לשתות בירה בהודו זה לא עניין מובן מאליו. לא בכל האיזורים אלכוהול הוא חוקי, וגם איפה שהוא חוקי – הוא פשוט לא מתאים לאווירה. לא תמצאו פה מסיבות פרועות והילולות שיכורים כמו שיש בתאילנד למשל. תפיסת-הראש המקובלת היא מסוג דעיכה לתוך סטלה. בנוסף, הכל בהודו זול יותר בצורה משמעותית מאשר בישראל, פרט לאלכוהול. האלכוהול רק מעט יותר זול. בקבוק 650 מ"ל בירה בפאב יעלה מחיר מקביל ל-12-15 ₪, בזמן שמיץ טבעי שזה עתה נסחט יעלה 2-3 ₪. אם רוצים לחסוך, אפשר לקנות את אותה בירה בחנות משקאות ייעודית, וזה יעלה 6-9 ₪. אלכוהול לא נמכר סתם כך בקיוסקים.
הבירה דווקא טובה. ההיצע לא רחב, אבל עונה היטב על הצרכים של כל שתיין. תוכלו להשיג בירה קלה ומרירה עם אחוז אלכוהול נמוך (כ-5%). הבירה האהובה עליי היא זו עם אחוז האלכוהול הגבוה (כ-8%): הטעם שלה מתקתק ועמוק יותר, ובקבוק אחד גדול שלה פוטר אותך מהעול המעיק של הפיכחות. שני בקבוקים כאלה הם כבר יותר מדי.
המותג הפופולארי ביותר הוא קינג פישר. בתור חברת-ענק שמחזיקה גם בחברת תעופה, קינג פישר מספקת ראש טוב ולא מעירה אותך עם הנג אובר למחרת.
בירה צלולה ופירותית שנמכרת בגואה בלבד היא Kings, והיא מומלצת, במיוחד לכוסיות.
עוד משקה הודי אהוב עליי במיוחד, הוא הרום המקומי Old monk. הוא לא רק נראה כמו שיקוי פלאים. מערבבים אותו עם קולה קרה, ומקבלים קוקטייל מתוק, טעים וזול. כשהבאתי בקבוקון כזה לבית מארחינו בקאוצ'סרפינג, הודים אמידים ומשכילים, הם הביטו בו בתיעוב. "איכס," אמרו הם, "אין מצב שאני שותה את זה שוב. זה המשקה שדפקתי איתו את הראש בקולג', יש לי כל כך הרבה זכרונות מגעילים ממנו!"
אני מניחה שזה תלוי בכמות, ושלא מומלץ להגזים.

בירה מהחבית? תשכחו מזה. יין? נדיר, יקר, ולא טוב. על קאווה לא שמעו פה.
אבל יש תקווה: מקורות מידע אמינים (כאלה שמתחננים לתרומות אפילו יותר מאיתנו) מוסרים כי שוק האלכוהול בהודו הוא שוק האלכוהול בעל הצמיחה המהירה ביותר בעולם. כך שאם תגיעו להודו עוד 15 שנה, יש לכם תקווה להשתכר כראוי.