מרץ 9, 2011 Alizarin Zroob 13Comment

הצעירים של היום הם שק חבטות נוח. שום דבר לא מרגיע יותר מלהסתכל עליהם בתיעוב ולצקצק. גועל נפש, נבובים, רועשים, מכורים לאינטרנט, חסרי השכלה וערכים! אז יודעים מה? לא מסכימה עם זה.

"הצעירים של היום טיפשים יותר!"

לא נכון: אתם פשוט מוותרים להם.

הנערים של ישראל נכשלים במבחני פיז"ה הבינלאומיים. הם נכשלים גם בבגרויות, ובעצם – בכל סוג של מבחן שהוא לא אבחון הפרעות קשב וריכוז. האם הם נכשלים כי הם חכמים פחות? כי מום גנטי מסתורי גרם להם להיוולד עם מוח מפותח פחות מזה של תלמידי סין? בולשיט. המקור לכישלון הקולקטיבי הוא הדור הקודם, שנותן לדור הבא לצמוח מפונק. הצעירים מוותרים לעצמם, כי ההורים ומערכת החינוך מוותרים להם. במקום להעיר לתלמיד כשהוא כותב שגיאה כך שידע לא לחזור עליה בפעם הבאה – מדביקים עליו תווית של דיסלקט. במקום לתת לו להתמודד עם שיעורי הבית, מושיבים אותו מול מורה פרטי שילעס את החומר עבורו. הדור הנוכחי נמס מול מבטו האומלל של הדור הבא, מקל עליו, ומונע ממנו לרכוש את כל הידע והמיומנויות שיכול היה לרכוש.

"הצעירים של היום כל הזמן בפייסבוק, הם תקועים במחשב"

לא נכון: הצעירים נמצאים בחברת בני גילם, ועושים את אותם דברים שהיו עושים לפני שהיה מחשב

בן נוער שיושב לבדו מול מחשב. שקוע בעולמו הוירטואלי, משחק לו עם עצמו במשחקי דמיון. האין מראה יותר מנוכר ובודד מזה? התשובה לשאלה הזאת, תהיה: פחחחח. בישיבה רצופה מול מחשב אין שום ניכור, בדידות, או בריחה מהמציאות. מחשב הוא כבר מזמן לא נחלתם של גיקים אנטי-סוציאליים. רשת האינטרנט, ופייסבוק בפרט, לוקח את האינטראקציה האנושית – ומעביר אותה למדיה אחרת. בעבר מכתבים החליפו את השיחה פנים מול פנים, וכעת – צ'ט מחליף את המכתבים. האינטרנט היא לא רשת של מידע קר, כי אם כלי התקשורת המפותח ביותר שידע האדם. אין ספק שיכולות להיות לה השפעות שליליות על נפש האדם; אך יותר מכפי שהיא משחיתה את נפשותיהם של צעירים, היא נותנת מקום חדש לבטא בו את הטירוף הישן.

"הצעירים? כל מה שמעניין אותם זה האח הגדול וכוכב נולד"

נכון, אבל לא נורא

תוכניות טלוויזיה בידוריות אכן מעסיקות את הנוער. ואת המבוגרים. למעשה, את כל בני האדם שגרים בארץ הזאת. גם אלה שלא צפו ולו בפרק של האח הגדול – יכולים לדבר שעות אודות התוכנית, כמה איומה היא. אלא שהיא לא איומה עד כדי כך. מבעד למעטה הדביק של העריכה המגמתית ועשן הסיגריות הבלתי נסבל, ניתן לשאוב ממנה ערכים חיוביים מאוד: כנות, אינדיבידואליזם, נימוס וטאקס בדינמיקה קבוצתית, רגישות, מנהיגות. ואילו מ"כוכב נולד" ניתן לשאוב אהבה למוזיקה ושאיפה למצוינות.

להושיב ילד רך מול ערוץ 20 לבדו אכן תהיה טעות מרה. אבל לשבת איתו ולהבין יחד את המניעים של משתתפי הריאליטי? לדון במעשים ראויים ובלתי ראויים שמתקיימים על המסך? זה יעניק לילד הבנה ביקורתית ומפוכחת של התרבות הישראלית ששום סרט טבע לא יוכל לתת לו. ובל נשכח את השורה התחתונה: צפייה באח הגדול אינה מונעת צפייה בסרטי טבע. הכי נכון לשמור על מינון מאוזן: קצת מזה וקצת מזה.

"הצעירים של היום משתמטים משירות בצה"ל"

נכון, ויש לזה היבטים חיוביים

שירות בצה"ל הוא ברירת המחדל של האזרח הישראלי, והוא אמור לקום ולתרום את זמנו וגופו לצבא בלי לשאול שאלות. מה שקורה – זה שהצעירים כן שואלים שאלות. האם הם מסכימים להיות חלק מארגון כמו צה"ל, שבארץ הוא אמנם קונצנזוס, אך במרבית העולם התנהלותו שנויה במחלוקת? האם הם מוכנים להשתתף במלחמה ובאלימות בשל הלאום שלהם? אלה שאלות שחשוב לשאול, והן מראות על תבונה, מעורבות חברתית ואומץ ללכת נגד הזרם. גם המשתמטים העצלנים יותר, אלה שמעדיפים ממניעים דתיים או אגואיסטיים שלא ללכת לצה"ל, לא עד כדי כך גרועים בעיניי. התקשורת מציגה את ההשתמטות כאסון לאומי, ורוב האזרחים שכן עשו צבא מרגישים פראיירים לנוכח ההשתמטות הגואה. אבל תחשבו על זה רגע: מה כל כך גרוע באדם שמעדיף ללמוד במקום להילחם? או ליצור במקום להרוג?

"הצעירים – רק סקס יש להם בראש"

נכון, לא נכון – מה זה משנה?
איך יכול להיות להם רק סקס בראש אם כבר הסכמנו על זה שכל מה שמעניין אותם זה האח הגדול?

אבל ברצינות. יכול להיות שהדור הצעיר פתוח יותר הן בדיבורים שלו על מין והן במעשים. מצד שני – כל דור נראה לקודמו פרוץ יותר, גס יותר, פרובוקטיבי יותר. מצד שלישי – בכל מקשה של נערים יש אינספור אינדיבידואלים, חלקם יאבדו את הבתולים בגיל 13, חלקם יתנשקו לראשונה בגיל 21. וגם אם נכליל ונניח שהדור הצעיר מתפתח יותר מהר ומתנסה ביותר דברים: מה הבעיה בזה? מה כל כך גרוע במגע? בסקס? במשחקי-אימון לקראת מערכות יחסים? יש להפריד בין התנסויות-נעורים תמימות לבין איום אמיתי, שמגיע בצורת ניצול, התעללות, ופורנוגרפיה אלימה. והדרך הכי טובה למנוע את זה, היא דווקא פתיחות. שיחה, הסבר, תמיכה. ילד שיקבל מהוריו בזמן הנכון הסבר על יחסי מין, לא ימהר ללמוד איך מתנהגים לאשה מסרטונים בערוץ הסנאף של רד-טיוב.

לסיכום: הדור הצעיר אולי מחורבן, אבל הוא לא יותר מחורבן ממה שהיה לנו פה לפני עשר, עשרים או חמישים שנה.

מסכימים איתי? חושבים שאני טועה וכותבת שטויות אינספור? המקום הנכון לדון בו בשאלות האלה, יהיה כנס "הדור הבא" שיערך בשנקר בשבוע הבא. אני מזמינה אתכם אליו, דווקא כי אני רוצה לראות אתכם מראים את הפנים האמיתיים שלכם מול אנשי אקדמיה מבוגרים שרק מחפשים סיבות חדשות לצקצק.

הדור הבא

תרבות צעירים בישראל

פורום שנקר לתרבות וחברה עורך כנס ראשון מסוגו על תרבות הצעירים העכשווית בישראל. בכנס ישתתפו, אלה לצד אלה, חוקרי תרבות, יוצרים צעירים ופעילים חברתיים ביומיים של הופעות, הרצאות, תצוגות ודיונים על תרומתם של הצעירים לאמנות, לאופנה, למוסיקה, לשירה ולשיח החברתי-פוליטי בישראל היום.

שווה להגיע לשם בשביל know hope אמן הגרפיטי המעולה, מרב מרודי מקימת המגזין מיס.יוז לאמנות וסקס, והופעות חיות של כל החתיכים אצלי, ושל אלמנה שחורה, והכל בחינם. מעבר לכך, מציעה לכם להעיף מבט בתוכניה: תגלו שם מגוון של מרצים, החל מחברי כנסת יבשושיים, וכלה באנשי רוח שובבים. נתראה שם.

13 thoughts on “הדור הבא

  1. רק אלוהים יודע כמה קולמוסים נשתברו על הסוגייה הזו…
    תמיד נסתכל על הצעירים מאיתנו ונהיה מוכנים להישבע שאנחנו היינו מנומסים יותר, מחונכים יותר, פעילים יותר ותמימים יותר.
    נכון או לא אי אפשר לדעת. כולנו מתבגרים ומי שהייתה לו סבלנות לשטויות שלנו …לפני 15 שנה יכול להיות שהיום לא תהיה לו את אותה הסבלנות לאותם המעשים.
    מורים בבית ספר אומרים שכלום לא השתנה חוץ מהיחס של ההורים. ההורים זורקים את הילדים לבית הספר במטרה ששם יחנכו אותם. ששם ילמדו אותם כישורי למידה, כישורי עשייה, התנהגות אנושית וחמלה בסיסית. אבל זו הטעות הכי גדולה. מורה אחד לא יכול להשתלט על 30 ילד (במקרה הטוב) ולהורים אין זמן/כוח/כסף (מחק את המיותר) להתמודד אז הילדים נופלים בין הכיסאות.
    מצד אחד הם יכולים לדאוג לעצמם יפה מאוד… מצד שני הם רק ילדים והם זקוקים להכוונה ולמישהו שידע להציב להם גבולות.
    אפשר להאשים את הטלוויזיה, את האינטרנט, את האח הגדול ואת ליהיא ועתי עד מחר! אבל האמת היא שצריך להסתכל עמוק עמוק ולהבין שהכל מתחיל בבית.
    העולם הזה מתקדם בקצב מטורף. צריך להתקדם יחד איתו. אבל הכי חשוב זה ללמד את הילדים את האיזון הזה שבין להיות בבית במחשב לבין לצאת לחלץ עצמות. בין להשתובב ללזרוק כיסא על המורה. בין "אין לי כוח לקרוא" לבין "האותיות מתבלבלות לי" וכן הלאה.
    הנוער לא מושחת יותר, הוא לא מופרע יותר, הוא לא כלום יותר ממה שהוא היה פעם. הבעיה היא בנו, במבוגרים.
    לנו יש פחות סבלנות, פחות אמפתיה, פחות יכולת לחנך ולהציב גבולות. ככה אנחנו נראים וככה יראו חיי הילדים שלנו.
    עליהם אני מרחמת…
    עלינו אני פשוט כועסת…

  2. הצלחתי להגיע אתמול אחרי יום עמוס, בין 18:30 – עד 19:00 ,
    מבלי להספיק לראות את התוכניה.
    פספסתי את ההופעה של מישה, אבל מקווה לראות אותו ב 12 למאי, במופע שלנו : "האני האחר"2, של הורוביץ .
    נושא חשוב. הגעתי לקצת 🙂

  3. פוסט ראשון שאני קוראת עליך (מכירה אותך ממחוברות, אבל לקח לי זמן לקשר עד שהגעתי לכאן..)
    קודם כל – את באמת כותבת נהדר, בהחלט יש לך את זה, גם בצורת בכתיבה, ועוד יותר בתוכן.
    דבר שני – (שוב בעקבות הסדרה..) תדעי, שהקסמת אותי מאוד! את בחורה מיוחדת מאוד! מאוד! מאוד!…
    ולעניין הפוסט הזה – אי אפשר לבטא את האמת שבדבריך, הכנות הפשוטה והיושר הלא מתחנף הזה – רק פשוט לקרוא את זה שוב ולהפנים.
    מדהימה אחת!
    אני אמשיך לעקוב.
    דפי

  4. טוב אז יש לי שני דברים להגיד לך: אף אחד לא יגדיר בן אדם כדיסלקט כי הוא עושה שגיאת כתיב. נכון, נסחת זאת כך לשם ההגזמה, אבל דיסלקציה היא בעיה שבה בן אדם לא יכול לשלוט בה, לא משנה כמה פעמים יקרא מילה מסויימת

    דבר שני: אם אני משתמטת זה לא אומר שאני בוחרת לא להלחם, זה אומר שאני בוחרת לא להיות עציץ למשך שנתיים שלוש או סתם פקידה משועממת ששורפת את הזמן במערכת פרמיטיבית שאין כדוגמתה. ועם כל הכבוד, החופש נראה הרבה יותר זוהר אל מול מדים בצבא ירוק.

    זהו.

  5. ברהברה…
    מספיק עם ההתלהמות הדמוגגית. יש המון אופציות חוץ מ"להלחם" או "להיות עציץ".

    וברור שהחופש נראה יותר זוהר. אף אחד לא טען לרגע שהצבא יותר כיף מהחופש.

  6. כל מילה בסלע…. אני מוסיפה – הדור של קיצורי הדרך, דור הריטלין שקצת קשה, הפרוזק שקצת עצוב, הויאגרה שקצת מדלדל, כדורי השינה שיש קצת לחץ, שאיבת השומן כי אין כוח לרוץ, הסרת שיער בלייזר כי למי יש כוח לשעווה ועוד….

  7. זה נכון אנחנו לא משקיעים בעצמנו בלימודים ,תכלס? נמאס לי! נמאס שההורים רודפים אחרי לשיעורים פרטיים! נמאס שלמרות שאני חורשת שבועות על גבי שבועות בשביל קומץ דפים טעם ~שלא משקף את הידע שלי~ אני מקבלת ציון "גרוע" עפ"י דברי ההורים ואחרי זה נזיפות על זה שהם מוציאים עלי כסף סתם…,ובנינו? לא ביקשתי את המורה ב-130 שקל אלא את ההוא ב-40 ,וכן אמא,זה שאני מסתגרת בחדר בזמן למידה למבחן זה לא אומר שאני על המחשב,זה אומר שנמאס לשמוע את הקול שלך קודח לי במוח!
    בנוסף,כן, פייסבוק יכול להיות תוכלת חיים מעניינת 🙂 יש בו משחקים ,חברים, דרך להכיר אנשים חדשים, יש בו אפילו מליוני פרסומות על לימודים וסיפרי לימוד לבני נוער.. ,אז מה רע?
    לגבי ההשטמתות, אני בעד! סליחה באמת שלעומת אחוז מסויים של האוכלוסייה אני חושבת שלא כל הערבים הטובים הם המתים, אני שמאלנית גאה ביותר! אני בעד דיבור על פני מלחמה, אין דבר העומד בפני הרצון! ואם לא השגנו את הסכם השלום עד עכשיו זה כי לא רצינו מספיק!אף אחד לא רצה מספיק!
    תכלס אנחנו והפלסטינאים זה כמו זוג במערכת יחסים וכל אחד צריך להקריב קצת בשביל האחר… זה אומר אם כואב לתת את המיטה לבן זוג (הגולן במקרה שלנו) אז מה רע בלחלוק אותה עם הבן זוג? כפיות זה דיי נוח ונעים ;]
    אגב חלקנו (בני הנוער) באמת חושבים שכל האח הגדול ושאר תוכניות הריאלטי זה בולשיט אחד ענק- מה שזה באמת.
    וסקס? כן, הורמונים זו חולשה אצלנו, בני הנוער, ואנחנו חיים עם זה… חוץ מזה עם כל הג'אנק-פוד שאנחנו אוכלים זו דווקא דרך דיי טובה להוריד קלוריות.
    למעשה סקס נחשב לסוג ספורט, ולפי מחקרים מסויימים גם לאחד מעלה שעוזרים להוריד מלא קלוריות.
    ולמרות כל החפירה שדפקתי פה… אני אוסיף משהו אחרון קטן,
    זרוב? את מלכה! נהנתי לצפות במחוברות בזכותך 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *