המוזיקה של הגלים מרדימה מיליוני רוחניים שגדלו בתקופת הניו אייג'. בשנתם הם מדמיינים ליוויתנים מזדווגים, קשת בענן ושלום עולמי. לעזאזל עם זה! הם מעולם כנראה לא נסחבו מתחת לקצף של גל בגובה מטר וחצי, לא היטלטלו במרחק של סנטימטרים בודדים מחודיה הקוצניים של שונית, לא התחמקו בשנייה האחרונה מהשפיץ של הגלשן הצמוד שניסה לרכב על אותו גל שמימי בדיוק. המוזיקה שאני שומע בשבועות האחרונים היא התנפצות הגלים. על החוף. על השונית. על החול. עלי.

יש כאן לא מעט נשים. נשים גולשות הן טיפוס מיוחד. השיחות המעטות שהיו לי איתן הסתכמו בדיבור שטחי על הרפתקאות מדהימות מסביב לעולם ובעומק הרקמות. אחר כך הוחלפו סיפורי צלקות. הנשים הגולשות הן כוסיות על עם נפש ברזל. חיוך השמש שלהן מסתיר הרבה מאד. יש בהן שילוב של שקט של אדם המרוכז באהבתו וסערה של מי שהאהבה שלו היא הים. אני כותב על הנשים הגולשות כי פגשנו לא מעט מהן. עושה רושם שמחצית מהמתחילים בחוף הן נשים. מתוך המקצוענים לעומת זאת, יש בעיקר גברים. זאת אולי אחת הסיבות שהתיירות המנוסות בגלישה שפגשתי כאן היו כולן קצת נעריות. הכתפיים היו רחבות קצת יותר מהרגיל. השרירים מתוחים בכל מקום שהיו. השיער ארוך ופרוע. מעבר לכל הייתה הגישה שלהן. הן מנצלות כל שעה אפשרית לגלישה. כשזה מסתיים, הן רודפות אחרי הרפתקאות אחרות. אני כותב על נשים גולשות בעיקר כי הקלות שבה נראה שהן חותרות ופולחות את הגלים תעתעה בי לחשוב שאוכל לוותר על הניסיון ההכרחי ולגלוש ב"עמוקים" בקלות אחרי שבועיים של חופשה. טעיתי.

ניסיתי הכול שלא להיכנס למצב הרוח הזה. אותה גאווה מטופשת שיש לי ולאחרים רבים כאשר אנחנו מקבלים סמלי סטאטוס לרשותנו מבלי לקבל את הדבר אותו הסמל מייצג. כשלקחתי את הגלשן מהחנות, שתי תחושות התחזקו והתרגשו בי. הראשונה הייתה הדחף הילדותי להשתמש בצעצוע החדש. לא יכולתי לחכות לזרוק אותו ואת עצמי למים. רציתי לקרוע כבר את הגלים. התחושה השנייה הייתה מעין התבוננות חיצונית מאד מתנשאת. ראיתי את עצמי מחזיק את הגלשן לצד הגוף, כמו כל המקצוענים. הרי מחוץ למים אי אפשר להבדיל. ניסיתי להרחיק מעצמי את שתי התחושות ולהתרכז בלמידה. ניסיתי לזכור שהניסיון היחידי שיש לי כגולש היה מגיל שמונה עשרה. זה היה לפני יותר מדי זמן ולמעט מדי זמן. אחרי שדיברתי עם עשרות גולשים מתחילים אחרים על החוויה שלהם, אני יכול להצהיר שכנראה כולם חושבים ומרגישים דברים דומים. כל מי שעשה סנובורד, למשל, חושב שזה יעזור לו. זה לא!

המדריך הקצר שאני רוצה להעניק לקוראים נובע בעיקר מהטעויות שעשיתי ומאלו שעשו חבריי המתחילים. כמו כל הרפתקה שיש בה מידה קטנה של סיכון, אני יכול להגיד שההמלצה הכי טובה שיש לי היא לשמור על צניעות. מעבר לזה, הרבה תלוי בכסף: תמיד תוכלו לקחת מדריך ולחסוך לעצמכם המון טרחה ומים מלוחים בגרון.

ככה מתחילים לגלוש:

• התחילו בגדול! הכוונה היא לא לגובה הגלים כמובן, כי אם לגודל הגלשן. בתחום הזה, הגודל והצורה מאד משנים את החוויה. הגלשנים הגדולים (long board) מאפשרים שליטה פשוטה יותר (דבר שמקשה בשלבים הבאים אבל מקל בראשונים). יציבות הגלשן הנ"ל גדולה בהרבה ותאפשר לכם לעמוד עליו ביתר קלות. החיסרון המרכזי של סוג זה של גלשן הוא שצריך לחתור יותר בשביל לתפוס את הגלים.

• אל תנסו לגלוש עם המקצוענים. אל תנסו אפילו להיות באותו מיקום בו הם נמצאים. הם נמצאים במקום בו הגלים גדולים יותר ויש צורך בניסיון רב יותר לגלוש עליהם. ותרו.

• שני דברים משפיעים על תפיסת הגל וגלישה בו: מיקום ובחירה של הגל.אלו הם אמנם הדברים החשובים ביותר אבל לא ניתן להסביר אותם מילולית. בעיקרון כדאי לנסות להיות בקו אחד עם הגולשים האחרים (שבאותה רמה שלכם), עם תיקונים קטנים שנובעים מהמהירות שלכם ושל הגלשן שלכם. 

  

   

• כיוון הגלישה: בהתחלה הייתי מייעץ לכם לגלוש בלי לנסות לעמוד. נסו להרגיש את מהירות הגל, את הדרך בה הוא "לוקח" את הגלשן, את המאמץ שנדרש מכם כדי לתפוס אותו ובעיקר איך זה להתרסק. כמו בכל ספורט אחר, חשוב מאד לדעת מהם הסיכונים ועדיף לחוות אותם במידה מצומצמת. גלשו בגלים הקטנים או הבינוניים (הקרובים לחוף) בקצף הגלים בלבד ובשכיבה. אפשרות נוספת ומאד מעשית היא לבקש ממישהו לדחוף אתכם על מנת לפתח מהירות ויציבות עד שתתפסו את הגל לבד.

• אחרי שתפסתם כמה וכמה גלים ואתם מרגישים שהבנתם מה יש לכם מתחת לחזה, נסו לעמוד.תפסו מהירות בקצף הגלים וקיפצו על הגלשן. ברבים מבתי הספר לגלישה מסבירים מחוץ למים איך לעמוד, אך לדעתי העניין, ובעיקר המיקום של הרגליים על הגלשן, מאד אינטואיטיביים.

  

• בשלב הבא, נסו לתפוס את הגל עוד לפני שהוא נשבר ("גל ירוק"). ההבדל גדול מאד.   סביר שבשלב זה תרגישו נסיגה בהישגים ואולי אכזבה קלה. אל תוותרו.

• אחר כך נסו לעמוד כמה שיותר מהר על הגלשן בגל ירוק (שילוב של שני השלבים הקודמים). אם עשיתם את זה אתם כמעט שם. נשאר לכם רק ללמוד לפנות.

• כיוון הגלישה, סיום: לסיום השלב הבסיסי של הגלישה, עליכם ללמוד לפנות עם הגלשן. עד כה חתרתם על החוף בקו ישר. בכך הפסדתם הרבה ממה שיש לגל להציע. ע"י כיפוף הברכיים והטיית המשקל של הגוף, תוכלו לפנות בניגוד לכיוון של שבירת הגל ובכך להאריך ולהעצים את הנסיעה.

הגלים הישראלים לא אידיאלים ללמידת גלישה. הם נשברים מהר, לא גבוהים מספיק והחופים לא משהו. עם זאת, מזג האוויר בארץ ורמת הגולשים טובים מאד. יש הרבה ממי ללמוד והרבה מאד ימים בשנה לעשות את זה. ספורט הגלישה בישראל הוא מתקדם ואפשר בקלות להיכנס אליו.

כשלעצמי, אני נמצא עדיין בשלבים הראשוניים של הלמידה. השמיים, או הגלים, הם הגבול.