יולי 23, 2010 Alizarin Zroob 3Comment

אתמול פגשתי את דיוויד לה-שאפל! אני, תומסו, תריסר אנשים לבושים מוזר שהברחתי לתוך גבולות התערוכה, ועוד כמה מאות ישראלים נלהבים. אירוע אקסלוסיבי זה לא היה, אפילו אמא שלי באה. למרות הטוטאל לוק הוורוד, היה לי קשה להתבלט בין הגרופיז הנחושים שעטו על דיוויד היקר, הענוג. באינטראקציה הקצרצרה שלנו הספיק לומר לי שהוא אוהב וורוד, והסב את תשומת ליבו למעריץ הבא בעדר. לנוכח עבודתו הרהבתנית, המוגזמת, הביקורתית, היה משונה להתוודע לבחור סבלני וכנה שממש מקשיב להבלים של מעריציו היהודונים.

מה שגרם לי עונג רב באותו ערב, היה הענקת כרטיסי כניסה לאנשים לבושים להפליא. עצם הרעיון של לגמול לבני אדם מקוריים בחזותם בכניסה לתערוכה של לה-שאפל, היה נראה לי לה-שאפלי במהותו. פתיחת התערוכה הזאת הייתה הזדמנות אידאלית לתת לאנשים שעוקבים אחריי סיבה ותירוץ לצאת משגרתם המאופקת. תודה להדס רשף שאיפשרה לזה לקרות, ואני ממש מקווה שאוכל לעשות פעילויות כאלה בעתיד.

כך פוגשים את לה-שאפל בישראל, הסבר מצולם

  1. מתגנדרים לקראת הכניסה למוזיאון
  2. פוגשים את הפילנטרופיות האדיבות שידיהן מלאות בהזמנות
  3. מראים לכל באי המוזיאון איך נכון להתלבש לאירוע כמו זה, ונכנסים
  4. נדחפים כמו חיות פרא רעבות לעגל הזהוב והמתוק שבמרכז ההמולה, אדון לה-שאפל
  5. פוגשים אותו, שוכחים מה לעזאזל רצינו ממנו, ממשיכים הלאה בחיינו

היה תענוג! כבר לא יכולה לחכות לפעם הבאה שאפגוש אותו.

3 thoughts on “לה-שאפל והיהודונים

  1. תודה רבה על ההזמנה. היה מאוד נחמד. מעניין בן כמה הוא… מממ. (שיער שחור ובלי קרחת).
    גם אני הייתי יכול לצייר ציורים כאלו (ציירתי קומיקס דומה בין השנים 1990(פברואר), עד שנת 20002003 (אוקטובר). )
    עוד דמות מיתולוגית להשראה. (וראיתי לשניה, עמדתי מול מר רון חולדאי, החונך ומנהל הגימנסיה בתקופתי) .
    תודה רבה, אנסה לאזכר זאת בבלוגי הקט:)…
    אלון =] …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *