"2,534"

ישו מתיידד עם בחורה שאוהבת אנימה ולספר איך אנסו אותה

הפוסט השני של ישו. הנה הראשון

סיגריה. אחת מיני רבות שילוו אותי לתקופה לפרקים של 7 דקות. הפריק שואו של הקניון מתכנס באותה פינת עישון פסטורלית. טבחים ממורמרים, עובדי נקיון ומוכרים כאלו ואחרים. זה הזמן לעצור את הזמן ולהשתהות (ולהשתאות) מול הרים עצומים.
והפעם, הפעם האזור היה ריק. אבל מישהי ישבה שם. ממושקפת, נראית בת 16 במקרה הטוב. חיוך מגושם וחמוד, ומזכירה באופן מפתיע את אחותה של אקסית שלי. בהחלט שלא חשוב מי.

"שלום."
"שלום!"
"את נחמדה. מה שלומך?"
"מצוין"
"באמת?"
"ככה ככה. אני מחכה לחבר שלי. הוא עובד בחנות סכינים. הוא אסייתי!"
"בת כמה את בכלל?" (שאלה קריטית כאן)
"כמעט 19"
(מבחין בפיקאצ'ו התקוע על רצועת התיק שלה)
"פיקאצ'ו?"
"אימו-צ'ו! הוא תולה את עצמו על התיק שלי."
"או! אז כמה זמן את עם החבר?"
"זמן רב! אבל אתה בטח רוצה ממני את הטלפון"
"לא רציתי לבקש, אבל למה שתיתני אותו אם בכל מקרה יש לך חבר?"
"אני פלרטטנית. זה מגיל 14, אז הייתי ממש זונה."
"מדוע את אומרת את זה?"
"לא, באמת. הייתי זונה."

"מה הכוונה?"
"הייתה לי חברה, שבערך סירסרה אותי לזנות. היא הייתה מקבלת אמנם את רוב הכסף, אבל המון כסף זרם. תחשוב על 20,000 $ בלילה אחד."
"מתי?!"
"גיל 14 עד 15"
"והכסף…"
"נשאר ברובו אצלה, וקנינו אוטו ממש טוב"
"ובבית"
"מה תרצה לדעת? על האבא הביולוגי שלי? אנס אותי וראיתי אותו מת מקראק מולי. גיל 11. כל חייו הוא צעק עלי שכלום לא ייצא ממני. האבא החורג? אותו סיפור, בלי המוות."
(כמה שניות שקטות, אני מתעשת ושואל)
"אז הסימנים…"
"על הרגליים שלי? אח שלי מכבה עלי סיגריות לפעמים. חוץ מזה פה ושם אני נקלעת למכות."
(היא שמה לב שאני קצת הלום, אז היא ממשיכה בסיפורים)
" היו לי 5 הפלות טבעיות בחיי. 7 מקסיקנים אנסו אותי פעם. אחד אחרי השני.. למעשה, הם קרעו אותי כל-כך שאסור לי להכנס להריון."
"נבדקת למחלות?"
"כל חודש. אני נקייה." (מחייכת) "ואני מתה על אנימה! זה כל-כך מגניב ^_^!"
אנחנו ממשיכים לדבר, והמשך השיחה לא רלוונטי כלל לכאן. שאלתי אותה בין היתר אם לא תהיה לה בעיה שאספר לה סיפורה באופן אנונימי.

מאוחר יותר אני רואה אותה בקניון בוכה בהיסטריה.
"מה קרה?"
"רבתי עם חבר שלי."

הפרופורציות לא מתחברות לי הרי. נכון שמחד, בארה"ב באמת הכל אפשרי, אבל באותה מידה ילדה קטנה שרוצה קצת תשומת לב, תהיה באשר תהיה, תוכל ללכת רחוק עם הדמיון. אבל באמת שמשהו הרגיש לי כאן כנה יותר מהרגיל.
היום המשיך ולטובתי הכללית בחרתי להאמין שהיא סילפה מידע רב, לא בשל היותי שמוק אליטיסט, אלא כי לא יכלתי באמת להכיל את כל הסיפור שלה בפרק זמן כ"כ קצר.

כולל את אותו הרגע בצהריים ששאלתי אותה עם כמה גברים היא שכבה. והיא סיפרה שהיו לה קאונטרים. כמו של שומר במועדון שמתקתק כמה אנשים נכנסו ויצאו. באופן אבסורדי, זה גם בדיוק מה שהיא סופרת.

"כמה?"

4 Comments

  • תם

    8:45 27 באוקטובר 2009

    אתה גאון.
    שווה לנו שתסבול שם רק בשביל היצירה שלך.

    תמשיך לאסוף את הסיפורים והאנשים ואני קונה את הספר כשיצא :)

  • נמי

    11:37 27 באוקטובר 2009

    נשמעת חמודה

  • צ'וקו

    1:41 28 באוקטובר 2009

    מקווה לאללה שיש לה דימיון מתפרע..

  • Purple Mushroom

    13:53 28 באוקטובר 2009

    :0

עכשיו תורך להגיב
או הכנס