ביום חמישי נכחתי במה שהיה יכול להיות ההופעה הטובה ביותר של 2011. מצטיינים 1: בלקן ביט בוקס הוא אחד ההרכבים הישראליים האהובים עליי. כשאמרתי את זה לחברי אנין-הטעם ברטו, הוא עיקם את אפו. "לא אוהב. שמח מדי. מוזיקה נאיבית". וזאת אחת הסיבות העיקריות למה אני כן אוהבת אותה. במיוחד כשזה נוגע למוזיקה הישראלית הנפוצה: יותר משהיא גרועה, המוזיקה בישראל היא נוגה. יבשה. חסרת רוח חיים ועמוד שדרה. והנה באים בלקן ביט בוקס, ומעזים להישיר מבט אל העולם, ולנגן משהו שלא מתיישב על הפלייליסט של "סופשבוע רגוע בגלגלצ!" הם עושים את המוזיקה שלהם רב-גונית ורב-תרבותית, ובעיקר מהנה מאוד. ההופעה של בלקן…
זרוב: חיפה. נראה כי נבנתה לפי המעוותת מבין יצירותיו של אֵשֶר. עיר ירוקה-אפורה שהגורל דאג להניח אותי בה בכמה מרגעי השפל של חיי. התחתון מבין כולם, היה חלקו הראשון והמייסר של השירות הצבאי שלי. אבל אני מאמינה בכך שכל הקונספט של גורל הוא זיון שכל אחד גדול, אז בחרתי בלי היסוס בחיפה בתור יעד לרואד טריפ, כאשר האטרקציה המרכזית היא נופיו הדרמטיים של הכרמל המפוייח. שלחתי את הגבר אל סוכנות קיה. הוא חזר עם רכב מאסיבי, מבריק ומרשים. המפרט הטכני שלו: שחור מבחוץ, אדום מבפנים. תומסו: אי אפשר לצלוח את שערי חיפה באופניים, כלי התחבורה שלי בתל אביב. אפילו הליכה…