כשיצאנו לטיול, הבטחנו לעצמנו לא לעשות שופינג בכלל (ואז לעשות מלא שופינג בבנגקוק). למרבה המזל, המשימה התגלתה כקלה במיוחד. הבגדים במנאלי מגיעים לשיאים של חוסר טעם. יש פה מבחר ענק של פליזים חסרי צורה, טרנינגים מצמר, מכנסי-חיתול שגורמים לתחת שלך להיראות כאילו הוא נמצא בברכיים, תכשיטים גסים ממתכות וחבלים. לבש את הבגדים הללו – ותיראה כמו שדון. שדון שנפל בקראק ומבלה את ימיו האחרונים במכון גמילה, מחכה שהאיידס יסיים אותו כבר.
החמולה הישראלית איתה בילינו את הימים הראשונים, כינתה את האופנה הזאת "בגדי פְלוּפִּים". הודי לא ילבש אותם. אדם שקול בדעתו לא ילבש אותם. רק פאקינ' טוריסט יעשה את זה לעצמו.

[image title="פלופ לדוגמה, במיטב אופנת הודו" size="large" id="4330" align="center" alt="פלופ לדוגמה, במיטב אופנת הודו" linkto="viewer" ]

ניסינו לרכוש לתומאסו ז'קט נגד הקור של הצפון, מכיוון שהנער לקח עמו רק גופייה ושתי חולצות טריקו. המשימה התגלתה כבלתי אפשרית ממש. מעילי הגברים פה נוטים להגיע עם קישוטים בצורת ספירלה, כיסים צבעוניים, והם תמיד קצרים מדי בשביל תומאסו הארוך. בסוף התפשרנו על מין מעיל חסר צורה בצבע שחור חלק. בישראל לא הייתי מרשה לו ללבוש דבר כזה, אבל פה – זה הכי טוב שמצאנו. וגם הכי זול: עלה 500 רופי, כ-50 ₪. המחירים ששמענו עד עכשיו התחילו מ-650 והסתיימו ב-1400 רופי, עבור סחורה באמת מכוערת.
הסיבה למחירים המופקעים האלה (במונחי הודו), יכולה להיות העובדה שזו עבודת יד. אבל סיבה יותר הגיונית, היא שיקולי היצע וביקוש. התיירים הישראלים, ובעיקר התיירות, צובאות על חנויות הבגדים כמו עורבים עיוורים, וקונות ללא אבחנה מכל הבא ליד. במסגרת הריגוש של הטיול, הקניות נראות להן יפות ומשתלמות. כשיחזרו הביתה עם עשרים קילוגרמים עודפים של צמר חסר גזרה, תחזור הבינה לראשן והן יגידו – "מה לעזאזל חשבתי לעצמי? אני לא יכולה ללבוש את זה לשום מקום".
תיירים ותיקים ממני ניסו להגיד שההתנגדות שלי לבגדי הודו תחלוף מעצמה, ואני אתחיל להתלבש כמוהם. כמו פאקינ' טוריסט. אני מכירה את עצמי טוב יותר: אין שום סיכוי. לא אטווה לולו בשערי, לא אלבש נעליים מלֶבֵד, לא אוציא מאות רופיות על סוודר שנראה כמו בדיקה לאיבחון עיוורון צבעים.
הגעתי להודו עם שני זוגות מכנסיים ארוכים, טייץ, שניים קצרים, שתי חצאיות, חגורה, 4 גופיות, 4 טריקו קצר עם הדפסים אינפנטיליים כמו שאני אוהבת, 1 טריקו ארוך, 1 סוודר עם פסים חמודים של וורוד ולבן, 14 זוגות תתתונים, 6 זוגות גרביים, 2 זוגות גרבונים, כפכפי פלטפורמה, נעלי הליכה טובות, תליון של ניאן קאט שקיבלתי מליה ופפיון לשיער שקיבלתי מהודיה. זה די והותר.
יש לי את הבגדים שלי ואת הסטייל שלי, גרוע ככל שיהיה. אני מתכוונת להישאר בהתעקשותי לא לרכוש בגדים נוספים – בטח לא בהודו, ובטח שלא בגדי פלופים.