ינואר 12, 2012 Alizarin Zroob 6Comment

היום היה יום עצל של מנוחה והתאוששות מפציעת-הצוואר המסתורית שלי. הצוואר עוד לא אלסטי כמו במקור ועדיין כואב, אבל בהחלט חל שיפור משמעותי מאתמול. היום לא עשיתי שום דבר פרט ללקרוא כמה עשרות עמודים בספר באנגלית, ולסבול סבל רב לנוכח העובדה שהגוף הזקן שלי בוגד בי.
לראשונה מזה חודשים ארוכים עלינו על משקל. שנינו לא האמנו למראה עינינו, אז עלינו על משקל נוסף בחנות אחרת, ועדיין לא רצינו להאמין. תומאסו הגבוה והרזה מטבעו ירד בשישה קילוגרמים שלמים, והפך למה שמוגדר בסלנג מלחמת העולם השנייה "מוזלמן" או בעגה הרפואית "מת". זה עניין אותי כקליפת השום כאשר גיליתי שהמשקל שלי נסק לגובה שיא של שלושה קילוגרמים מעל מה ששקלתי בארץ והגיע למקסימום של כל הזמנים. הופתעתי למרות שצפיתי את זה. המשקל לא משקר. ההתעגלות של איבריי אינה נפיחות חד פעמית של אחרי ארוחת צהריים גדולה ושתיית כוסות גדושות של מים. כבר מאז הודו ניכרת צמיחה-רוחבית של הגוף שלי. אני רואה את זה במראה ומרגישה את זה בין האצבעות. הידיים, הרגליים והטליה שלי עודם צרים, אבל על המותניים, הישבן והירכיים הצטבר יותר בשר מכפי שהיה אי פעם, והבטן לא בולטת ומשתפלת, אבל כן עגולה יותר מכפי שהייתה קודם לכן.

מצלמת כל מה שאני אוכלת. אוכלת כל מה שאני מצלמת
מצלמת כל מה שאני אוכלת. אוכלת כל מה שאני מצלמת

זה לא נורא. זה לא מפתיע. אני לא בהמה גסה ומכוערת. אז למה ההרגשה כה נוראית? בעלי, יחד עם זה שהוא אוהב את צורתו הנוכחית הגוף שלי, מודה שהשמנתי. אך יותר משניים-שלושה-ארבעה קילוגרמים יותר, מפריעה לו הגרגרנות שלי. הוא לא אומר את זה ככה. הוא אומר "מה שמפריע לי הוא האובססיה שלך לצלם את כל מה שאת אוכלת". אבל הבעיה האמיתית שלו, היא שאני אוכלת את כל המאכלים שאני מצלמת. כבר הסברתי לו יותר מפעם שהצילום נעשה מתוך עניין קולינרי, ומתוך מטרה לתעד ולכתוב אודות המאכלים האקזוטיים שאני מתנסה בהם. אני לא אובססיבית לצלם אוכל כמו שהוא טוען, אבל יש צדק בדבריו: אני באמת ובתמים אוהבת לאכול טוב, לשתות טוב, לטעום טעמים חדשים בכל הזדמנות, להרגיש שובע, לסיים מהצלחת מה ששילמתי עליו. בעבר היה אומר לי שהוא אוהב בי את התשוקה הזאת לאוכל. מאז שהתחלנו לטייל ואני התחלתי לעלות במשקל הוא לא אומר לי את זה יותר. רק אומר לי שכדאי שנאמץ שגרה של פעילות ספורטיבית, כי ככל שמתחילים בגיל מאוחר יותר ככה יותר קשה להתמיד. הוא מסתכל על זרוב של ההווה ומרוצה, אבל רואה את זרוב של העתיד ומפחד. אישה שיש לה קילוגרמים ספורים עודפים זה משהו זמני שאפשר לפתור. אבל אישה שאוהבת אוכל מכל הלב, היא אישה שעוד יכולה להפוך לשק שומן מהלך.

נפלתי בביסקוויטים. אבל לך תגיד לא לביסקוויט הנחמד הזה :(
נפלתי בביסקוויטים. אבל לך תגיד לא לביסקוויט הנחמד הזה 🙁

הכל ברור. תזונה שמורכבת מיותר מדי פחמימות ולא מספיק ירקות. אורח חיים שמכתיב שלוש ארוחות טעימות ביום. מאכלי-רחוב שטוגנו בכמות לא ידועה של שמן. משקאות ממותקים בקופסאות קרטון קטנות. המחירים הזולים עד אימה. ממתקים וחטיפים שבעלי קונה בכל פעם שהוא רואה קיוסק. והבירה… הבירה! מאז שהגענו לתאילנד אני שותה בקבוק בירה גדול אחד ביום לפחות. ואחרי שהשתכרתי צריך לאכול פאד-תאי שמן ומנחם כדי להילחם בהנג אובר המאיים.
אתמול במקום לאכול ארוחת ערב גדולה הזמנתי רק תפוח אדמה אפוי. לקינוח, אכלתי את עצמי. מרוב בושה, מבוכה, בוז. לעגתי לשומן החדש והרוטט שלי. לעגתי לגיל שלי, שהולך רק בכיוון אחד ומאיים להשחית את הגוף שלי, לאט אבל בטוח. לעגתי לאופי החלש והגרגרני שלי, שלא מאפשר לי להגיד לא לניחוח מעורר תאבון של מאפים או בשר. הבטתי בהערצה בתמונות של קימי חברתי בפייסבוק, דוגמנית צעירה וחטובה עם שיער וורוד והטוסיק היפה ביותר ביקום, ושאלתי למה לעזאזל אני צריכה להיות יותר נפוחה ממנה. והתשובה היא, שאני לא צריכה. אז מה שאני מבוגרת בכמה שנים, נשואה ולא בונה על קריירת דוגמנות.

קימי והאחוריים המושלמים

צילום: טינה דוברובסקי

אז עכשיו אני ניצבת מול אחד האתגרים הקשים והמטופשים ביותר שעמדתי מולם. להיות בטיול תענוגות בחו"ל, צמודה 24 שעות ביממה לגבר שזקוק לדיאטת השמנה דחופה, מוקפת בריחות, מראות וטעמים חדשים ומרגשים, ולהגיד להם לא. איך אעמוד בזה? לא יודעת. שבועיים קדימה, במסיבת הסילבסטר, אני מבטיחה לעצמי לשקול קצת פחות.

6 thoughts on “בשורות רעות מגזרת המשקל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *