מסתערים על הצפון

זרוב ותומסו בסופ"ש של הוללות וצילומים

זרוב:

חיפה. נראה כי נבנתה לפי המעוותת מבין יצירותיו של אֵשֶר. עיר ירוקה-אפורה שהגורל דאג להניח אותי בה בכמה מרגעי השפל של חיי. התחתון מבין כולם, היה חלקו הראשון והמייסר של השירות הצבאי שלי. אבל אני מאמינה בכך שכל הקונספט של גורל הוא זיון שכל אחד גדול, אז בחרתי בלי היסוס בחיפה בתור יעד לרואד טריפ, כאשר האטרקציה המרכזית היא נופיו הדרמטיים של הכרמל המפוייח. שלחתי את הגבר אל סוכנות קיה. הוא חזר עם רכב מאסיבי, מבריק ומרשים. המפרט הטכני שלו: שחור מבחוץ, אדום מבפנים.

תומסו:

אי אפשר לצלוח את שערי חיפה באופניים, כלי התחבורה שלי בתל אביב. אפילו הליכה ברגל תעייף אם בוחרים ללכת למעלה ולא לכיוון שהשטן ואני בוחרים בו כל פעם מחדש – למטה. האישה שלחה אותי לבחור משהו יותר מסיבי לשוטט איתו וחזרתי מקיה עם רכב חדש. אדום מבפנים ושחור מבחוץ – כמו השטן.

מסבירים לי לאט ואני מבין. אם לא מהר, אז לפחות להרבה זמן. אני נוהג שנים בעשרות מכוניות, כמה אופנועים ואפילו טרקטור, אבל במשך יום וחצי לא יכולתי להתרגל לחוסר שימוש במפתח. לא בהנעה ולא בכניסה לרכב. גם אם הייתי רוצה זה היה בלתי אפשרי, כי כמו אצל רוב צופי תוכניות הבוקר, פשוט אין סוויטצ'. וכך, במשך כל הטיול שלנו, אני משוויץ בפני האנשים שאנחנו נתקלים בהם "תראו איך אני פותח את הרכב בלי מפתח", אבל צריך להתרכז חמש שניות כל פעם לפני שאני לוחץ על כפתור ההנעה הענק מצד ההגה כדי להיזכר שזה מה שאני צריך לעשות כדי שנזוז.

זרוב:

הקיה לוקחת אותנו צפונה, יחד עם שקים של ציוד. שלושה זוגות כנפיים בצבעים שונים, שמלות כלה, שני רובים וחרב. ועדיין – נשאר המון מקום. הקיה נשאה אותנו לסידורים שבחיים לא היינו מצליחים להגיע אליהם באוטובוס, בטח לא בסופ"ש גשום כזה. עצירת הביניים הראשונה הוקדשה למיקום פוטנציאלי עבור החתונה הקרבה ובאה שלנו. הראשון שינחש איפה התקיימה הפגישה (לפי התמונה המצורפת) יזכה בהזמנה לחתונה! גם אם הוא זר מוחלט עם נטיות פסיכופתיות!

תומסו:

מזג האוויר הוא הכי חורפי שישראל יודעת. לא נעים לי ללכלך את הרכב. הוא לא שלי והוא חדש. אני יודע שנתנו לי אותו ל"נסיעת מבחן" וכדי שאכתוב עליו, אבל הוא כל כך חמוד במראה שלו שאין מצב שאני דוחף את האף הרחב והשחור שלו לביצה. השבועה הזו מחזיקה בערך חצי שעה של נסיעה עד שאנחנו מגיעים לשכונה החצי בנויה שבה אחותי גרה. שלולית בגובה עשרות סנטימטרים מפתה אותי. מרגע הביתוק, אני לא יכול להפסיק. אנחנו מעמיקים אל יערות הכרמל, ויחד עם הרכב מתלכלכים בבוץ ונספגים בגשם.

במלון אני עושה דברים שכבר הרבה זמן לא עשיתי וחלקם לא מוסריים. אני מרשה לעצמי להתקלח בלי לשים לב כמה מים אני מבזבז. אני נרדם מול הטלוויזיה. אני אוכל יתר ממה שאני צריך או רוצה. איך אפשר שלא? ארוחת הבוקר מכילה את כל מה שאני אוהב. קורנפלקס, גבינות מכל הסוגים, שני סלטי פירות (ועוד פירות סתם), מיץ, ועוד מיליון סוגי מאכלים שאיני מעז לאכול. ארוחת בוקר במלון זה אני. לא תמצאו אותי שם בצהריים או בערב, זה לתיירים, אבל בבוקר אני מתייצב גם אם זה על חשבון משהו אחר.

זרוב:

קראון פלאזה החיפאי הוא מבנה מתעתע. על מנת להגיע למעלה צריך לרדת. כדי להגיע למטה, צריך לטפס. ככה זה כשמרבית החדרים מתחת ללובי. החדר והארוחות היו מעולים. המלון ממוקם במרכז העיר, סביבו בתי מרזח רבים. אבל אנחנו? לא ולא. חייבים להתחכם. ניצלנו את כלי הרכב כדי להגיע למסיבת EBM באחת הקריות. שזה הגיוני בערך כמו לגור בתל אביב, ולנסוע למסיבה בראשון לציון. מאוחר יותר גילינו שהתיאור "מסיבת EBM באחת הקריות", הוא לא קואורדינאטה שעוזרת לנווט.

לא הייתה לנו מפה, או ג'י פי אס, או אינטרנט סלולרי מתקדם מספיק. היחידים שעמדו לעזרתנו, היו הילידים, וגם הם – דוברי חיפאית. הצלחתי לתקשר איתם רק בזכות הקרבה הפונטית של השפה הזאת לרוסית. "איפה זה רחוב המסגר 10?" שאלנו שומר שהופתע מעצם נוכחתנו ליד הבוטקה בה נמנם. "XA XA! המסגר 10 זה שם, אבל אני שומר פה מאז שעליתי ארצה ומבטיח שאין שם כלום". כשהגענו לכתובת היעודה, לא היה שם כלום. זאת הייתה המסיבה הכי אפלה שהייתי בה בכל חיי! במקום מועדון מטאל, עמד שם בית חרושת נטוש למתכת.

מקומי שהגיע למקום עם תא מטען מלא חלקי גופות הסביר לנו פנים והסביר לנו שאנחנו נמצאים ברחוב המסגר בקרית ביאליק, ושכדאי שננסה את רחוב המסגר בקרית אתא. רחוב המסגר בקרית אתא היה זהה במראהו לרחוב המסגר בקרית ביאליק. ובכל זאת – בקומה השנייה של מפעל חלוד עם חלונות שבורים, אכן נמצא המועדון שחיפשנו! הייתה שם מוזיקה קשוחה ומהנה, וחיפאיות שוות שגרמו לי להרגיש זקנה. במילים אחרות: מסיבה שבתל אביב הייתי מתפדחת לצאת אליה, אבל בחיפה היא הייתה כיף גדול.

תומסו: בשורה התחתונה, באנו בשביל צילומים. עזבו ממנוחה במלון חמישה כוכבים שקיבלנו חינם. עזבו אתכם ממכונית ששווה 120 אלף שקל. באנו לעבוד. כשניסיתי לתכנן את חמשת הסטים שהיו אמורים להתכווץ אל תוך עשר שעות של אור יום, ראיתי שזה לא ממש אפשרי. אבל לייזה ואני זה שילוב די מוצלח של ישראליות חפארית (אני), יכולת לעבודה קשה (היא), ראייה הוליסטית (שנינו). אנחנו (היא) לא מוותרים כשאנחנו (אני) רוצים להרים משהו, לא ניתן לשום דבר או אף אחד (היא) להפריע לנו ליהנות (שנינו).

בחיים, כמו בזוגיות, כמו בקלישאות, צריך להתפשר. וכך הספקנו לעשות שלושה סטים לא רעים. אז לא היו לנו לוקיישנים כמו שתכננו, מילא. אז לא היה לנו הציוד שרצינו, מילא. אז לא היו לנו שלוש ניצבות חטובות שאין להן בעיה להתרוצץ בבגדים תחתונים בגשם, מילא. העיקר שהתוצאה משובחת.

סה"כ עשינו כמעט 400 קילומטרים בסופ"ש. התחושה היא שעדיף להישאר בתל אביב. עם זאת, אם לצאת מהעיר, אז לעשות את זה בכלי תחבורה שאפשר לשאת בו את כל הציוד שרק נרצה. לעשות את זה עם האנשים שאני הכי אוהב ולפגוש אנשים זרים שאני הכי לא מכיר. אם כבר לצאת מהביטחון שבאקראיות של המטרופולין היחידי בישראל שלא נראה כאילו הוא במזרח התיכון אז ללכת למקום עם הכי הרבה שורשיות וערכים ישנים שיש. ולעשות את זה בסטייל.

לשאר התמונות מהטיול: התעדכנו בעמוד הפייסבוק של זרוב.קום.

16 Comments

  • ליאת

    13:05 7 בפברואר 2011

    זרוב מקנאה? נראה שתומסו התאהב בקיה

  • שרון

    13:56 7 בפברואר 2011

    רכב ממש שווה! איזה כיף לך…

  • ענבלי

    14:52 7 בפברואר 2011

    נראה מדהייייייייייייים!!!!!!!!!!!
    עושה לי חשק לצפון…וגם לקיה על הדרך :)

  • ליאל

    17:28 7 בפברואר 2011

    תמונות מעלפות!!! במיוחד הראשונה, לא ידעתי שהרכב הזה כזה יפה לפני התמונות..עושה חשק לנטוש את שלי… :)

  • Dan Kashani

    17:33 7 בפברואר 2011

    נראה כיף ושעבדתם קשה, כך תהיו רעבים לקראת המפגש

  • זרוב

    17:40 7 בפברואר 2011

    תדע לך מר סופר, שיש לי קרייבינג נוראי לקטניות כבר משבוע שעבר. הקרייבינג מתגבר ככל שמערכת העיכול שלי פועלת טוב פחות! תוכלו לדאוג שתהיה שעועית שם בפויקה?

  • יעל

    18:32 7 בפברואר 2011

    וואו התמונה הראשונה פשוט יפה. אם זה תומס, הצילום, מזג האוויר או הקיה בכבודה ובעצמה, התמונה פשוט הורסת. נראה שנהניתם, הלוואי עליי כזה רכב.

  • דניאלה ק.

    20:36 7 בפברואר 2011

    אני לא מבינה, כל הטקסט הזה בשביל פרסומת לקיה ולקראון פלזה? מה הקשר בין קוראי הבלוג הזה (נוער ובני 20-25 שהם לרוב תפרנים) לבין קהל היעד של מכונית שעולה הון ומלון חמישה כוכבים? ומה נהיה עם הקפיטליזם?

  • אורלב

    21:15 7 בפברואר 2011

    יו, איזה קטע. אני בדיוק מתכננת טיול לכרמל עם חברים, בעקבות דיווחי פריחה כאלה ואחרים, ואני סקרנית לדעת האם הוא שרוף במידה כזו שעדיף להעביר את הטיול למקום אחר. אז עד כמה הכרמל מפוייח? צומח משהו? פורח משהו?

  • מאיולה

    0:04 8 בפברואר 2011

    יש אנשים שפשוט יודעים לעשות חיים!!
    איזה סטייליסט הג'יפ של קיה ממ!!

  • מרינה גולדשטיין

    9:22 8 בפברואר 2011

    אתם מדהימים ויפים ומתאים לכם קיה!!!מאוד!!!!

  • Amily G.

    12:40 8 בפברואר 2011

    נשמע מרענן הטיול – והקיה, נראית מרווחת ומגניבה.
    האמת שגם אני התחרפנתי בפעם הראשונה שראיתי מכונית ללא מפתחות (WTF? אני אומרת)

    בכל מקרה, אני רוצה הזמנה לחתונה אז אני אנסה לנחש..
    אני אומרת שפיים, הדולפין מתאים לאוירה של שפיים. יש מצב?

    משתוקקת כבר לבוא לבקר אותכם.

  • Amily G.

    12:44 8 בפברואר 2011

    היי זה גיא בתמונה מהמסיבה..
    הוא היה שכבה מתחתיי בתיכון :)

  • ארתור

    20:01 8 בפברואר 2011

    חתיכת טיול עשיתם לכם, מבטיח להסתכל בתמונות גם בפייסבוק.
    איך אני משיג נהיגת מבחן גם כן ברכב?? נראה לי חלום!

  • מרינה גולדשטיין

    10:36 9 בפברואר 2011

    שמעתי שלקחתם את המכשיר ME להורדת שער החדש הזה אבל הישתזפתם ואז אי אפשר היה לנסות אותו…דווקה רציתי לדעת איך זה עובד על בנות עם שער ורוד;-) כי על בלונדיניות זה עובד מצויין ….

    בסוף ניקיתם תאוטו?
    חחחחח

  • Alon Arad

    11:00 9 בפברואר 2011

    מסמך אנושי מזעזע.
    אני יותר זקן! תוך כדי קריאה (לפני העבודה).
    אוכל קינמונים, ושומע נירוונה ביו-טיוב.
    מתי המסיבה הבאה? (בתל אביב?) :)

עכשיו תורך להגיב
או הכנס