יוני 16, 2012 Tomaso 0Comment

תציעו משהו יותר כיף ממסיבה בחוף כמעט נטוש, עם החברים והאנשים הכי טובים, מלא אוכל ואלכוהול, אוהל מצויד במטבח מאובזר, ערסלים וחדרי שינה, ואני אקרא לכם משוגעים. טוב, אולי אתם לא משוגעים, אבל אולי אין לכם את החברים שלנו יש. אנשים שגם עם פינצטה אי אפשר היה לבחור טובים, יפים ומשוגעים מהם. הם היחידים שגרמו לנו להתגעגע לארץ ישראל כשטיילנו ונהנינו בארצות המרהיבות של מזרח אסיה.

כחול וגדול
כחול וגדול

 

המקום לא משנה. כל עוד בן אדם מקיף את עצמו בקבוצה קטנה ואיכותית של חברים, כאלו שמכירים אותו ואוהבים אותו, ויש להם נגישות לאלכוהול ואוכל טוב, הוא יכול לחיות כמו מלך. אולי אפילו יותר טוב. מלך הרי לא יכול להתחבק עם החברים שלו, לא יכול להיזכר איתם בתקופה שהם רצו ערומים ושיכורים (ואני לא רומז שזה מה שקרה בסופ"ש שלנו בחוף).


מטבח שכל מה שחסר בו הוא טבח
מטבח שכל מה שחסר בו הוא טבח

זה לא המקום שעושה את המסיבה, אבל הוא בהחלט יכול לעזור. וכשהמקום הוא חוף יחסית ריק, דבר נדיר במדינת ישראל, אפשר הרבה יותר בקלות לעשות שם מסיבת לילה, כל הלילה. בחוף של מעיין צבי, אתם יכולים להיות בטוחים שאף אחד לא יציק לכם. לא עוברי אורח – כי פשוט אין. לא משטרה שדורשת לסגור את המסיבה – כי אין שכנים שילשינו. ולמחרת בבוקר,  כשהחוף עדיין ריק, אפשר להשתזף טופלס ולא לדאוג שערס מקומי יבהה.

משחקים ברוח
משחקים ברוח

קיבלנו מהחבר'ה ב"שף תנוח" את האוהל הענק שלהם ללילה. הם מאד גאים בו, באוהל.  במשך שנים הם באים עם החבר'ה שלהם לשם. עם הזמן הם הבינו מה חשוב, אז הם התחילו לשפר את האוהל עוד ועוד עד שהוא נהיה מפלצת תענוגות. יש בו מטבח מאובזר לגמרי, גריל, תנור, פינת מדורה וסיר פויקה, חשמל שזורם בשפע ורמקולים ענקיים להשתמש בהם. יש בו חמישה חדרים נוחים עם מזרונים. יש בו נוף נטול בניינים ותיירים צרפתים. יש בו דיונות חול קטנות ברקע, ואם אתם נשארים עד הזריחה גם שמיים בצבעים שיהיה קשה לכם לדמיין בחלומות.

אש, אש, אש!!!
אש, אש, אש!!!

רובנו לפלפים מהמרכז, ולא היה ברור מי יוכל להכין משהו שהוא יותר מסלט. הבנות השתלטו על המטבח, אבל רוב מה שהן עשו היה לסדר את מה שכולם הביאו בצורה יפה יותר לעין ולמזוג יין לכולם. היתה מטרה ברורה – כל מי שלא חוזר עם רכב, יהיה שיכור בתוך שעה לכל היותר מהרגע שהגיע. אם כבר עושים חיים משוגעים, למה שנזכור את זה למחרת?  האוכל, בטח האוכל הטוב, נשאר מיותם בצידניות מקוררות וחיכה למשיח בדמות טבח. לכל הפחות מישהו שיודע להפעיל אש. רק כשאור הגיע, התחילו הבישולים באמת.  נפנפנו, ואכלנו, ושתינו, והתחממנו מול המדורה. התמזמזנו, ושרנו, ורקדנו מול הים. הזמן עבר, המוזיקה השתפרה, האנשים נהיו מעורפלים יותר. המדורה והגחלים התחילו ללחש.  זוגות זוגות התכנסנו לנו בחדרים.

התעוררנו בבוקר יום שישי על החוף. הרעש של הגלים לא הזכיר ולו קצת את המכוניות באלנבי. הנוף של המשטח הכחול והענק מול העיניים היה מרגיע בהרבה מדיזנגוף. לכולם היתה משאלה אחת, להישאר שם עוד. עוד קצת. עוד הרבה. לא לחזור לעיר לעולם.

עוד תמונות מהאירוע >

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *