מרץ 4, 2012 Alizarin Zroob 5Comment

רציתי לצאת. מאוד רציתי לצאת. מעבר לזה שרציתי לרקוד ולהתיידד עם חברים חדשים בעיקר מסוג תאילנדיות, לא רציתי להרגיש לבד. נחסם לי הפייסבוק, ועד כמה שזה שטותי, זה גרם לי להרגיש בודדה בעולם. תומאסו כל הזמן מציע שנלך לבלות בנפרד. בדרך כלל הייתי זורמת עם הצעה שכזאת. בערב הזה, הייתי זקוקה לו נואשות. נפשי הרגישה שברירית במיוחד.

דיסקו טקסי

התכוננו ליציאה בקפדנות. התלבשנו, התגנדרנו. אני שתיתי וויסקי מהמכולת. כשחזרתי מהשירותים בחצות הליל מוכנה לצאת – פגשתי את בעלי שרוע-איברים על המיטה. המסיבה היחידה שפניו היו מועדות אליה, הייתה במועדון השינה. לא משנה כמה הוא הכחיש זאת, הוא היה מעוך.

אוי לא. אוי לא. מקרה של גבר מת מהלך. הולך להיות חרא לילה, נבהלתי. הוא הולך לנקר לי. בכל זאת התעקש לצאת, למרבה המזל, ושירות ההשכמה לא איחר להגיע. המונית שנסענו בה לבלות, הייתה מונית הכסף. איזה מונית הכסף, מונית הכסף היא מונית-המיתון-הכלכלי ליד המונית שנסענו בה לבלות. זה היה מועדון נייד! במקום מושבים אחוריים, שני רמקולים ענקיים זוהרים בכחול, רוטטים עם כל ביט. במקום מנורת-קריאה קטנה, אורות דיסקו מנצנצים.

דיסקו!
דיסקו!

הנהג החמוד ניגן מוזיקה כל כך רמה, שמתים היו מתעוררים ממנה. כאב לנו עור התוף, אבל היה אדיר. כמובן שעם כאלה העדפות מוזיקליות הנהג שלנו לא שמע כלום ממה שאמרנו לו, ופשוט לקח אותנו למועדון לפי בחירתו.

המועדון שהגענו אליו, שמו Shock39. זיהיתי אותו: כבר הייתי פה בעבר! פשוט הייתי שיכורה מדי לזכור שזה שמו. בפנים – זימה והמולה. נכון שיש את המסיבות האלה שמבטיחות על הפלאייר "קהל איכותי?" ואלה תמיד המסיבות עם הקהל הגרוע ביותר שאפשר לדמיין? אז איכות הקהל במסיבה הנוכחית ירדה לתהומות חדשים. גנגסטרים מחצי האי ערב שבאו לעשות "עסקים" בבנגקוק, ותאילנדיות שהגיעו לחפש "תומך", ו"תומכים" כסופי שיער.

עם התאילנדיות מעולם לא הייתה לי בעיה. אתם רואים בהן זונות, אני רואה בהן נשים צעירות שבאו לעשות פלז'ר, ואולי על הדרך לתפוס קצת ביזנס. אני מתבאסת לראות אותן הולכות הביתה עם טיפוסים דוחים, אבל כשהן רוקדות עם החברות על במה במועדון, מצחקקות ומורידות דרינקים, הן לא סובלות ולא מנוצלות.

הבעיה שלי, היא עם הלקוחות. בבנגקוק בדרך כלל לא מציקים לי. אני לבנה, ולכן מניחים שאני לא זונה. או לפחות – שאני זונה שהם לא יכולים להרשות לעצמם. אבל במסיבה הנוכחית, כבר אמרתי, הקהל היה שפל במיוחד.

הלו בובה, יש לך סבתא בגילי?
הלו בובה, יש לך סבתא בגילי?

המחזרים שלי

ההודים. ההודים דומים לישראלים. אל שיש להם מספיק כסף לעשות גיחה לתאילנד השכנה, הם מלאי נחישות וביטחון עצמי. והם הציקו לי באותו ערב, הכי מכוערים מביניהם. הנמוכים, השמנמנים, המקריחים. רק נעדרתי מתומאסו למשך דקותיים, והם עטו עליי. למעשה, אחד מהם התחיל לשקשק את איבריו סביבי בזמן שאני רוקדת עם בעלי. זה קורה לי תמיד, וזו לא פעם ראשונה שאני מתלוננת. "בובובו מתחילים איתי". ואתם מגיבים "יאללה, תראו אותה, מתחננת לתשומת לב ואז בוכה", "חושבת שהפות שלך עשוי מזהב" – אבל זה מכיוון שאינכם מבינים מה המצב האמיתי. אתם מזדהים עם הגברים שמתחילים איתי. רואים בדמיונכם חנון חמוד, קצת נמוך, קצת צנום, קצת כמוכם, שאוזר אומץ להתחיל איתי ואני מנפצת לו את החלומות באכזריות. אתם מדמיינים בחור שחוסר הביטחון שלו יגרום לו לשלוח תיאור עצמי לצייר הקומיקס החביב עליו כדי שיוסיף אותו לפוסט "אנשים מכוערים":

איור: עידו הירשברג, מתוך "בום פאף פאו אקשן"
איור: עידו הירשברג, מתוך "בום פאף פאו אקשן"

אבל הגברים שמתחילים איתי, הם באמת מתחת לכל ביקורת. הם יותר לכיוון של הטיפוס הזה:

איור: זרוב
איור: זרוב

כשזה קורה לי שוב ושוב ושוב, גם מעבר לים, אני לוקחת את זה אישית. אני מושכת אליי את הגברים הדוחים ביותר בעולם, ורק אותם. ייאוש משתלט עליי כשאני מבינה שהבעיה היא לא בהם: הבעיה היא בי. משהו במראה החיצוני שלי או בשפת הגוף שלי משדר "יש'ך סיכוי איתי!" – שזה נורא מוזר, כי אני מקפידה להתקפל, להיצמד לבעלי ולא ליצור קשר עין עם הגברים שעונים לפרופיל של אלה שמתחילים איתי.

למזלכם, גברים, לעולם לא תבינו איזו מעמסה זו להיות אישה כשיוצאים לבלות. אישה לא יכולה להרשות לעצמה להשתחרר כמוכם. היא לא רק צריכה לשמור על שיווי משקל על העקבים שלה – היא צריכה להיות על המשמר כל הזמן. לחמוק. לסרב. להימנע. לברוח. להסתתר. להיות אישה במסיבה ממוצעת זה להיות על הכוונת של אינספור צלפים. בחירת המטאפורות שלי קיצונית, ואני מגזימה, ברור לי. אלא שהצלפים שמכוונים אליי, משום מה, נראים כמו אנשים שבאמת בילו תקופה בכלא.

לכרסם את שחרזדה

בלילה הבא יצאנו ל-insomnia, מועדון אחר על אותו בסיס: נשים מקומיות וגברים זרים. הפעם, לפחות, הם היו סבירים יותר. רובם נראו כמו אנשי-עסקים נקיים יחסית, אפילו כמה חתיכים אותרו בקהל. רק הודי אחד זוועתי ראיתי שם, כשהוא אוכל צוואר של נערה מקומית. בהודו אין חינוך מיני ראוי, ואין מי שיסביר איך מתייחסים לאישה, לכן "מעשה האהבה" שהוא ביצע בנערה המסכנה נראה כמו שילוב מגושם ומלא תשוקה בין טיפוס על עץ לבין אכילת סמוסה. היא עיוותה את פניה בכאב, ובחוסר כריזמה מובהק דחפה אותו ממנה. זה לא הזיז לו. בשלב הזה, באמת ריחמתי על הנערה המסכנה שחייה הובילו אותה עד הלום.

חוץ מזה, הייתה מסיבה לא רעה.

השיא היה רק בסוף, כשפנינו לחזור הביתה. בתל-אביב זה היה קורה תמיד, אבל פתאום, בבנגקוק, נערה גרמניה אמרה לנו – היי! אני מכירה אתכם! אתם מישראל, נכון? ראיתי את הפרופיל שלכם בקאוצ'סרפינג, יש לנו חבר משותף, אבי!

ואז התיידדנו איתה ועם החבר'ה שאיתה, פוקסי השבדית (שבכלל לא נראית כמו איך שהייתם מדמיינים פוקסי שבדית, למרבה הצער), ובאני הדי-ג'יי הלבנוני שגר פה כבר שנים והבטיח לעזור לנו למצוא עבודה, מה שבטח לא יקרה, אבל יפה מצדו להציע. וכאן עלילותינו המשותפות רק מתחילות. על כך – בפוסט הבא.

5 thoughts on “זימה והמולה

  1. צר לי לאכזב אותך, אלה שהתחילו איתך מתחילים עם כול בחורה שיש ברדיוס שלהם – זה ממש לא משנה איך היא ניראת.

  2. אז הבחורים היחידים שמתחילים איתי הם אלה שמתחילים עם כל דבר שזז. למה לעזאזל אני מרתיעה את כל השאר? +מזל שאני נשואה

  3. אלוהים אדירים!!! את רוסיה?!?!?!?
    😉

    דפדפי אותו הלאה ותזכרי שאת לא אשמה בטימטום והגועל שמסתובב בעולם, גם כשיש גוש חרא על המדרכה אנחנו קופצים מעליו…..

  4. Hey Zroob
    In the<hammock in Pai right now, reading your post and laughing my ass off.
    I met you guys in the gas station in Pai and gave you directions to -tamLod, the big cave.
    and yes,you are stunning,and a magnet.
    If you wish to enjoy the companion of people, try to avoid places like the one you wrote about.
    or does it make you feel superior? I could write an entire blog about ugly,old,bitter women trying to get laid on their travels or the internet.
    safe travels.you are gorgeous, and aaparently very entertaining as well.

  5. בקיצור: היה לכם כיף 🙂 צר לי שמציקים לך אנשים באמת דוחים כפי שציירת בציור. הפוסט מסתיים בצורה אופטימית. מחכה לקרוא הלאה. כאמור, אני בדיליי בהוטמייל של שנה ו-3 חודשים פלוס :0(

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *