הפרומו הדביק של מחוברות

זרוב מתקלחת במקומות לא קונבנציונליים, שלוש פעמים ביום אחד. כן, יש תמונות

הפרומו של מחוברות מנוגן בלופים בכל ערוצי הוט, ואני כבר מקבלת יחס משודרג במקומות ציבוריים. אנשים שלא דיברו איתי פתאום מדברים איתי, אנשים שדיברו איתי בסלידה מדברים איתי בחיוך. יש מי שיקרא לזה צביעות. ואילו אני קוראת לזה – היחס שמגיע לי אחרי מה שעברתי כדי לצלם את הפרומו המזורגג הזה!

כן, אחרי שחשפתי את אחורי הקלעים של צילומי היח"צ, ושל צילומי הפתיח של מחוברות, מגיע תור הפרומו.

כל המחוברות מצטלמות ונהנות. צילומים: שי וליץ. לחצו על התמונה להגדלה

כל המחוברות מצטלמות ונהנות. צילומים: שי וליץ. לחצו על התמונה להגדלה

מקלחת #1

מבחינת ההפקה, הקונספט של הפרומו היה נורא מגניב. אנחנו, נשים קטנות, עושות את הדברים האינטימיים הפרטיים שלנו, ולפתע מתגלה האמת – שאנחנו עושות את זה ברחוב! לעיני כולם! פרוצות שובבות שכמותנו.
מבחינתי, הקונספט של הפרומו היה נורא לא מגניב – יום הצילומים נפל בדיוק על הגשת הרפרט שלי. רפרט הוא מה שכל סטודנט מפחד ממנו: עבודה אימתנית, במסגרתה צריך לעמוד מול הכיתה ולפטפט במשך כחצי שעה על איזה מאמר באנגלית שהיה עליו לקרוא, ולאורך כל הזמן להיראות כמו מישהו שמבין על מה הוא מדבר.

קמתי בשש בבוקר מצלצול טלפון מקפיץ. "שש ועשרים אני בא לקחת אותך!" אמר קול מזרה-אימה מהצד השני של הקו.
פקחתי את עיני בבהלה ובפתאומיות. "הא?! מה?! אבל אמרו לי בשבע!"
"אופס, נכון, בשבע", התנצל נהג המונית.
היות וקמתי חצי שעה מוקדם ממה שהתכוונתי, ניצלתי את הזמן להתקלח ולחפוף את ראשי. בפעם שעברה שהגעתי לסט צילומים עם שיער לא חפוף, מעצב השיער ירד עליי שאני מגיעה אליו עם שיער מטונף.

מקלחת #2

בשבע נסעתי לסט הצילומים, שנערך בשכונה שלא הייתי בה מעודי, אפילו שהיא שייכת לתל אביב כבר די הרבה שנים. "ביצרון" הם קוראים לה, ולמען האמת זה סוג של גבעתיים.
על הסט הזה עבדה כמות האנשים הגדולה ביותר שא פעם ראיתי עובדת על סט. ניסיתי לספור אותם אבל התחלתי להתבלבל כשהספירה עברה את ה-30. זה היה מדהים: אפילו נערת מים הייתה שם. וכולם באו לשם בשבילנו, המחוברות, אחרי שהתרגלנו להיות במשך חודשים צוות צילום, בימוי והפקה של אדם אחד.

הסצינה שלי הורכבה מברווז גומי, מכונת קצף, ואמבט יפהפה שהוצב בצומת דרכים.
במשך שעות עסק צוות גדול בלגרום לי להיראות ייצוגית, ואחרי זה בלדחוף את האיברים שלי לסוג של בגד גוף, שזה לא יראה כאילו אני מהאנשים המעפנים האלה שעושים אמבט כשהם לבושים.
כשהשמש הייתה כבר גבוה בשמיים, הושיבו אותי באמבט, וכיסו אותי בקצף ממכונת קצף. שמעתי על מכונות קצף בעבר וזה היה המפגש הראשון שלי עם אחת כזו פנים מול פנים.
אחח, קצף. יצאה לו תדמית טובה, לחומר הזה, ולא בצדק. קצף זה מין דבר שמצליח להיות יבש מכדי להיות רטוב, ורטוב מכדי להיות יבש. קצף יכול להיות בו זמנית דביק אך גם מחליק. אם יש לי הימור על איך גיהנום נראה, אז סביר להניח שהוא נראה כמו מסיבת קצף.

לא אומר שסבלתי בתוך האמבט יותר מדי. הייתה שם מידה מסוימת של הנאה. אממה? התוכנית שלי הייתה כזאת – לסיים את סט הצילומים, ולעוף לשנקר במהירות שיא, להגיש את הרפרט שלי ולחזור לעוד סיבוב בסט הקבוצתי של הבנות. בתוכנית הזאת לא נלקח בחשבון גורם הקצף.

קצף, אפילו שמבוסס הוא על בסיס מימי – לא נוזלי הוא, ובלתי מרענן. הו לא. ברגע שיוצאים מן האמבט ונותנים לממזר להתייבש לך על הגוף, מתקבל אפקט בלתי נסבל של דביקות איומה. שריון סבון שמפריד בינך לבין העולם החיצון. מעולם לא רציתי כל כך חזק להתקלח.

אבל במקום להתקלח, הלכתי לשנקר – לפגוש את דן (יוסף) ולהרצות איתו על חמשת העקרונות של הניו מדיה כפי שנוסחו על ידי לב מנוביץ'. לזכותנו יאמר שהיינו מרצים רהוטים וסוחפים. מתוך תשעת התלמידים שהגיעו לכיתה באותו יום, רק 45% נמנמו! המורה אפילו לא שם לב שהיד שלי נדבקה לעכבר כל פעם שלחצתי עליו להעביר שקופית.

מקלחת #3

השיעור אמור להיגמר בשלוש. המונית שמגיעה להחזיר אותי לסט הוזמנה לשלוש. ברגע שסיימנו להרצות, סימסתי באצבעותיי הריריות תחינה נואשת למפיקה: אנא! תני לי עוד חצי שעה להתקלח!
אך לא. היא התעקשה. אין זמן אין זמן! ובכל זאת הצליחה לבוא לעזרי – ולארגן לי להתקלח בביתה של דנה ספקטור, שגרה סמוך לסט הצילומים. עדיף להתקלח בבית זר מאשר לא להתקלח כלל.
דנה שלחה אותי לביתה ותדרכה אותי איך משתמשים בו. "אני לא יודעת אם יש סבון" אמרה.
אוהוהו! סבון, בובה, זה לא מה שחסר לי. על גופי היה יותר סבון מבסניף של ללין.
וכך, ביום אביב נעים, מצאתי את עצמי מתקלחת בבית של האשה שעיני נשואות אליה באדיקות מהיום בו התחלתי לקרוא עיתונים; הישג שמדורג במקום השני מאחורי הפעם ההיא שעשיתי פיפי בבית של דודו גבע.
מאותו יום, העמדתי לעצמי יעוד: להשתמש בכלים הסניטריים של כל המודלים שלי לחיקוי.

הנה כל התמונות מאותו יום, כפי שצולמו במצלמה של הסמסונג אומניה הנאמן שלי, על ידי מורן שמבר – בחורה לעניין.

הסט השני היה כבר דביק פחות. הושיבו אותנו, חמש שובבות, טרה-לה-לה-לה-לה, על מיטה אחת, לא כל כך גדולה, שהונחה ליד ציר תנועה ראשי. משאיות בכביש הסמוך צפרו ושאלו אם אפשר להצטרף. הסט השני היה יותר מדליק ופחות דביק. והתוצאה – נראית בכלל לא רע!

YouTube Preview Image

הסדרה "מחוברות" תתחיל בשבוע הבא, מה-5.7, כל יום ב-21:30!

5 Comments

  • trischi

    12:04 2 ביולי 2009

    תתחדשו, לא יכולה לחכות כבר P: בתקווה שזה יהיה זמין גם לפיראטיות נטולות הוט-או-יס כמוני.

  • לופוס

    3:03 4 ביולי 2009

    כן, את יודעת אם יעלו את זה לאינטרנט או משהו?

  • Purple Mushroom

    13:35 4 ביולי 2009

    מאוד יפה.
    בתקווה ללכת מחר לחבר ולראות אצלו שם את הסדרה.
    כל יום? יהיה לי קשה לראות את זה כל יום\כל לילה.
    אבל הרבה בהצלחה :)

  • דניאל

    23:58 7 ביולי 2009

    איזה סדרה טובה!
    אליזרין את מלכה

  • שירקלולו

    11:04 10 ביולי 2009

    מגניב. נשמע כיף גדול שסוגרים רחוב רק כדי שתוכלי להתקלח בו. אהבתי את האתר. נכנסתי בעקבות הסדרה שראיתי בעקבות המלחמת מים (אתם לבושים ממש מגניב במיוחד הבחור הזה שלובש מגפיים ורודים. אני רוצה כאלה גם)
    רק הילדה הקטנה הזאת מחולון… היא כל כך דפוקה שאני עושה מעבירה מהר את כל הקטעים שהיא נמצאת בהם ואז נגמר לי הפרק… מה מעניין בעוד ילדה אימואית קטנה שמרחמת על עצמה ומשתמשת בסיסמאות שקראה איפשהו ברשת?

    ד"א האתר מגניב ברמות

עכשיו תורך להגיב
או הכנס