בהכרעת רוב של 60%, הוחלט להחליף את איתי הבסיסט היקר שלנו. אני מודה לכל מי שהביע את דעתו בדיון שהתפתח במהלך השבוע, זה נתן לי ולשאר חברי הלהקה פרספקטיבה יותר טובה. ברצוני שוב לציין איזה נגן ובנאדם מדהים הוא איתי, ואלמלא גיוסו הקרב, אין ספק בליבי שהיינו ממשיכים לעבוד איתו. כמו שכתבתי בפעם קודמת – איתי הביע בגרות שעוד לא נתקלתי בה מימי בעבודה עם להקות, ולא רק שהבין שזה יהיה לא פרקטי להמשיך איתו, הוא תמך בהחלטה וביקש להישאר כמעין חבר להקה לא רשמי ולעזור להמשיך לקדם את הלהקה בכל דרך שהוא יוכל.

את השבוע האחרון העברתי באודישנים לסולנים ובבדיקת כיוונים לבסיסטים אופציונאליים. בעבר תהליך החלפת נגן היה ארוך, מסורבל ומעיק. השלב הראשון היה לפרסם מודעה בפורומים. אז לחכות לטלפונים שלא הגיעו בתדירות גבוהה בכלל. אבל הכי גרוע היה הטלפונים שכן הגיעו – משום מה בעבר הייתה נטייה רק לאנשים עם שריטה רצינית לענות עליהם. הייתי נפגש עם מוזיקאים ולא מבין מה הם רוצים ממני ומעצמם. זה היה לעבור כמו סידרה של בליינד-דייטס הכי גרועים שאפשר לדמיין. יש כאלה שמגיעים ופשוט לא יודעים לשיר או לכתוב או לנגן. יש כאלה שאמנם יש להם כישרון, אבל הכישורים החברתיים שלהם לוקים בחסר(זה במילים מועטות!). מכאלה ששרים כמו קרפדה, לכאלה שמתעקשים ללכת עם היד בתחתונים(אני לא צוחק היה אחד כזה!!), מכאלה שלא יכולים לשיר תו בלי לזייף, לכאלה שבאים לאודישן כבסיסט ואומרים לי – אני בכלל מתופף, אני לא ממש מנגן בס(אז למה באתם?!).

כן, זה היה המצב בעבר, אך לא עוד! בזכות המדיה החברתית כל זה השתנה. כיום כל מה שנדרש זה לשים הודעת סטטוס שאתה מחפש נגן\סולן, והחברים שלך כבר יעשו את שלהם. אולי זה בגלל שיש לי כבר ניסיון של שנים בסצנה ואני מכיר לא מעט מוזיקאים, אולי חלק מהמוזיקאים שמעו עלי(או עבודה שלי) ורצו לעבוד איתי, ואולי זה באמת נטו בגלל השימוש במדיה חברתית כמו פייסבוק. אבל הפעם התשובות הגיעו במהרה וממוקדות. לא עוד לחכות לטלפונים במשך שבועות. תוך כמה ימים קיבלתי עשרות פניות. בזכות אתרים כמו מייספייס ופייסבוק – יכולתי לעשות סינון מראש ורק להיפגש עם אנשים שבאמת הרשימו אותי בכישרון שלהם. בעוד שפעם הבחירה הייתה "הרע במיעוטו", הייתי מקבל נגן שלא היה מושלם אבל שמחתי שסוף סוף מצאתי מישהו שעונה על רוב הדרישות. הפעם הבחירה הייתה הרבה יותר קשה. לא היה רע, היה רק טוב, וכל מיני סוגי טוב. כל סולן שהגיע היה לו פוטנציאל לקחת את ההרכב למקום חדש, שכל אחד מהם יכול להיות מעניין במידה שווה. סולנים ששרים פ'אנק, סולנים שמתמחים בגראולינג, סולנים ששרים נקי וגבוה, סולנים ששרים נמוך ועבה, ואפילו סולניות. למעשה האודישנים היו יותר קשים לי מאשר לסולנים, כי לי לא היה עדיין שום דבר להשמיע להם. הדבר היחיד שהיה לי זה סקיצה לא גמורה לשיר הראשון. כך שהייתי צריך למכור את ההרכב יותר עם מילים ופחות עם מוזיקה.

ש

אני אוהב תמיד להשוות מוזיקה לבישול, וכך אעשה הפעם – דמיינו שחבר שלכם ממציא מתכון חדשני לעוגת שוקולד תות ומזמין אתכם לטעום ולהביע דעה. אבל הוא רק סיים להכין את בסיס השוקולד ועדיין אין לו את ציפוי התות. אתם יכולים לטעום את השוקולד ולהגיד – כן זה אחלה שוקולד, אבל זה לא ייתן לכם אינדיקציה לאיך השוקולד יהיה עם התות. ככה זה היה באודישנים – הלהקה שלנו זה מעין חיבור בין היפ-הופ למטאל. בסקיצה רק הקלטנו בס-גיטרה-תופים שזה הצד המטאלי של הלהקה. מכיוון שהסולנים לא יכלו לשמוע את הצד של ההיפ-הופ(התפקיד של הראפר ושל הדי-ג'י) , לא הייתה להם אינדיקציה לאיפה ההרכב עומד ללכת, והייתי צריך להגיד להם "דמיינו".

ש

למרות המחסור בהקלטה נורמאלית להראות את החזון, הם עדיין התלהבו מאוד ורצו לקחת חלק בפרויקט(מה שגורם לחזק אצלי את ההרגשה שאנחנו עושים משהו נכון בכתיבת המוזיקה). בסופו של דבר הסולן שנבחר הוא אבירם ורד, הסולן המדהים של ההרכב תלת פאזי. אבירם כבש אותי בקול העצמתי והמדויק שלו, ויכולת הזרימה הבלתי מעורערת. הוא פשוט נכנס ישב וכתב פזמון חדש, ופזמון טוב! הדבר שהכי שכנע אותי בסופו של דבר היה הכימיה עם הבנאדם. מעבר לכישורים המוזיקליים שלו, הרגשתי שאני עובד עם חבר, וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב בלהקה.

ביום שני הייתה לנו חזרת היכרות עם אבירם ופרידה מאיתי. אבירם התיישב ואמר שיש לו בעיית חיבור למילים של אובידי. אני חשבתי – פאק איזה ביצים, להיכנס ללהקה חדשה ודבר ראשון לבקר את המילים. אובידי גם הפתיע אותי ולא נפגע בכלל, הוא ישב והסביר לאבירם את המילים ואמר לו שהוא שמח שיש מישהו בהרכב שמקדיש כזו תשומת לב למילים שלו. מרגע שאבירם הבין את המילים הוא סיים לכתוב את הפזמון לשיר שעבדנו עליו באודישן. השלב הבא היה להקליט את השירה שלו על גבי הסקיצה(שבינתיים כללה כבר בס-גיטרה-תופים-וראפ מאובידי). אבירם נעמד מול המיקרופון והפיל אותנו בעוצמה של הקול שלו. תוך כמה דקות היה טייק מוכן לפזמון. אבל אז קרה משהו לא צפוי – אובידי ואני התחלנו להתווכח כמו זוג נשוי – ולא הפסקנו. גם אובידי וגם אני סאונדמנים עם הרבה ניסיון. הוא מגיע מעולם ההיפ-הופ ואני מעולם הרוק. יצא לי לעבוד עם אובידי לא מעט, גם בקריירת סולו שלו וגם במסגרת עוד הרכב אלקטרוני בשם פרוטוטייפ. כך שיוצא לי לראות אותו כמה פעמים בשבוע, כל שבוע – ומעולם לא רבנו על כלום. הפרויקטים האחרים הם יותר מהתחום שלו, היפ-הופ\אלקטרוני, אז היה לו חופש מוחלט לעשות מה שהוא רוצה. זאת הפעם ראשונה שאני הייתי מעורב בהקלטה מכיוון שההרכב מושפע לא פחות מרוק מאשר היפ-הופ, ושתי השקפות העולם שלנו לא הפסיקו להתנגש. אבירם לא הבין מה קורה והלך הביתה בהרגשה – שאם ככה זה מתחיל, איך זה ימשיך?

למרות שזה היה נראה מהצד כאילו שאובידי ואני לא מסוגלים לעבוד ביחד, ההפך הוא הנכון. שנינו חברים טובים ולא לקחנו שום דבר ללב. ישבנו אחרי שאבירם הלך והחלטנו כדי למנוע עימותים כאלה פשוט לעשות חלוקה ברורה של תפקידים, אני אהיה אחראי על הקלטות והפקה בפרויקט הזה והוא רק יעזור בהקלטת השירה(כי אצלו ציוד ההקלטה).

במהלך החזרה עלתה דילמה חדשה בלהקה. כשאיתי היה בלהקה הוא הביא לחן משלו להרכב. לחן שכולנו אוהבים מאוד. עכשיו שהוא עוזב, אני אמרתי אין סיבה להשתמש בו. אני לא מאמין בלקחת שירים של אנשים מחוץ ללהקה, זה יכול בעתיד לגרור בעיה של זכויות יוצרים וכסף וכאלה. איך שאני רואה את זה – במקרה הטוב השיר באמת להיט שמצליח ואז או שנתן את הכסף שנרוויח ממנו לאיתי(וזה לא ילך ללהקה) או שלא נתן ונסתכן בזה שהוא יתבע אותנו(ובצדק). במקרה הרע יש לנו עוד סתם שיר ברפרטואר(שלא הפך להיות להיט). זה לא שאנחנו נואשים לשירים, זה לא שכבר הופענו עם השיר והקלטנו אותו והקהל מצפה לשמוע אותו. לא ראיתי סיבה פרקטית להשאיר אותו. אך הלהקה הייתה תמימת דעה שהם רוצים להשאיר אותו – הנימוק? איתי אף פעם לא יתבע אותנו, איתי בעצמו רוצה שנשתמש בשיר וישמח אם נעשה זאת, החבר'ה מאוד אוהבים את השיר ומרגישים שיש לו פוטנציאל להיות שיר ענק.

אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים, האם להשתמש בשיר של חבר להקה לשעבר? או שעדיף לא להסתכן עם עניין של זכויות יוצרים?