אזהרה – מכיל חומרים מיניים בוטים שלא מתאימים לקטינים ומשרדים מהוגנים. פרק נוסף בחפירותיהם המשותפות של זרוב ואנגלמאייר באוסף הפופ והטראש הכי מרשים בישראל. צילום ובימוי: דור גרבש עריכה: דן קשאני מוזמנים לבדוק את הפרקים הקודמים: פרק 1 פרק 2
אני קצת חוששת מראש השנה. מדויק יותר לומר שאני קצת חוששת מנחשול התלונות המגוחך שמכתר כל אחד ממועדי ישראל הדורשים התכנסות משפחתית. איני יודעת איך, מדוע או מתי הוכשרה התפיסה שארוחות משפחתיות הן טרחה, ארוחות בחוג המורחב הן אסון קטן וארוחות חג הן טריילר קצר לגיהינום. דומה שגם אם המשפחה שלך מורכבת מאסופת האנשים המצחיקים, המרתקים והנאים בעולם תמצא, מכורח ההרגל, פרצה לתלונות. ואחר כך אומרים שלנוצרים יש חגים שווים יותר. למה שסנטה קלאוס ירצה לכוון את שיירת האילים הנחמדים שלו הנה? הריי בשנייה שהוא ינחת על הגג מישהו ירטון על הרעש והשעה. וגם אין כאן ארובות, אבל נניח לזה….
אורן מרזם התגייס למשימת איסוף אירועים מיוחדת: כידוע יש חלון זמן של שלושה ימים עד יום כיפור, חלון זמן שראוי לנצלו לעשיית כמה חטאים זריזים בת"א הלוהטת. והנה כמה לוקשיינים מומלצים לחטוא בהם. קלבסה בברזילי הבאנו shalom עליכם היא מסיבת להיטים בנוסח טראש אסלי, עם סלבז מקומיים בתפקיד דיג'ייז ולהיטים מהסבנטיז האייטיז והניינטיז, המסיבה תתקיים בסימן מחווה לאמנים הרבים שבאו רגע לפני (או אחרי) הפנסיה לעשות לנו טובה. באופן אישי הפלייליסט גלגל"צי מידי לטעמי, אבל אחרי גל מסיבות הטראש שפקד את מדינתנו בשנתיים האחרונות הבנתי שאין טעם להלחם. כל מה שצריך לעשות זה להשתכר עד אובדן חושים, ולהראות לכל הנוכחים…
התחלתי לעבוד על הפוסט על מייטי בוש. אלוהים, אני אוהב את הסדרה הזאת. בזמן האחרון ממש הפכתי למיסיונר שלה, ניגשתי לאנשים זרים וניסיתי להסביר להם בהתלהבות עד כמה הם פשוט מוכרחים לראות את יצירת המופת הזו. כך שהרעיון לכתוב פוסט שיגיע להרבה אנשים בבת אחת מאוד ריגש אותי. אבל פתאום התמלאתי חרטה. מה כבר יש לי לומר על הסדרה הזו, שהיא לא יכולה לספר על עצמה? אז במקום משפטים המבארים מדוע אני חושב שמייטי בוש (יחד עם It's Always Sunny In Philadelpia) היא הסדרה הקומית הכי פורצת דרך ומבריקה, פשוט אניח פה בנונשלטיות כמה לינקים של קטעים ביוטיוב ובסוף אולי…
27 לספטמבר 2003 היתקלויות תחתונים יום חמישי התחיל כיום רגוע למדי. איזה דוס אחד, שהשמועות גרסו כי הוא מפורסם, הגיע להרצות בפני השכבה שלנו. ההרצאה הייתה חסרת כל פואינטה לחלוטין. היא הייתה מורכבת מגיבוב רנדומלי של ערכים מטושטשים. כבוד הרב לוקח אל אס די? אחרי הכל, לא היה כל כך נורא. שקעתי לי על כיסא פלסטיק בחלומות בהקיץ, ובתקווה שההמשך של היום הזה יהיה מעניין יותר. למען האמת, ידעתי לבטח שהיום הזה יהיה מעניין כבר מאתמול. "ילדחדש, אנחנו הולכים מחר להסתובב ברחבי העיר!" הודעתי אתמול בערב לילדחדש, ידיד מהכיתה. "מה?… מי?… למה?… איפה?!" הוא נבהל מההצהרה הפתאומית. "מה לא ברור?…
אז "מחוברות" הפכה ללהיט והגבר שלי הפך לסלב. לאחרונה ריאיינה אותו לורי הלוהטת לכתבת פרופיל ב-Ynet, עד כדי כך. הטוקבקים בכתבה ומחוצה לה קוטלים אותו, אותי, ואת מערכת היחסים בינינו. לא ברור להם מה אני מוצאת בו, ושמגיע לי מישהו שבאמת יאהב ויעריך אותי במקום לבקר אותי כל הזמן ולהוות לי דמות אב. לאחרים לא ברור מה הוא מוצא בי. לא ברור להם איך יתכן שהוא מסכים להוסיף בחורה למיטה, אבל גבר לא בא בחשבון בשום פנים ואופן. וגם יש להם טענות על הצורה של החניכיים שלו. אגיב על כך. קודם כל, דמות אב בתחת שלי. אז נכון, גדלתי בלי…
שבוע שעבר כתבתי פיילוט, עבר בשלום. עכשיו נעשה את זה רשמי, עם לחיצת יד והכל. אני אורן, חי כבר 22 שנים בהן הגעתי להישגים שאני יכול בפה מלא לקרוא להם הישגים מרשימים. אני הולך, מדבר ושר מתוך שינה, התברכתי ביכולת להגיע עם הלשון לאף ולהצחיק את עצמי כשאני לבד בחדר. עבדתי בתור יחצ"ן מסיבות/דיג'יי/מעצב פליירים למסיבות ב3 שנים האחרונות, ועכשיו אני גם מפיק ליין מסיבות משלי, את מסיבת הבריכה של זרוב.קום ושאר ארועים של צוות זרוב שכרגע נמצאים בסטטוס "אנדר קונסטרקשן" לכן לא אוסיף מילה בדבר:) לסיכום אני יכול להעיד שכבר חרשתי את סצינת חיי הלילה לאורכה ולרוחבה, ולכן אני…
היה לי דייט עם טרנטינו. בחלום. זה עדיין טרי. אני לא אספר מה היה בחלום הזה כי אני אדם מופנם. אני רק אגיד שלבשתי שמלה מאד מיוחדת. שמלה בגזרת "עפרון" קלאסית, מהסוג שעושה תחת יפה . בצבע של דם שהספיק להתייבש. ויש בה גם מעט שילובי ויניל וקשירת מחוך. זאת שמלה אמיתית מהארון הפרטי שלי. המעצב העניק לשמלה שם פיוטי "ערפד במשמרת לילה", אך אני קראתי לה "דייט עם טרנטינו", כי היא משדרת סוג של פטישיזם מסוגנן וקלאסי, שזה כל כך טרנטינו. בערב הגדול נילי מתכוננת לדייט המתוכנן. נילי מפנטזת על התחת היפה של עצמה בתוך השמלה. נילי באה ללבוש…
ציפיתם חיכיתם ודרשתם, עורכי הוידאו שלנו החסירו שינה, אבל הנה פרק 3! קריינות: ערי דניאל ארליך
בקיץ הזה ישראל הבשילה ממושבה קרתנית עם זיקה אמריקאית למדינה שיכולה לשאת את היומרה בכבוד. במשך שנים חיכינו שהטבע יגבש את מחוות האמריקניזציה הכנות שאימצנו לדבר האמתי; את המציאות לטראש ריאלטי, את המזון למהיר ואת הנמשים לשיזוף בהתזה. והנה, מעט לפני שהתייאשנו, הגיע הקיץ והפך אותנו מילדים לגברים. קודם כל הפכנו ליעד אטרקטיבי להופעות. אמנים הגיעו הנה. לא לכנס קבלה נידח, לא למחטף בני מיעוטים, לא לתמונה חפוזה עם פרס, אלא כדי להופיע. חלקם אפילו לפני שהפכו לגיחוך לא רלוונטי או לזיכרון נעים. אם נניח להם, דודו טופז התאבד לעולם שכולו טוב בסופה של פרשיה שנשמעת יותר מהכל כמו קליפ…