הדרך לרישיקש עוברת בעיר הארידוואר הגדולה והסמוכה, לשם מגיעה הרכבת. ביום בו הגענו לרישיקש, הבטחנו שנחזור לסיבוב קצר בהארידוואר. מבעד לחלון הרכב, היא נראיתה מסבירת-פנים יחסית לעיר הודית טיפוסית. הודים עירומים למחצה רחצו בגנגס, נשרים מעופפים מעל, פסל ענק הביט אלינו, כל פינה נראתה כמו פינת חמד מלאה הזדמנויות-צילום.
באחד הימים נסענו באוטובוס לסיור לא-מודרך בהארידוואר. לא ראינו אפילו תייר מערבי אחד, וזה היה הפסד שלהם. כל מה שראינו מסביב היה מרתק ויפה יותר עשרות מונים מהשכונות המתויירות של האזור.
הא! הם מצלמים לך את הציצים 🙂
גם לבנה, גם עם גופיה וגם מחייכת אליהם, מקסים.
ההתייחסות שלהם לבחורות שלבושות כך היא בערך כמו
שהיתה ההתיחסות בישראל למתנדבות בקיבוצים.
בגלל זה הם מרשים לעצמם לשלוח ידיים ולנהוג
בנשים מערביות שלבושות לא צנוע, (גופיה זה לא צנוע בהודו)
בצורה שלא תעלה על דעתם להתנהג לבחורה הודית.
זה כל כך נכון
יפה, תמונות יפות לשטוף בהם את העיניים, בליל שישי (שבת) קר ותל אביבי זה :)…