שאפשר.

ההופעה של מטאליקה

עשרות אלפי לובשי-שחורים, ואיתם אנחנו, הגיעו מכל קצות המדינה במיוחד לקראת ההופעה של מטאליקה בבנגלור. ולא סתם הופעה: ההופעה הראשונה של מטאליקה בהודו אי פעם. ביקורות היללו אותה בתור הופעה מעולה, הקהל השתולל ואת האווירה המחשמלת הרגשנו מהמושבים הזולים שלנו.

כך פספסנו: הכרטיס עלה כסף. לא כל כך הרבה בהשוואה למה שעלה כרטיס בארץ. אבל מחיר הכרטיס היה שווה בערכו למחיר מחייה של שנינו במשך שבוע. היססנו ארוכות, וברגע האחרון החלטנו ללכת על זה, מה שלא עזר לנו כי הקופות התרוקנו מכרטיסים. עשינו את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב ונהנינו מההופעה מחוץ לגדר. האקוסטיקה הייתה טובה, ושמעו טוב טוב את כל השירים שהם בחרו לבצע: כל הלהיטים הוותיקים והטובים שאנחנו אוהבים במיוחד.

ביקור במשרדי היי-טק

אחת החוויות הבלתי-קונבנציונליות והלא-תיירותיות לשמן הגעתי לבנגלור, היא ביקור בתעשיית המדיה ההודית. המזל האיר לנו פנים: בדרך חזרה מההופעה של מטאליקה, שאלנו בחור מקומי איזה אוטובוס עלינו לקחת. אז הוא הציע לנו טרמפ. במהלך הטרמפ, הסתבר שיש לו חברה העוסקת בעיצוב ממשק משתמש, והוא הסכים בחפץ לב לארח אותנו לסיור קצר.

כך פספסנו: אישרנו הגעה. לקחנו אוטובוס, ואז עוד אוטובוס, והגענו ממש קרוב למקום בו המשרד אמור להימצא. ואז תומאסו החליט שהשכונה נראית לו מאיימת ושהוא לא רוצה להסתבך ובכלל לא בא לו לשוטט עם התיקים. חזרנו כלעומת שבאנו.

הגן הבוטני

התחנה ממנה תופסים אוטובוס לשדה התעופה הייתה סמוכה לגן בוטני יפהפה, או לפחות ככה אומרים. עד הטיסה שלנו היו עוד שעות רבות, ועקרונית היינו יכולים לעשות שם סיבוב קצר.

כך פספסנו: תומאסו לא רצה להסתבך.

גן חיות

קילומטרים ספורים דרומית לבנגלור שמורת טבע ובה גן חיות שאומרים עליו שהוא מקסים.

כך פספסנו: התעוררנו בבוקר עייפים, החלטנו לקחת את היום הזה באיזי, וויתרנו על הנסיעה לגן החיות. במקום זה, שרפנו את כל היום על שיטוטים במרכז העיר עם קיטבגים על הגב, בנסיון למצוא חדר להלילה.

סוויטת ירח-דבש

בנגלור מציעה לתיירים מלונות יוקרה ובהם כל המותרות שאדם מערבי יכול לחלום עליהם.

כך פספסנו: מה אנחנו, מפגרים?! לבזבז מאה דולר ללילה? במחיר הזה החדר צריך להגיע עם נערת ליווי בילט אין! אין סיכוי.

נסיעה במטרו החדש

המטרו בבנגלור נפתח לפני שבועות ספורים, ואומרים עליו שהוא כל כך טוב, ששווה לנסוע בו סתם הלוך ושוב.

כך פספסנו: המטרו לא הגיע לשום מקום שנסענו אליו. בעיקר מהסיבה שלא באמת נסענו לשום מקום.

ספורט בפארק

תומאסו רצה יותר מכל דבר אחר לשחק כדורסל. גונבו לאוזניו שמועות שמשחקים כדורסל במקום שנקרא קאוון פארק.

כך פספסנו: לא יצא לנו להגיע לשם – היינו עסוקים מדי בלנדוד עם התיקים על הגב ממקום למקום.

סיבוב פאבים

אני רציתי יותר מכל להתאפר, להתגנדר (עד כמה שאפשר במגבלות בגדי-הטיול האומללים שיש ברשותי) וללכת להוריד דרינקים באחד מהבארים היוקרתיים והיקרים שבמרכז העיר.

כך פספסנו: הבידוק הבטחוני הקפדני של ההארד-רוק-קפה גילה את בקבוקון הרום שניסיתי להכניס לתוך הבאר. מה הם חשבו לעצמם? עם מחירי בירות כאלה אי אפשר לא לתדלק. הבטחנו למאבטח שניפטר מהבקבוקון ונחזור. לא חזרנו. תפסנו ריקשה לכיוון הגסט-האוס שלנו כי לא רצינו להסתבך. נהג הריקשה היה אידיוט, ובאותו ערב הסתבכנו יותר מכפי שהסתבכנו בכל יום אחר בהודו.

זלילה בבופה

בבנגלור ישנן מסעדות מעולות המציעות עסקאות בופה גרגרניות לארוחת צהריים, בהן ניתן לאכול בלי הגבלה את כל סוגי האוכל ההודי והבינלאומי שאפשר להעלות על הדעת.

כך פספסנו: תומאסו העדיף לא לבזבז את הכסף המזומן שנשאר לנו על תענוגות ארציים כאלה. אני לא התעקשתי מספיק. בסוף, בזבזנו בשדה התעופה מחירים של ארוחת בופה שלמה על גוש בצק בלתי אכיל בבית קפה ועל סנדוויץ' של סאבוויי שמחירו גבוה יותר מבארץ.

שוק המזון

רחוב אחד בבנגלור, V V puram שמו, מתעורר לחיים כל ערב והופך לשוק מזון של דוכני רחוב מסורתיים. בשיטה זו, אפשר לאכול עד להתפקע מגוון גדול של מנות בפרוטות ספורות.

כך פספסנו: בסיכומו של עניין, אפשר לומר שהיינו עסוקים מדי בלעשות טעויות.

בנוסף פספסנו תערוכות, הופעות, מקדשים, קניונים, פארקי שעשועים, נופים ואנשים. היינו כל כך עסוקים בלהתקמצן, לחפש, לטעות, ולפחד להסתבך – שהעיר חמקה מבעד לידינו.