טאמבלר — רשת אנטי-חברתית

קווים לדמותה והוראות שימוש

מאת: מתי:

את השבועות האחרונים שלי אני מעבירה בהעלאה בלתי פוסקת של תכנים חדשים ומשומשים לטאמבלר החדש והוורוד שלי. טאמבלר הוא פלטפורמת בלוגים שקיימת שלוש שנים, אין בה שום דבר חדש, אין בה קהילה ישראלית, אבל היא תפסה אותי חזק. אתם בטח תוהים לעצמכם מה יש לי לחפש שם. האמת, גם אני. לכן החלטתי לכתוב את פוסט ההסבר הזה.

מה עושים בטאמבלר?

לא יודעת איך הם מגדירים את מה שהולך שם. עבורי טאמבלר הוא שני דברים:
1. מאגר בלתי נדלה של תכנים ויזואליים מגניבים שמתאימים לי אישית
2. הרשת החברתית הכי אנטי-חברתית שאי פעם הייתי רשומה אליה.

וכעת אפרט.

טאמבלר הוא סוג משונמך של בלוג. השימוש הפופולרי שנעשה בו, הוא פיזור ואיסוף של אימג'ים. גם תכני טקסט ווידאו משתרבבים שם מדי פעם, משמיעים קול ענות לפני שגוועים מתחת לערימות העצומות של תכנים מסוג תמונה.
זוכרים את האינטרנט של 2001, כשהייתם צעירים, ואספתם בתיקיה של המחשב שלכם מאגרים של תמונות שמצאו חן בעיניכם ברשת? של כוסיות, או של הלהקה שהערצתם, או של אמנות אימפרסיוניסטית? כל אחד והעדפתו הוא.
טאמבלר לוקח את מאגרי התמונות האלה לשלב הבא, באמצעי פשוט אחד: סטייל. הוא נופח באוספי תמונות רוח חדשה של מגניבות. איך הוא עושה את זה? על ידי עיצוב. זה מתחיל בממשק המשתמש הפשוט, המהיר, שמאפשר לך לפתוח חמישה עשר טאמבלרים בכל הנושאים האהובים עלייך ולנהל אותם במהירות המצמוץ. זה בא לידי ביטוי באופציות העיצוב הגרפי.
טאמבלר הוא דוגמה נפלאה לעיצוב חכם עבור אנשים טיפשים: משתמש שלא מבין כלום בקרוא וכתוב, של טקסט או קוד, יכול לבחור בקליק סקין עבור הטאמבלר שלו. אם לא מוצא חן בעיניו – להחליף בקליק נוסף. למתקדמים יש את האופציה לעצב סקין משל עצמם. ברור שזה לא האתר הראשון או היחיד שנותן לגולש מגוון של סקינים, אבל הסקינים שהוא נותן, שוב – מגניבים יותר. ובמילה מגניבים, אני מתכוונת למאווררים, פשוטים, פקאציים במידה הנכונה, ועם זאת – אינם מאפשרים לך לאבד שליטה. לא עוד סירבול, אופציות מתקדמות, ולוק כללי של ניינטיז שמתלווים לסקינים של בלוגר, וורדפרס או ישראבלוג. לא הקיבעון של פייסבוק, לא הכאוס של מייספייס. מעתה: מסגרת נאה ומינימלית לעטוף בה את אוסף האימג'ים המהמם שלכם. וזה הכל.

הגיע זמן עיקור

לכאורה, טאמבלר היא פלטפורמה אידאלית לפקאצות. יש ביכולתה להוציא מהן את הטוב ביותר (תמונות של עצמן מאופרות בהשראת ליידי גאגא), ולהעלים את הצד החלש שלהן: טקסט.
אז מדוע לא מתפוצץ הטאמבלר מפקאצות ישראליות?
אני אגיד לכם מדוע. טאמבלר הוא רשת חברתית מעוקרת מהיכולות החברתיות שלה. האינטראקציה מצומצמת למינימום. מנגנון תגובות קיים בחלק מהסכמות העיצוביות, הוא מצריך מהמשתמש להירשם לשירות נוסף, ובכל מקרה – אף אחד לא משתמש בו.
התקשורת הבין-אישית בטאמבלר מתרכזת בשלוש פונקציות:
1. like על תוכן שאנחנו אוהבים.
2. reblog של תוכן שאנחנו אוהבים, כלומר פרסום בבלוג שלך תוכן שפורסם בבלוג אחר. עם או בלי תוספת/תגובה שלך עליו. מה שבעצם מדכא יצירתיות ומעודד הצפה של תוכן קיים.
3. Follow לבלוג שמוצא חן בעינינו.

מה טוב בו?

אז אחרי שקטלתי את הטאמבלר על היותו אנטי חברתי, אסביר למה הוא טוב. אחרי שמאתרים את הבלוגים שמוצאים חן בעינינו ומתחילים לעקוב אחריהם, אנחנו מקבלים עדכון אוטומטי בלתי פוסק של תכנים חינניים נורא היישר לדף המשתמש שלנו. טכנית – די דומה למה שקורה בדף המשתמש בטוויטר או בפייסבוק. מעשית – הרבה יותר כיפי ומעורר השראה.

הפיד של טוויטר: זרים מנהלים שיחות פרטיות, שעמום

הפיד בפייסבוק: רכילות חמה, ושום דבר לנשמה

הפיד של טאמבלר: וורוד, מאיר עיניים, ובלי זיוני שכל

למי מתאים הטאמבלר?

צלמים שרוצים פוטו-בלוג. בכלל, אמנים שרוצים פורטפוליו דינמי שקל לעדכן. פקאצות שרוצות להשוויץ במה שיש להן. אספנים כפייתיים של אימג'ים. גרפומנים שרוצים לפנות לקהל בינלאומי ולא יודעים אנגלית כל כך טוב.

מאיפה להתחיל?

איך מוצאים תוכן שמעניין אתכם? נעזרים באינדקס, כשמוצאים בלוג שמוצא חן בעיניכם – בודקים מה המקורות שלו. כלומר, מאיפה הוא עושה reblog.
והנה כמה טאמבלרים שמוצאים חן בעיניי במיוחד.

  • הטאמבלר של יוני זפרני – מאייר בוגר שנקר, ישראלי בודד בתוך ים הגויים, שמדגים פורטפוליו מאוד מרשים.
  • I HATE MY PARENTS ההיסטרי (לפעמים אני יושבת מולו וצוחקת בקול רם במשך רבע שעה)
  • Look at this fucking hipster המבדח
  • אוסף כוסיות
  • מאגר בלתי נדלה של ליידי גאגא
  • מאגר אינסופי של וורוד
  • וכמובן – הטאמבלר שלי, אותו כיניתי Alizarin Labs כי בכוונתו להיות מעבדת מחקר להשתלטות על העולם. בינתיים מתפקד כמחסן של יצירות מכל הסוגים, שלי, של חברים, ושל זרים גמורים שעשיתי להם reblog. יש סיכוי שימאס לי ממנו בקרוב, אלא אם אתם תצטרפו ותרעיפו עליי תוכן מעניין. מסוג תמונה. תודה ושלום!

11 תגובות »

  1. הו, סוף סוף מדריך כמו שצריך לטאמבלר. אני מכורה לזה ופשוט מכניסה את הטאמבלרים שאני אוהבת לרסס רידר שלי.

  2. המקביל שלו הוא פוסטארוס שלדעתי פועל על אותו עיקרון ועושה אותה עבודה טובה/רעה של יצירתיות בפאסט פוד…. (רק לדעתי אין לו פיד…)
    אחת הבעיות היא זכויות יוצרים וגנבת תוכן (כמו למשל זרוב שאת לא ציינת ונתת קרדיט למאייר של האיור האחרון בפוסט הזה)
    זאת דוגמא לאחד לא רע של אורן בן אדרת http://dailyfix.posterous.com/

    ואם כבר ביצירתיות עסקנו משהו שהיה היום בדמרקר (את בסוף לא הגעת לכנס – נכון ? פגשתי את תום בדיוק כשהוא הגיע מורעב והכוונתי אותו הישר לנקניקיות :)

    "אחת הבעיות הקשות של משרדי פרסום, יחסי ציבור ומנהלי שיווק היא היעדר אנשים מוכשרים בתחומי המדיה הדיגיטלית, אומר סטיבן פוט, מייסד חברת הייעוץ קולומביה קונסלטינג גרופ ■ "אם רעיונות יצירתיים מגיעים לעובד כשהוא בחוץ – שלח אותו לים, תן לו לעשות סקי" – http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100426_1165254

  3. טוב. ננסה. מקווה שלא ממכר, ולא שולח יותר מידי מיילים לאינבוקס.
    (מראשון, אין לי מסך ואין לי חיבור לרשת, מחובר דרך לפטופ כלשהו):)

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>