פברואר 25, 2012 Alizarin Zroob 2Comment

הגסט האוס הנוכחי שלנו. אין פרטיות, אין נוחיות, אין פינוק, אין חנופה. תגידו עליו מה שתגידו, אבל יש בו אווירה. המון אווירה. והמון אופי. לא אופי טוב. הגסט האוס הזה הוא לא רק מקום להניח בו את הראש ואת התיקים ולחכות למחר. זה מקום שחווים אותו עם כל החושים. אטרקציה. מוזיאון. הדמיה של חיים אסיאתיים נוקשים.

Bamboo guesthouse
Bamboo guesthouse

המבנה:

בית עץ מסורתי. כשמסתכלים עליו מבחוץ לא מבינים כמה גדול ומרווח הוא. הרצפה, הקירות, התקרה, הרהיטים – הכל עשוי מעץ. המראה – וינטג' מוחלט. ברחבי הבית פזורים מכשירים ישנים – טלפונים עם חוגה, מכונות כתיבה, מטפים שהחלידו עם השנים. אבל שום דבר אינו מוגזם ומצועצע: הכל פונקציונאלי, מוקפד, מדויק. הריפוד של הרהיטים, הוילונות, המכנסיים של בעל הבית, תפורים כולם מבד בטקסטורה צבאית.

שום מעצב שלא היה מצליח לכזאת תוצאה אותנטית של רטרו. המקום לא "מתחפש" לוינטג', הוא באמת עתיק. זה המקום הכי היפסטרי שראיתי מימיי. אי אפשר היה לזייף אותו.

אין בחדרים מיזוג או מקלחת/שירותים. יש חלון, מיטה עם מזרון קשה, כסא, שולחן, מאוורר. המינימום שצריך אדם כדי לחיות. החדר שלנו הוא נהדר כי שתיים מפאותיו הן חלונות ענקיים. אבל הוא גם נמצא בקצה של הקומה השלישית. המשמעות של זה, היא שצריך לרדת קומה בשביל להתקלח ולהשתין. אבל אם רוצים לשטוף ידיים ולצחצח שיניים – צריך לרדת שתי קומות. משום מה נעשתה במבנה זה בחירה חסכנית למקם כיורים רק בקומת הקרקע. המסעות האלה, במיוחד באמצע הלילה למטרת פיפי דחוף, הם עינוי.

רטרו עם צבא-שיק
רטרו עם צבא-שיק
החצר הנחמדה
החצר הנחמדה

החומר האנושי:

בעל הבית הוא האבא שלכם: האבא המתעלל שאתם לא סובלים. הוא קפדן עד אימה, הוא רוצה לחנך אתכם, הוא חמור סבר. אין סיכוי שהמוצא שלו תאילנדי, התאילנדים תמיד מחייכים ואדיבים, ואילו הוא תמיד זועף ומריר. כל מי שמגיע לשכור חדר, צריך לשמוע לפחות פעם אחת את הנאום על חוקי הבית. אסור לעשן בחדרים, רק למטה. את הנעליים יש להשאיר בכניסה למבנה. אסור להביא אורחים לחדרים. בלילה נועלים את שער הכניסה, וכל מי שרוצה להיכנס ולצאת צריך לנעול אחריו. מי שאיבד מפתח באמצע הלילה – שיחכה ברחוב. הוא יקבל מפתח חלופי בבוקר. התשלום על החדר יתבצע מדי יום לפני 12 בצהריים. אין קיצורי דרך בצ'ק אין: כל הדיירים ממלאים טופס. כדי להזמין ארוחת בוקר, גם צריך למלא טופס.

וכשהחוקים נגמרים ובעל הבית רוצה לנוח ולשעשע את עצמו מעמל יומו, הוא מחכה לאורחים במסדרון ונוזף בהם שהם דורכים על הרצפה חזק מדי, ושילכו בעדינות. במצב רוח זה, הדרך היחידה למנוע ממנו לנזוף בכם, היא לרחף מעל הקרקע.

הדיירים לעומת זאת הם מטיילים אמיצים וחרוצים, על הסקאלה של צעירים מושכים והרפתקנים לבין מבוגרים היפים עם סיפורים מופרכים. ישראלים לא מגיעים לפה כמעט בכלל: הם מפונקים מדי, והם כבר שירתו בצה"ל, כך שהם לא צריכים את המסדרים של רס"ר אבא זעפני.

לסיכום: המקום לא גורם לך להרגיש בנוח, ולא גורם לך להרגיש רצוי. אבל הוא ללא ספק גורם לך להרגיש. להרגיש בבית. להרגיש בבית שלא היית רוצה לגדול בו. בקיצור – לא אורח החיים שהייתי בוחרת לעצמי, אבל בהחלט התנסות וחווייה מעניינת. כי קושי, סבל, אתגר, גבולות, הם חלק מהטיול הזה.

אבא זעפני ואסיסטנטית עומלים על הטפסים. מימין: תמונה עבשה שתלויה על קיר הגסט-האוס. אולי אבא זעפני בצעירותו
אבא זעפני ואסיסטנטית עומלים על הטפסים. מימין: תמונה עבשה שתלויה על קיר הגסט-האוס. אולי אבא זעפני בצעירותו
החוקים (חלק מהם)
החוקים (חלק מהם)

בשביל מי שלא רוצה להתפנק: Bamboo Guset House.

Samsen Soi 1, לא רחוק מהקאו-סאן, ברחובות הקטנים שמאחורי Phra Sumen Fort. מוטב שתגיעו בסביבות 12 בצהריים אם אתם רוצים חדר. המחיר הוא 270 באט ללילה לחדר זוגי, ואתם מקבלים אינטרנט עם זה. עקרונית הוא פועל רק למטה, ב"לובי", אבל בגלל שהקירות עשויים מעץ, הוא מגיע גם לחדרים.

2 thoughts on “Guest House lvl. Asian

  1. לקרוא את הרפתקאותיכם גורם לי לחוש ספק-סלידה ספק-בושה על כמה מעט הרפתקאות יש בשלי.

    keep up the good work
    אולי עוד מישהי תצא בעקבותיכם (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *