ברוב מוחלט של 100% הוחלט להשאיר את השיר של איתי הבסיסט לשעבר. איתי התעלה על עצמו והציע פשרה שהרגיעה את הפרנויה שלי – השיר הזה יהיה שיר Feature – כלומר שיר שיוגדר שפנטומיים כתבו איתו והוא יעלה וינגן בו כהופעת אורח. כאשר מגדירים שיר כשיתוף פעולה, זה פותר את הבעיה של זכויות היוצרים. אם אתה כותב ומקליט שיר עם מישהו, אחר כך אתה תקוע ותלוי בו כדי להופיע עם השיר. אבל במקרה הזה זה פועל לטובתנו. עכשיו השיר לא מוגדר כחלק מהרפרטואר הקבוע של פנטומיים, אלא כבונוס שנציג לפעמים בהופעות כאשר איתי לא בצבא ויכול לקפוץ לבמה לנגן איתנו את השיר. כשההצעה הזו עלתה לשולחן, החלטתי לפתח אותה ולפנות למנהל הלייבל שלנו (UNeeK Media) – מקס(Maximum Education), שהוא ראפר ומפיק בחסד, ולשאול אם הוא רוצה גם להתארח בשיר. הוא הקשיב לו והסכים בשמחה, בנוסף אנחנו שוקלים אולי להביא לשיר הזה עוד אומנים מהלייבל ולהפוך אותו לחגיגה אמיתית. אז בעתיד הלא רחוק אתם צפויים לשמוע את פנטומיים מארחים הרבה חברים מגניבים ועושים שמח על גבי השיר הזה.

ביום שני הייתה לנו עוד חזרת כתיבה, ופגישה ראשונית עם הבסיסט החדש – איגי. את איגי אני מכיר כבר שנים רבות. אני מג'מג'ם איתו מאזור 2006, ואפילו הייתה תקופה ארוכה ששקלנו להכניס אותו ללהקה הקודמת שלי, האבנבאונד. אמנם לא הסתדר לנו לעבוד בפרויקטים רשמיים ביחד מעולם, אבל ניגנו לא מעט ביחד ויש לנו כימיה מעולה. שמחתי לגלות שהוא פנוי ומעוניין להשתתף בהרכב. עוד פלוס רציני זה שגם אבירם, הסולן החדש, מכיר ועבד עם איגי לא מעט. איגי הוא גם הבסיסט של ההרכב של אבירם – תלת פאזי. אז איגי מייד הצליח להשתלב בהרכב ולהרגיש בבית.

אובידי פתח את החזרה בהצעה לעשות משהו שונה. עלתה לו מוזה לשיר שלדעתו יכול להתאים להרכב. הוא כתב בית ופזמון ואפילו הייתה לו כבר מלודיית שירה. אולם אני כבר באתי נעול לעבוד בשיטת העבודה שהתרגלתי אליה – אני מביא לחן עם עיבוד מלא ואז כל אחד בוחר את הקטעים שלו ועובד עליהם. בנוסף דאגתי על הרושם הראשוני שייווצר על איגי, ועל אבירם שכבר היה בחזרה שלא הייתה הכי חיובית שאפשר. למרות שאני לא מתרגל לשינויים מהר, אני כן תמיד משתדל לא לפסול רעיונות על הסף, כי אי אפשר לדעת מאיפה יבוא הלהיט הבא. אז בחוסר התלהבות לא מוסתר ממני ניסינו לעבוד על השיר.

האווירה בהתחלה הייתה של חוסר זרימה לחלוטין. בגלל שלא היה לחן ועיבוד מלא, לא מצאנו את עצמנו. לא היינו בטוחים מאיפה להתחיל. ניסינו כל מיני כיוונים שונים, אבל זה הלך לכיוון פ'אנק מדי. אין לנו בעיה עם פ'אנק בכללי, אבל הייתה אווירה של לעשות משהו יותר כבד בחדר. במשך חצי שעה החדר התמלא ברעיונות ומבטים מבולבלים. חוסר הנכונות שלי לעבוד בשיטה כזו לא תרם בכלל, וניסיתי לשכנע את אובידי לחזור לעבוד בשיטה הרגילה. אבל הוא ביקש שבכל זאת ננסה ושפשוט צריך לקחת את המושכות ולגרום לזה לקרות. אמרתי לעצמי – טוב הרושם הראשוני כבר ככה נקבע(אני מאמין שזה נתפס מהצד שהחזרות קצת שרויות באווירת בלאגן ולא מאורגנות כל כך), אז בוא בכל זאת ננסה לזרום. וואלה מזל שאובידי לחץ על זה. אין לי מושג מה הוביל לזה, אבל ממש דקות ספורות אחרי שדיברתי איתו התחילו לעלות רעיונות מגניבים. הרבה מהם בזכות איגי שהביא גרובים ממש מגניבים. מהניצוץ הזה שאיגי תפס, כולנו נדלקנו והתחלנו לפתח השיר. ממש כתבנו והלחנו אותו ביחד, וזו הייתה חתיכת חוויה. אני חושב שבכנות נכון לעכשיו זה השיר שאני הכי אוהב שלנו. למדתי מהחוויה הזו שלפעמים צריך ללכת עם הזרימה של החזרה, ולא להיות מקובע על שיטת עבודה אחת.

השיר עצמו מדבר על – מה את אומרת לי לא לעשן, כשאת שותה כל היום? תני לי לעשן ואני אתן לך לשתות. מטפורה מדהימה ל"חייה ותן לחיות". והמבנה שנוצר הוא כדלקמן:

השיר מתחיל בביט תופים שעליו נכנס אבירם בשורה מהפזמון, אחרי זה הלהקה עונה לו בריף עוצמתי, אז אבירם נותן עוד שורה הפעם גם יחד עם איגי על הבס, ושוב הלהקה עונה בריף העצמתי. אז אנחנו עוברים לריף שטני במיוחד שעליו אובידי מביא בראפ, ומשם זה מתפוצץ לפזמון. מה שעישנו היה לקחת את מלודיית השירה של הפזמון מההתחלה, אבל לשים מהלך אקורדים חדש מסביב לזה ולתת לפזמון השני הרגשה שונה לחלוטין והרבה יותר עוצמתית. אחרי זה מגיע עוד בית שהפעם אבירם שר עליו, ואז סולו גיטרה על גבי הפזמון, אז עוד פזמון כמו בהתחלה(שאלה-תשובה) ואז פזמון רגיל וקטע סיום.

קיוויתי מאוד השבוע להעלות את הסקיצה הראשונה שלנו ולקבל חוות דעתם מכם, אבל עוד לא הספקנו להקליט את יבגני הדי ג'י. אני מאמין שעד שבוע הבא הסקיצה תהיה מוכנה ונוכל להתחיל לחשוף את האומנות שלנו בפניכם.

עד אז,

שיהיה שבוע רוק'נ'רול!