מרץ 15, 2010 Alizarin Zroob 9Comment

בשבוע האחרון יצא לי להגות ארוכות במהותו של הבלוגר. בלי שהתכוונתי, הפך הכינוי "בלוגרית" לטאגליין הראשון שעולה לראש של מי שמדבר עליי. זה לא מפתיע, אני אמנם כותבת בלוג בשבע השנים האחרונות, ומבין כל הדברים שעשיתי – הוא האחד שהתמדתי בו יותר מכל. אבל מה איתם, עם כל שאר הדברים שעשיתי, לעזאזל? המילה "בלוגרית" הרי תעלה לרוב הציבור דמות של פקאצה חסרת מעש שמרכלת את עצמה למוות במסמכי טקסט פומביים. עם כל הכבוד לזה – אני עשיתי את זה בכלי תקשורת הרבה יותר רחבי-תפוצה!

לא, אבל ברצינות – אני קורעת את התחת להרכיב רזומה שאפשר להתגאות בו, ובמילה אחת "בלוגרית" הכל נמחה.

מה אומר הפייסבוק?

שאלתי את הפייסבוק שלי מה זה בלוגר, והנה כמה תשובות שקיבלתי.

ברור שהתשובה ההגיונית ביותר, היא האחרונה.

מה אומר היח"צ?

אחרי שבע שנים של בניית מוניטין של בלוגרית, זה מתחיל להשתלם. אני מקבלת הזמנות לאירועי השקה מהסוג בו מחלקים לך אוכל וחיבה. הלו"ז מאפשר לי להגיע רק לבודדים ומשובחים – ואחד מהם התקיים בסוף השבוע החולף. בדרך אליו הצטרפתי אל מיכל ורות, ומאוחר יותר הגיעו יוד ואיילה (איפה הבלוג שלך, חמקמקה?).

האיוונט: השקת בלוגריות ל-EPYL, מה שמוגדר כ"לאונג' בר לטיפולי אסתטיקה מתקדמים, מגדיר מחדש את תרבות הפנאי שלך ומתאים אותה לקצב החיים המודרני". דהיינו, דרך חדשה ומהנה יותר לעבור טיפולי יופי מהסוג שבדרך כלל מסב סבל. בימי שגרה המקום יוקדש לטיפולי גוף מכל הסוגים – החל במניקור-פדיקור וכלה בהסרת שיער לצמיתות. בערב ההשקה לבלוגריות, המקום הוסב למזללת סושי וקאווה.

על הדרך, ראינו הלבנת שיניים מתרחשת בלייב לנגד עינינו, מה שהיה פולשני בצורה פרוורטית מעט, וחזינו במכשור מתקדם שמוצא את כל הפגמים בעור של האשה המצולמת.
המקום נוטף יוקרה ותחכום. רק השלט עצום-הממדים על הקיר מוכיח חוש הומור בריא.

נגד כיוון השעון: שלט מצחיק, בלוגריות, אוכל של בלוגריות

היחצניות הנמרצות שאירגנו את האירוע הכירו כראוי את קהל הבלוגריות. אולם כשהסתובבתי ושוחחתי עם אנשי הצוות של EPYL, הם שאלו אותי: מה זה בלוגר בכלל?

ואני גימגמתי משהו בנוגע לכתיבת יומן אינטרנטי, שיכול להיות בעצם מקצועי, בזמן שאני אובדת עצות: מה זה באמת?

מה אומרת העיתונות?

בצדי ההשקה אשה אחת שהתבודדה מן הקהל הקטן והידידותי. כששאלתי אותה איפה היא כותבת, היא תיכף התגוננה בגאון: "אני לא בלוגרית, אני כותבת בעיתון! פשוט לא יכולתי לבוא להשקה לעיתונאים שהייתה בבוקר."
את שם העיתון שהיא כותבת בו לא הכרתי. ויש לי יסוד סביר להאמין שיותר אנשים מכירים/קוראים את זרוב.קום מאשר אותו. אבל העיקר? העיקר שלא יחשבו עליה לרגע שהיא בלוגרית.

מה אני אומרת?

בלוג הוא סך הכל פלטפורמה, זמינה, נוחה, חדשה ומגוונת. קשה לי לאגד את כל כותבי הבלוגים תחת גג אחד "בלוגרים". אסיים בהצעה: למה להתחבט בשאלה חסרת המענה הזאת? פתחו בלוג, פרסמו פוסט או שניים על נושא שמעניין אתכם – ותרגישו על בשרכם מה זה להיות בלוגר. תנו לזה הזדמנות, זה יכול להיות נעים.

9 thoughts on “להיות בלוגר

  1. אני דווקא חושבת ש'בלוגרית' זה מעבר למישהי שיש לה בלוג (כמו לי למשל…) אלא מישהי (או מישהו) שהבלוג שלה ותיק, מוכר, בעל קוראים רבים ושהוא מזוהה איתה. זה שהעיתונות הייתה שם קודם לא אומר שהיא מכובדת או נחשבת יותר, הרי גם זרוב.קום הוא סוג של עיתון עם עורכת ראשית, כתבים שונים, בעלי טורים ובעל צביון מסויים (ואם מסתכלים על זה ככה, הרי שאת הרבה יותר מאותה כתבת בעיתון קיקיוני, את הבעלים!). אז היי גאה שקוראים לך בלוגרית, זה אומר רק טוב.

  2. המממ…
    לדעתי זה כבוד, זה העתיד, ועובדה שגם כמה עיתונאי צמרת פתחו לעצמם בלוגים…
    תראי לדוגמא את הבלוג של רביב דרוקר בישרא…

  3. זרובי, אני חושבת שבימינו הדיון הרלוונטי ביותר סובב סביב ההבדלים בין בלוגר "רגיל" לבין בלוגר שיווקי.
    כמו על ההבדלים בין עיתונאי לבין יח"צן…
    ולא שיש דבר רע בבלוג שיווקי ולפעמים זה אפילו עשוי להיות נחמד, מעניין או מגניב (אם עושים את זה טוב) אבל המגמה כיום היא שיותר בלוגרים הופכים את הבלוג שלהם לכלי שיווקי ולכן לדעתי ראוי למקד את הדיון סביב הנושא הזה. ובקשר למה שכתבת, בשנים האחרונות הוכח שבלוגרים יכולים להיות מאוד איכותיים. יש לא מעט בלוגרים שהפכו לעיתונאים ובלוגרים שלא הפכו לעיתונאים אבל כתיבתם המשובחת ורמת התכנים שהם מפרסמים לא נופלת מזו של עיתונות ממוסדת (מה שגרם ללא מעט עיתונאים לפתוח לעצמם בלוג ולפרסם בו דיעות או תכנים אישיים). כך שזה מזמן לא בושה להיות בלוגר ואם בנאדם או עיתונאי אחד לא רוצה ולא מרגיש נוח עם הפלטפורמה זה לא מה שיבטל את המגמה הזאת.

  4. אני לא מסכימה עם גב' "מיצי" שמעלי. לפי דעתי כל מי שיש לו בלוג יכול להחשב בלוגר/
    מה שאני כן חושבת הוא שמי שבונה סביבו קהילה של קוראים וכותב לאורך זמן, הוא אדם שהוא אינו רק בלוגר במובן הפשטני של המילה, אלא מישהו שאימץ לעצמו "אורח חיים בלוגרי",אז זה הופך להיות גם קצת אופי לפי דעתי.

  5. רגע,מה? התשובה האחרונה היא לא נכונה? ידעתי שמשהו מסריח פה. אני מגדלת ליוותני בלוגה כל חיי ולא ראיתי אפילו לא תמונת פאפרצי אחת בעיתון! לעזאזל.

  6. בלוג. אבל שם התחלנו בעצם. יש הרבה סוגים של אנשים, והרבה סוגים של בלוגים.
    -בקשר להומור : שנה שעברה,האנשים במועדון "אנוש" שיכלו להרשות לעצמם,טסו לבולגריה. אז אמרתי להם למסור ד"ש לבלוגרים בולגרים שכותבים בלוג בשפה הבולגרית ואוכלים גבינה בולגרית (או משהו כזה).
    אני יכול להסכים עם כמעט כל מה שנכתב כאן. אני מגדיר את עצמי גם כבלוגר, ותיק, ולא פופולרי.
    אולי אני הבלוגר הכי ותיק והכי לא פופולרי בבלוגוספירה של תפוז.
    ואני עושה גם דברים אחרים,מעניינים 🙂

  7. תקשיבי זה נורא לא מעניין…
    לא הצלחתי אפילו לסיים את הקטע.
    מה נסגר?
    את הרי יודעת לכתוב, את יודעת לתאר את החיים שלך בצורה ממש מעניינת, ידעת לפחות.
    כל החרטא ברטא הזאת על מה זה בלוג ועל כל המסביב.. לא יודעת, זה כמו לשבת ולתהות מה המשמעות באכילה במקום לאכול.
    הסיבה שמשכת מלכתחילה כל כך הרבה עניין הייתה כי סיפרת על עצמך, תחזרי לשם, החיים שלך מספיק מעניינים גם בלי להוסיף פילוסופיה בגרוש

  8. תצחקו או שלא, אני מוצא את הפוסט הזה מרתק. ממש תואם את המחקרים של מסלאו לגבי הצרכים האנושיים.

    בנוגע לזרוב, אני חושב שההגדרה שמתאימה לה היא אשת תקשורת מוכשרת. המדיום לא חשוב. בלוג, פייסבוק, טלוויזיה או אינטרנט. היא בנתה את עצמה בעשר אצבעות תרתי משמע, וזה דבר שאנשי תקשורת גדולים ומוכשרים בהרבה לא מצליחים.

    אני לא חושב שזרוב צריכה להסתכל על הבלוגרים סביבה כדי להגדיר את עצמה, כי רוב הבלוגרים בארץ לא קמו ופתחו אתר משל עצמם, ועוד הרוויחו ממנו.

    כן… זה בודד בפסגה, אבל רבים היו מתחלפים איתה בשמחה, ואסור לשכוח, שהפסגה אולי בודדת, אבל היא עדיין פסגה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *