אחד התחביבים שלי הוא לאכול במסעדות, אבל בגואה זה פשוט לא הגיוני כלכלית. כל המסעדות יקרות פי 2 מהמסעדות היקרות ביותר שישבנו בהן בשאר הודו. למרבה המזל מצאנו את הדירה החמודה שלנו, עם המטבחון הקטן, וחיינו הפכו לרצף של תענוגות גרגרניים.
כיף לבשל במטבח הקטן
אחרי חודשיים של מסעדות, נזכרתי כמה אני אוהבת לבשל. לבשל זו אמנות: הזדמנות ליצור יש מאין חוויה לכל החושים. ואחרי טיול ארוך מלא במזון צמחוני וזר, החוויה שרציתי ליצור היא חוויה של שחיתות מנחמת, ביתית, ומערבית עד כמה שאפשר. הייתה לי רק כירה אחת, וסועד אחד עם דרישות מאוד מחמירות, וגם בתנאים האלה הצלחתי ליצור כמה יצירות מופת.
לרשונה בחיי הכנתי קלמארי. קניתי אותו בשוק, כשהוא טרי-טרי, עדיין עם עיניים ואיברים פנימיים
עם קצת עזרה מהאינטרנט, גיליתי שלהכין קלמארי זה לא קשה
הקלאמרי הפך במהירות למעדן קראנצ'י שהוגש לצד פירה של תפו"א וגזר.
לראשונה בחייו של תומאסו, הוא אכל פנקייק ונהנה ממנו. במשך 36 שנים כמעט הוא סירב לאכול את המעדן הזה, אבל אני ידעתי שהוא יאהב אותו. זאת, מכיוון שפנקייק הוא למעשה שילוב בין חביתה, לחם, וממתק – שלושה מתוך חמישה המאכלים האהובים על תומאסו.
הכנתי מדליוני פילה לראשונה בחיי, ואז עשיתי את זה שוב. זאת, מכיוון שקילוגרם של פילה עולה פה בסביבות 160 רופי. בערך 12 שקל.
ככה אוכלים אצלנו בשר: בתוספת בירה, הום-פרייז מאולתרים, ופרק של סדרה מטופשת
ספגטי שמנת ובייקון. אחד האילתורים המוצלחים שלי, הודות לבייקון המעולה של גואה, שהוא מלוח ושמנוני יותר מכל מה שתמצאו בישראל
ככה אוכלים קורנפלקס. בתוספת בננה, יוגורט, ריבה, ושברי עוגיות. ארוחת בריאות
הארוחה הראשונה שהכנתי, הייתה למעשה לביבות. נוצרה עקב קרייבינג שהתפתח במשך כמה חודשים
