האם הבלוג שלי יכול להיות הזרוב.קום הבא?

אלון רייץ, איש אינטרנט המתמחה בשיווק, מהגג על מעלותינו מזוויתו המקצועית

ZROOB.COM הוא כבר לא בלוג נוסף ברשת. זרוב הוא אתר מוביל בקנה מידה ישראלי, משמע עסק מתפקד ורווחי לכל דבר ועניין.

זרובבלה היא מותג, סמל מין ואייקון תרבותי שנמצא בפריים טיים בערוץ שלוש. כש-800 איש מדי חודש בחודשו מחפשים בגוגל ישראל את המונח "זרובבלה" (כאשר יש סבירות גבוהה למדי שמרביתם רושמים בפועל "זרובבלה+עירום"),

אפשר לדעת בוודאות שZROOB הוא הבלוג הישראלי הראשון שעשה את הצעד – מגיבור נישה (של גיקים מציצנים חובבי בלוגים אישים) אל המיינסטרים.

אחרי פרסום כתבת צבע דו-עמודית במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות, קשה להתווכח איתי.

אם יש לכם בלוג, או שאתם מתכננים לפתוח, ויש לכם תכניות גרנדיזיות, משמע אתם רוצים קהל קוראים שלא מורכב במלואו מחברים עושי-טובות, אז כדאי שתתכוננו לזה שכמו כל דבר בחיים, גם זה לא בא בקלות.

הנה מספר נקודות שב ZROOB.COM הקפידו עליהם בצורה מופתית, ואתם יכולים לשכפל לבלוג שלכם:

הערה: כל הנקודות מתייחסות לבלוגים אישיים ולא מקצועיים או ממוקדי-נושא. בבלוגים מקצועיים, דווקא דחיפה מוגזמת של החיים האישיים פנימה לתוך התוכן, תביא לכך שקוראים ירתעו.

בלוג מקצועי נולד כמקור להעשרת ידע, כאשר בלוג אישי (ובייחוד הבלוג הזה) הוא רחוק מאד מזה.

- "סקס מוכר", את זה כולנו שמענו, ראינו, אבל כנראה שלא עיכלנו, ואת זה אני אומר מכיוון שיש מעט מאד בלוגים בארץ שמשתמשים בסקסיות כאמצעי לקידום מכירות.

המשפט השיווקי הכי מוכר בחציו המערבי של הגלובוס, ועדיין, רק ג'ינג'ית אחת בשם אליזרין השכילה להשתמש בו.

אם נחפש את המונח "זרובבלה" בגוגל, נראה שZROOB.COM מוצג עם שני קישורים ישירם לעמודים מסויימים באתר בשם "עירומה, בלי בגדים" וכן "אליזרין סמל מין".

הקישורים האלו נוצרים בצורה אוטומטית לפי פופלאריות ההקלקות עליהם, או במילים פשוטות, אנשים נמשכו לפוסטים האלו יותר מאשר כל פוסט אחר.

הפוסטים של זרובה משפריצים סקסיות, התמונות חושפניות והאווירה שמחה. קוראים חרמנים הם לקוחות נאמנים מאד, ולא פחות טובים בשום צורה מאלו שמעוניין בתוכן.

אם לא שפר עליכם מזלכם ולא נולדתם עם גוף מצודד וחזה במידת D, אל תאמרו נואש. תדאגו להעלות תמונות שלכם ביחד עם הבחורות המושכות ביותר מהסביבה הקרובה שלכם,

זה אמור להספיק.

- להיות חושפני: בלוגים אישיים עונים בעיקר על צורך אחד בסיסי שיש למרבית האנשים בשפע ממנו. הוא נקרא מציצנות. זרובה מדבר על אירועים שהיא היתה בהם, על החברות שלה, על הזוגיות והסקס (ע"ע סעיף ראשון).

לכתוב בלוג מאופק ושטחי לא יוכל לעורר מספיק עניין מהציבור שלכם. נסו להיות חושפניים במידת האפשר, מבלי לשלב בזה דברים שעשויים לפגוע בקוראים או להפליל אותכם ("אתמול אני והחבר'ה שרפנו צלבים בוערים והתעללנו בעובדים זרים"), או להיות אובר-חושפניים שלא לצורך ("אתמול הארוסה שלי אמילי ג'ין בילתה שלוש שעות בשירותים אחרי המסעדה ההודית. הריח היה נוראי").

- עיצוב. האינטרנט היא מדייה ויזואלית. האינטרנט מוצף במיליוני בלוגים דומים לשלכם, ולגולשים אין סבלנות. הם צריכים לראות משהו מעניין וייחודי בשניות הראשונות בשניות החשיפה הראשונות. ולא, לבחור ברקע ירוק במקום כתום בבלוגים של תפוזים לא הולך לספק להם את ה"ואוו" הזה. בנוסף, אם מישהו נחשף והתעניין – מבנה האתר צריך לספק לו גישה קלה לכל מיני פוסטים מעניינים שנכתבו באתר, לפי כותב נושא תאריך הפרסום; סביר להניח שאלא אם כן הקורא משועמם בצורה קיצונית, הוא לא ירצה לקרוא את כל הפוסטים שנכתבו אי פעם, אלא לקבל "טעימה" בכדי להחליט האם להוסיף ל FAVORITES.

אם יש לכם כל סוג של הכרות עם עיצוב, יצירת עיצוב פונקציונאלי כמו באתרים כאלו (כאבי-גב.NET, יעוץ זוגי, לימודי אנגלית) – זה עניין של דקות. אם לא, אפשר להוציא סכום קטן של כמה מאות שקלים בודדים מהכיס. בלוג רווחי יכול לייצר הרבה כסף, וחלק מההשקעה בו בהחלט צריכה להיות עיצובית.

העיצוב בZROOB למשל הוא מעולה: תמונות מעניינות ומושכות עין, עיצוב ורדרד שמשתלב עם הנושא העיקרי של הבלוג (בחורה עם שיער ורוד), ניווט קל בין הכותבים ותמונות המתחלפות עם סמן העכבר שיוצר אווירה.

בלוג מעוצב צועק לקורא "בלוג מושקע", ובלוג טקסטואלי לחלוטין צועק "דלות אמצעים" לצד "שעמום". תבחרו מה אתם רוצים שהבלוג שלכם יצעק.

- כתיבה מוקפדת: בעולם הבלוגים אין צורך להיות הארנסט המינגווי הבא. להיפך, כתיבה בשפה גבוהה מדי במקום בשפה יום-יומית תביא לזה לבריחה של אנשים למקומות אחרים שמציעים בידור קליל שלא מאלץ לשבור את הראש בכדי להבין אותו.

הכתיבה, אם כן, צריכה להיות מסודרת, מעניינת וזורמת. גם לזה צריך כשרון כתיבה, כך שאם אתם יודעים ש"אין לכם את זה", כדאי שתמשיכו לחשוב על הבלוג כתחביב. הקורא לא מעוניין להתבלבל או לא להבין, הוא רוצה לקבל אינפורמציה בצורה חלקה מהירה וזורמת. זרובבלה היא כותבת מוכשרת מאד, והתוכן שהיא מספק הוא מוקפד – על אף שהבלוג הוא מעין יומן, לא צריך "לזרוק" לתוכו את התוכן באופן אוטומטי מבלי שיעבור הגהה. אין ספק שהדקות המושקעות בקריאה שניה ושלישית של כל פוסט מוכחות כיעילות.

- פרובוקטיביות מעולם לא הזיקה לאף אחד, וכמו שנאמר Any publicity is a good publicity. תוכן פרובוקטיבי מדי שיגרום לזליגה החוצה של חלק מהקהל הנאמן הוא ללא ספק לא מומלץ. לעומת זאת, חשיפת דיעות לא פופולאריות במיוחד שיכולות לעורר הד הן תמיד שיטה מעולה לחשיפה.

פוסט כמו זה שיוצא חוצץ נגד התבטאות של זרובה נתנה לה חשיפה של מאות או אלפי גולשים שבאו לבדוק על מה כל ההמולה.

בנוסף, סביר להניח שחלק מהם נשארו כקוראים נאמנים.

- אחד מהרעיונות המרכזיים של בלוג הוא העבודה שהוא אינטראקטיבי, דהיינו הכותב כותב, הקורא מגיב והכותב מגיב אליו (בדיוק כמו שקורה ב ZROOB). בבלוגים רבים, הכותב משתמש בשיטת "שגר ושכח" ולא טורח לחזור ולענות לתגובות הגולשים. זוהי הדרך האולטימטיבית לפגוע בגולשים ולאבד אותם, והדבר שקול לסימון אצבע משולשת גדולה ושמנה לקהל הנאמן.

- פעילות נרחבת באינטרנט: מרבית מקהל קוראי הבלוגים הוא גם בעל בלוגים. להראות עניין ולהשאיר תגובה או שניים עם השם שלך וכתובת האתר אצל בלוגים דומים אחרים, יכולה לעשות פלאים. הכותב ירגיש מחוייב לקרוא אצלך, להשאיר תגובה, וכן גם גולשים אחרים שיחשפו לתגובה שלך עשויים למצוא את דרכם אליך. פעילות בעלות של 5 דקות עבודה עשויה להוכיח את עצמה כאחת השיטות היעילו לפיתוח הבלוג.

בנוסף, פעילות בקהילות כמו פורומים וכן רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר בהחלט יכולות להגדיל את החשיפה ולחזק את יחסי הכותב-קורא. כאן מציינת זרובה שיש לה 3000 חברים בפייסבוק. למרות ההנחה הצפויה ש2900 מתוכם הם גברים רווי הורמונים, ל-3000 איש שנמצאים מרחק קליק ממך יש יתרונות רבים. סטטוס כמו "זרובה והדילדו, בואו לקרוא את הפוסט החדש שלי כאן" יביא ל3000 מבקרים חדש בפוסט במחיר של לחיצת כפתור אחת.

- כותבים אורחים מביאים איתם את הקהל הביתי. את המשפחה, את החברים ואת קוראי הבלוגים שלהם. הבלוג מתעדכן לעיתים יותר תדירות, הקהל שנחשף אליו גדל, והכותבים זוכים לבמה. שיווקית, מדובר על צעד מצויין שהוא ייחודי למדי בנוף העולמי ובעיקר בנוף הישראלי הצחיח. עוד שתי נקודות ל ZROOB.COM על מקוריות.

בשורה התחתונה, יאללה לעבודה. יש הרבה מה לעשות, אבל סבלנות והקפדה בפרטים הקטנים יכולה לסדר לכם תפקיד בסדרה, ועוד בפריים טיים

אלון רייץ הוא איש אינטרנט המתמחה בשיווק, ניתן ליצור איתו קשר פה וגם פה.

9 Comments

  • חסר מעש

    21:01 29 בנובמבר 2009

    קצת מעליב אותי שחושבים שאני נכנס הנה בגלל חרמנות כלשהי ולא בגלל סיבות אחרות. אני ראיתי את זרוב הן בתוכנית "הבלוג" וגם קראתי אותה לא מעט כשהייתה בישראבלוג. למדתי ממנה לא מעט על מה הקוראים רוצים (אם כי לא תמיד יישמתי, כי הרגשתי שהיא מדחיקה את האישיות שלה כדי להיות מצחיקה).

    בכל אופן, תודה על הפוסט ועל הטיפים.

  • זרוב

    12:52 30 בנובמבר 2009

    אוקיי, מעניין לשמוע את זווית המבט הזאת. אני ממש לא חושבת שמיניות זה הדבר הראשון/העיקרי שאני משדרת. כנראה שאני יותר מדי נאיבית/נונשלנטית

  • jonav

    13:55 30 בנובמבר 2009

    מיניות זה לא הדבר הראשון/העיקרי שאת משדרת, אלא חופשיות ופתיחות. הבעיה היא שפתיחות בד"כ מתייחסת לתחום המיני, גם אם לא רוצים או מתכוונים.
    מוסיפים לזה קמפייני דוגמנות בבגדי-ים, מסיבות ביקיני, תחתונים על הראש ופות-אומט ומקבלים בלוג שיש בו תכנים לחרמנים שרק רוצים לראות בחורות יפות בלבוש פרובוקטיבי.
    אבל יש גם תכנים לאנשים שיותר מעוניינים לשמוע על חוויותיה של בחורה שחושפת את רגשותיה הכנים מעולמה האישי, והוורוד להפליא :)

  • Purple Mushroom

    16:20 30 בנובמבר 2009

    הרבה מלל. שוב, יש דברים שאני יודע, והשכלתי לעשות. אני לא חושב שבעתיד (וכך היה בעבר ובהווה), אני אשים הרבה תמונות, או אתמקד במיניות. הבלוג שלי הוא תחביב, אבל אולי יש פנטזיה עתידית באמת להתפרנס ממנו, מבלי לאבד את הנושא האישי של החיים שלי. אין לי אגורה להשקיע בעיצוב או קניית דומיין, לכן הוא נשאר בתפוז. כשאליזרין הגיעה לתפוז, והתחלתי והחלטתי לקרוא אותה, זה כנראה היה רק מבחינה מקצועית, ולמדתי ממנה, וגם נהנתי בשנה האחרונה מהמסיבות,ומהכנס המקצועי ביוני.
    יש לי שאיפות מקצועיות בעתיד להפוך את התחביב למקצוע, או בתוכן מלל, או באמנות במשחק או במחול, בקריירת האמנות שהתחלתי (בתור תחביב), בעמותת "אנוש" (וכתבתי על זה בבלוג שלי).
    Y שוב, חפרתי. בקיצור, אליזרין: מזל טוב לשנה הראשונה של זרוב.קום. (קראתי בפייסבוק גם) מקווה להתראות עוד שוב בעתיד :-]
    אלון .

  • אלון

    13:33 1 בדצמבר 2009

    חסר-מעש וזרוב , התמקדתם יותר מדי בסעיף אחד. לא כל הקוראים חרמנים, אבל ללא ספק הרבה מהחשיפה זה מאנשים שראו תמונה אחת ובאו לראות עוד.
    כמו שג'ונב הוסיף, כנראה שגרעין הקוראים מורכב בעיקר דווקא במי שמתעניין בפן מציצני לא פחות, שזה החוויות האישיות דהיינו הפוסטים עצמם (של אחד או יותר מהכותבים).

    פטרייה-סגולה, יש בידיך נכס כלשהו שזה הבלוג או יותר נכון קהל הקוראים. אם אתה רוצה לממש את הפנטזיה, צריך לעשות צעדים (כמו אלו שפירטטתי כאן ואחרים). אם הפן השיווקי פחות מעניין אותך, אין רע בבלוג חובבני שיש לו קהל מצומצם יותר. מה שכן באמת כתבתי כאן הרבה, הרבה זמן לא הזדמן בידיי… אז אולי יש כאן הרבה לעכל בארוחה אחת.

  • ד"ר אקסטטיקוס

    0:07 2 בדצמבר 2009

    עברית חשוב.
    טנק מצודד. גוף מצדד.

  • רפי

    12:44 3 בדצמבר 2009

    פיייייייי מישהו פה מלא בעצמו.
    פעם ראשונה ששמעתי על הבלוג הזה, נכנסתי ואני נופל על פוסט של "למה הבלוג שלנו הכי טוב בארץ", "היינו בעיתון" "היינו פה היינו שם" "אנחנו סקסיים" ובלה בלה בלה.

    800 אנשים מחפשים אתכם בחודש, ואתם קוראים לזה הצלחה?!!? באמת, אתם רציניים? זה מה שגורם לכם להרגיש שאתם מספר 1? בבקשה לרדת מהעננים… אתם לא "תופעה" ולא אבטיח, ואני בטוח ש-90% מהאנשים שמגיעים לכאן עושים את זה בגלל ציצים גדולים.

    אתם מזבלים את המוח על עיצוב ושיווק אבל בשורה התחתונה לבחורה שאתה מדבר עליה יש ציצים גדולים ובגלל זה היא פופולארית. ואין לכם שום בעיה עם זה, אבל אני לא לוקח את גודל הציצי כמדד לאישיות ואם אני רוצה לראות ציצים אני לא אבוא לבלוג צפונבוני מלא בעצמו.

    חחח "סמל מין"? לא כל בחורה עם חזה גדול היא סמל מין. יש את הדבר הקטן הזה שקוראים לו "טעם אישי".
    מקווה שתמצאי עוד דברים להציע לעולם חוץ מהחזה שלך שמושך כל כך הרבה זבובים.

  • אחד שחושב

    12:43 11 בדצמבר 2009

    איזה התמסחרות זרוב… איך נפלת לזה?
    כל הפוסט הזה למטרה אחת – קידום בוטה של האתרים של אלון רייץ

  • קטי

    22:36 12 בינואר 2010

    היוש רטינוב חברה טובה שלי

עכשיו תורך להגיב
או הכנס