ינואר 30, 2011 Alizarin Zroob 12Comment

כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי במאה הקודמת, היינו מתפשטים המון. היינו נמצאים אחד עם השנייה עם השלישיים בעירום בסיטואציות שלא היו מיניות או מיוחדות. הכי יומיומיות. זו הייתה תקופה של כמה חודשים והיא גילתה לי דברים שלא הרגשתי קודם. אני יודע, תגידו שזו הייתה תקופה אחרת, פרה-היסטורית ממש, אבל כמו שתכף אנסה להראות לכם, ההפך הוא הנכון.

הכול התחיל בערב אחד בדירת השותפים שלנו. עוד לפני הערב הזה נ' דיבר על עירום חצי מהזמן וניסה לשדל אותנו להתפשט בכל הזדמנות. בערב המיוחד הזה, נ' לא הסתפק רק בלהציע. הפעם הוא התפשט עוד בטרם מישהו הסכים להשתתף במיזם העירום שלו. אחרי ההלם וקצת יותר לאט, גם אנחנו הורדנו שכבות. החברים שלי אז והיום הם אנשים ליברלים מאד, אבל כמו כולם גם אותם זה הלחיץ. בהתחלה זה היה מאד מביך. אמנם כולנו היינו צעירים ויפים, אבל לא כולנו הרגשנו בנוח עם הגוף שלנו. בטח שלא בפני חברים קרובים. הזמן שלקח לנו לעבור את משוכת המבוכה היה קצר בהרבה מהצפוי. תוך פחות מחצי שעה כבר הסתובבנו בבית, הכנו אוכל, שוחחנו, והכול בעירום. ציצים, תחת, איברי מין, הכול היה בחוץ. חשוף לכל הנוכחים. מאז, ובמשך מספר חודשים הדבר חזר על עצמו בנינוחות גדולה אפילו יותר. החוויה שינתה את התפיסה שלי לגבי עירום לנצח.

אם תחשבו על כל היתרונות של עירום יהיה לכם קשה להבין למה אנחנו עושים את זה כל כך מעט או באופן כל כך פרטי. זה זול מאד. בישראל שבה חם רוב השנה זה גם נעים מאד. זה יכול להציג יתרונות שאחרים לא יכולים לראות כשאנחנו לבושים. עירום הוא כנה מאד – הוא מציג את הגוף שלנו כמו שהוא ומאפשר לאחרים למדוד אותנו בבהירות ולא להצטער אחר כך על התרמית שעשינו להם. גם לנו למדוד את עצמנו. זה מפחית מרגשות הבושה שיש לנו לגבי הגוף שלנו או שימושים מיניים שאנחנו עושים איתו. עירום יכול לצמצם את הפערים שבין המסורת התופסת את הגוף כחוטא (במיניות והנלווים לה) ובין המציאות שמראה לנו כמה הדברים האלו טובים. היא יכולה להפריד רגשית בין עירום ומיניות. להפוך אותם לאפשריים אבל לא הכרחיים. להגמיש את האפשרויות שלנו ללבוש ואת האפשרויות שלנו למגע חברתי. אני כותב את הטיעונים האלו בקצרה ואפילו לא מביא את טיעוני הנגד המוכרים והחזקים כי להרגשתי לא מדובר בויכוח שכלתני. השינוי האפשרי לא יכול לבוא משם.

עכשיו, כשהחברים שלי ועוד הרבה אנשים שהם חברים וירטואלים שלי, יודעים איך אני נראה, מה האירועים שאני הולך אליהם, מה אני חושב כמה פעמים ביום, ועוד מיליון פרטים באמצעות פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות, מה אני בעצם מסתיר ? האם הגוף שלי העירום הוא נתון חשוב יותר וחושפני יותר ממה שאני חושב על הפוליטיקה המקומית? האם המראה של התחת שלי מביך יותר ממה שעשיתי במסיבה האחרונה כשהייתי שיכור? למעשה, יכול להיות שזה אותו הדבר. המון אנשים שאני מכיר לא מהססים לפרוש בפוסטים ותמונות את העמוק שברגשותיהם והצפונה שבמחשבותיהן, אבל יהססו להעלות תמונה עם מחשוף עמוק במיוחד. הבעלות על הגוף שלנו היא אחד הדברים החשובים ביותר, אבל כמו בשינויים הברוכים של מהפכת המידע, גם כאן שיתוף לא אומר ויתור עליה אלא העצמה שלה. הרשתות החברתיות מנווטות על ידינו . הן פרי הבחירות שלנו. הן מאפשרות לנו להיפתח אל העולם בקצב שלנו.

התמונות שיצרתי לאחרונה מקבלות לא מעט חשיפה ויחס. ככה זה כשרומזים לאנשים שהם יראו ציצים או תחת. הן גם דורשות ממני להתעמת עם רעיונות וקונספטים, מה שאני לא עושה בד"כ. ביצירה שלי אני חושב קודם על החוויה של הצילום, אחר כך של המצולם, אחר כך של הצופה, ובסוף כל השאר. אני רואה בהן לא רק הפקה של אומנות ויזואלית, אלא חלק מתהליך אצלי ואצל המצולמים. בצילומים שאני עושה עכשיו אני מנסה לשלב בין הרעיונות שכתבתי כאן למעלה. אני מנסה לצלם אנשים נחשפים. עירום הוא חלק חשוב מזה. אני מקווה שהוא יביא לעוד תוצאות מעבר לתמונת פרופיל חדשה.

בינתיים אני נהנה שעוד אנשים סומכים עלי לראות אותם, לצלם אותם ולהראות להם, כמה יפים הם נראים בלי הניסיונות להסתיר. לא היה אחד (אחת) שהצטלמה ולא אמרה שהייתה מעדיפה לחשוף עוד. העירום ממכר.

אני רוצה לאתגר אתכם ולהזמין אתכם לבוא אלי לצילום. אם אתם מרגישים שיש לכם את האומץ לנסות, את הרצון להיפתח, את המשך החיים לחיות, אתם מוזמנים לפנות אלי למייל lamalama666@yahoo.com. ונקבע יום לעירום.
עוד צילומים שלי מהפרוייקט הזה ובכלל – אפשר לראות בפליקר של תומסו

12 thoughts on “החיות? הן עירומות כל הזמן

  1. גבר יקר שלי, לכבוד הוא לי להיות חלק בפרוייקט העירום שלך ולתת בו יד ושאר איברים חיוניים.
    הפוסט שלך נאה, אולם אני מוכרחה להגיד שאיני מסכימה עם הגישה ההיפית שלך בנוגע לעירום. אני מעדיפה עירום כשהוא מסתורי, אישי, אינטימי, הדובדבן שבקצפת, הפרס ששמור לאלה שמגיע להם באמת. גם פרוייקט הצילום שלך לא מציג עירום בתור משהו יומיומי. גם חוויית הצילום וגם תוצרי הצילום הם מרגשים ומותחי גבולות.
    עם כל מה שכתבת פה, אני בטוחה שלא היית מרוצה אם הייתי מסתובבת עירומה בציבור, ולו רק בציבור מצומצם של החברים הקרובים שלך.

    בברכה ובתקווה להיתקל בעירום שלך בקרוב,
    אהובתך

  2. צריך הרבה אומץ בשביל לחשוף את הגוף החומרי שלנו.
    מה שהצ'אט האגדי של תפוז לא עשה ביותר מעשור,
    הפייסבוק חשף את המיינדים שלנו ביותר מ-3 שנים האחרונות.
    ונולדנו להחשף.

    מעניין, יממה לפניך, כתבתי את הפוסט הבא,:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1890628#response
    עם הקליפ "עירומים" של שחר אבן צור. אחרי שהחודש התחיל לי (שוב) קשר מיני עם ידידה ותיקה…

    מוכן לבטא את המיינד הליברלי שלי באופן פיסי,
    למרות שהלו"ז השבועי שלי צפוף גם בלי עבודה במשרה בגודל נורמטיבי.
    מוכן לשלוח מייל
    (אחרי 3 שנים 3 פרוייקטים של יוצרים עם קשת, ואחרי שרם נהרי לא היה מוכן לביים עלינו סרט פורנו ) :)…
    אחרי שליחת ההודעה הזאת :)…

  3. מסכים עם הזרובה, מה גם שבקיץ הישראלי זה ממש לא נח להסתובב ערום: המדרכה רותחת, השמש קופחת וספסלי הברזל של תחנות האוטובוס יצרבו ציור של מסננת בעכוזיך החשופים.

    כניאו דארוויניסט מושבע אני סבור שאם רוב התרבויות ברוב העולם, אלו ששרדו עד כה, המציאו לעצמן את הלבוש ודבקו בו, כנראה שיש בו צורך קיומי ממש. אני מניח שכשכולם ערומים יש יותר יחסי מין, ולכן קיומו של הלבוש בכל מקום מעיד שהלבוש אפילו מפצה אבולוציונית על הפחתת מספר המשגלים בכך שהוא (למשל) עוזר להמנעות ממחלות וזיהומים, שומר על חום הגוף ונוזליו, מגן מפני פגעי קור ושמש ועוד.

    אין באמור לרמוז שיש לי משהו נגד עירום או חלילה, בעד בגדים.

  4. טוב מה שזרוב כתבה היה חמוד לאללה, ולהלן התגובה שלי מהפייס שביקשת שאעביר לכאן:

    אני חייב להגיד, שאני מסכים במאה אחוז עם כל מה שכתבת, בלי "אבל".
    כשעוד גרתי בעמק הייתי מסתובב עירום בדירה, ואח"כ היתה לי שותפה אז העירום הגיע רק לרמת תחתונים… אני הייתי הולך איתה את ה "אקסטרא-מייל" ומתפשט לגמרי אבל היא התפדחה.
    גם היום בדירתינו בר"ג אנחנו ערומים מלא, אבל כשזה זוג זה לא חכמה… אף פעם לא גרתי עם שותפים חוץ מבקומונה ששם זה בבירור לא התאים.
    בקיצור, אם זה היה תלוי בי, הייתי גר בחושה בג'ונגל, עירום כביום הוולדי 🙂
    בכלל, ממליץ מאוד לנסוע למקום ללא נפש אדם בטבע, יער, או מדבר, ולהסתובב שם בעירום.
    אתה מרגיש פתאום כמה שאתה קטן בטבע הגדול, כמה שאתה חיה כמו כל החיות, וכמה שאתה "אדם על אדמה".
    אבל הקטע עם הטבע זו התפלספות לדיון אחר 🙂

  5. וגם התגובה השניה:

    כללית? זה דיון שיש לו המון צדדים.
    הייתי מסתובב עירום ברחוב רק אם כולם היו עושים את זה, ואם כולם היו עושים את זה, באמת היית רוצה לשבת באוטובוס? במונית? על ספסל?
    באמת היית רוצה לראות את נגיד הממ … זאב רווח בעירום? את המשפחה של אשתך לעתיד? וכו' וכו' …
    מצד שני, אם זה היה ככה מתמיד, מיום הוולדינו, כנראה שהכל היה אחרת.

    עוד דבר אחד, לגבי החום במדינה, בקיץ התל-אביבי הלח, עירום לא תמיד כלכך נוח, כל מני דברים "נדבקים" אחד לשני במקום שבו התחתונים דווקא מספקים לך הפרדה נעימה…

  6. אהבתי את הפרוייקט אבל מה הייתה מהותה של הגאגא ללא זה?
    מה גם שביגוד לעיתים הוא אמירה חברתית, המחסור בו אולי היה מבטל דעות כאלה ואחרות על האדם שעומד מולנו וגורם לנו להתחבר לאדם שבו ולא רק לחיצוניות שהוא מנסה להפגין, אבל יש בזה גם סוג של חוסר ביטוי (בהנחה שכווולם היו ערומים ולא רק קבוצה מסויימת).

  7. "היא יכולה להפריד רגשית בין עירום ומיניות."
    נניח שאפשר להפריד בין עירום ומיניות מבחינה רגשית. נשאלת השאלה ל מ ה שארצה להפריד ביניהם? למה ארצה להפחית ולו כמלוא הנימה את נוכחותה של המיניות בעולם הרגשות שלי?
    כל זה לא נאמר כדי להפחית ולו כמלוא הנימה מיופים (הרב באמת) של הצילומים.

  8. ירון, עם כל השאר הסכמת? אושר גדול .
    הכוונה מאחורי המשפט הובהרה במשפט שאחריו "להפוך אותם לאפשריים אבל לא הכרחיים" . לא להפריד במובן של לא לקשר בינהם, אלא במובן של לא להגביל את המיניות על ידיהם. אם אפשר להעצים מין על ידי רגשות, מה טוב.

  9. מי שקצת מכיר אותי, יודע שזהו נושא שאני עוסק בו כבר המון שנים. אפילו התחלתי לאסוף חומר על ההיבטים החברתיים והתרבותיים של לבוש ואופנה ועשיתי מחקר לא קטן בנוגע להתפתחות הלבוש בכלל. עצם העובדה שלמדתי בשנקר אפשרה לי להגיע למרצים ותוכן כתוב ביתר קלות.

    לפי מה שאני קורא מדבריו של תומסו, אני לא מוצא כי הוא רוצה לבטל את קיומם של הבגדים, אלא מציע חוויה רגשית, מחשבתית ומאתגר את הדימוי הגופני האישי שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו.

    מתוך העיסוק האינטנסיבי שלי בעירום ובציורי גוף, דווקא בשנה האחרונה יצא לי לפגוש בעוצמה הממשית של העירות מצד אנשים אשר הדימוי האישי שלהם היה נמוך / פגום / מחמיר או בעייתי. לצורך העניין אזכיר 3 נשים מדהימות שקיימתי איתן כבר לא מעט שיחות. האחת בחורה צעירה שניצאה את האנורקסיה והחליטה שדווקא עירום בשילוב של ציור גוף הוא הפיצוי הראוי לתלאות שהעבירה את גופה. השניה היא גם בחורה מאוד צעירה ששוקלת מעל 140 ק"ג, שרוצה שנעשה יחד ציור גוף והשלישית – דתיה חרדית ששוברת את כל המוסכמות ודרך החיים שהכירה עד היום ומוכנה להתייצב מולי במלא הדרה כמו שאלוהים עצמו יודע ליצור.
    כל שלושת הנשים רואות בעירום עצמו ערך עליון ושלב חשוב בשיפור הדימוי העצמי שלהן בפני עצמן וכלפי הסביבה.

    בכל מקרה, אני לא בטוח אם כאן זה המקום להרחיב עוד יותר ממה שכבר כתבתי, הרי כמו שאמרתי זה בהחלט נושא שאני עסוק בו בצורה אינטנסיבית מזה זמן רב.
    אני ממש מברך על פרוייקטים שכאלו – אני חושב שבאמת הדבר החשוב ביותר הוא החוויה עצמה, התהליך ולא התוצר הסופי. כשמדובר בחוויה שהאמן עובר לא רק עם עצמו, אלא בשיתוף אם אנשים אחרים, זה פשוט דבר אדיר ומרגש.

    אז מתי מצטלמים? :]

Comments are closed.