בזמן שזרוב משתעשעת לה בתאילנד הרחוקה וקצת מנקה את הראש משנתיים עמוסות ומבולגנות, הבשיל הרגע להשיק פינה חדשה בזרוב.קום: הארכיון של זרוב. התלבטתי רבות איזה קטע לפרסם ראשון, זרוב העבירה לי כמה פוסטים שחביבים עליה וקוראים וותיקים המליצו על מספר רב של קטעי קאלט. בסופו של דבר נראה לי שההתחלה הכי טובה היא פשוט להתחיל מההתחלה, מהפוסט הראשון של זרוב ב"אוסף ההגיגים של זרובבלה". כשזרוב הייתה זרובבלה, והיא בעצמה הייתה תיכוניסטית בראשית דרכה בבלוגוספירה.

אז הנה, הפוסט הראשון אי פעם, ועוד שניים אחריו. אם יש קטע מסויים שאתם זוכרים לטובה ומעוניינים שאפרסם, אתם מוזמנים להגיב בטוקבקים.

– דור גרבש

על מהות הזרובבלה
11.10.03
הא! זאת ההתחלה של הבלוג שלי! אם הגעתם לכאן, ואם אני עדיין לא מתה, ויש לכם כוונה לקרוא את כל הבלוג שלי מהתחלה – ותרו על הרעיון. זה לא שווה את הטרחה. בחיי. אל תעשו את זה. הסתפקו בחודש-חודשיים אחרונים שמתועדים.

ולבלוג עצמו:

בין אדישות לסקרנות ורצון להכיר את העולם, בין שנאת האנושות לידידותיות, בין הומור ציני לראייה רצינית, בין אכזריות לעדינות, בין ילדותיות בתולית לנשיות מנוסה, בין התבודדתות מתמדת לחיי חברה סוערים, בין אינטילגנציה גבוהה בצורה יוצאת דופן לבערות מוחלטת ואי הכרת המתרחש מסביב, בין עוצמה לפגיעוּת, בין מודעות עצמית מושלמת לחוסר הבנה של האופי האנושי…

שם עומד לו היצור, הדמות שמכנה את עצמה זרובבלה. מנסה לאזן את עצמו בין קיצוניות אחת לשניה, לעתים בהצלחה, אך לעתים עם נפילות מצד אחד לשני של הסקאלות השונות.

בלוג

מה בלוג אומר לי?

בלוג הוא יצור כזה מהמשחק הנוסטלגי קין, אחד מהרעים. יש סוגים שונים של בלוגים, כאלה קטנים שדוחפים אותך, כאלה גדולים שאסור לגעת בהם כי הם הורגים אותך, וכאלה גדולים עם נבוט שגם אסור לגעת בהם, וגם הם יכולים להמם אותך על ידי חבטות ברצפה.
האם אתם יודעים במקרה למה הכוונה?

הבלוג הזה, אני מניחה, הוא בלוג שונה במקצת.
מקום שמאפשר לי להפיץ את ההגיגים שלי ברשת. אם מישהו זר יקרא אותם, אז מילא. סך הכל זרובבלה היא דמות וירטואלית בשבילו, אפילו פיקטיבית. אך כשנוגע הדבר לאנשים מוכרים שבטעות יכנסו לכאן… זה מעורר ספקות עזים לגבי מה כדאי לי לפרסם כאן ומה לא.
לצערי, אני אאלץ לצנזר את עצמי. אסור לי ללכלך כאן על חברים, בעיקר על אלה שיש להם אינטרנט. לא מומלץ עבורי גם לחשוף רגשות פרטיים מדי שלי, או פרטים אינטימיים אחרים. לכן תיאלצו להסתפק במה שאספק לכם, אם אתם מעוניינים לחטט בהגיגים שלי.

ואם כבר בקטע פתיחה שני עסקינן, חייבת אני להבהיר לקוראים, וזאת בהנחה שאתמיד לכתוב כאן: בתור יצור אנושי וצעיר, הדעות שלי, האישיות והשקפת העולם שלי ממשיכות להשתנות כל יום. לכן, דבר שכתבתי היום לא בהכרח יהיה רלוונטי עבור מחר, ואני מסוגלת להתחרט על כל דבר שאכתוב. כלומר, אני לא מתחייבת לגבי ההגיגים שלי, שהם זמניים וברי-חלוף. זה גם מה שכל כך נפלא בהם: שלאחר שאני מזדקנת בעוד כמה שנים, נותר לי תיעוד של עצמי, של איך שהייתי פעם, כך שאוכל לזכור את עצמי כפי שהייתי.
ובפרסום ההגיגים שלי כאן… גם לכם ניתנת אותה האפשרות.

עשרה דברים שלא ידעתם על זרובבלה והיא מוכנה לגלות לכם

עובדות טריוויה חיוניות!

•    היא התנשקה בחייה עם 10 אנשים

5 מהם היו בנים, 5 מהם היו בנות. הבנות היו מוצלחות יותר מבחינת איכות.
10 אנשים אלה היו קשורים אליי בדרכים שונות: יש כאלה שהיו איתי במעין-סוג של מערכת יחסים או קשר מעוות כלשהו, חלק ניצלו אותי, חלק הם [הן] חברות שלי וחלק אני בכלל לא מכירה.

•    היא אוהבת בנות

כפי שנאמר: "אני לא לסבית, אני סתם אוהבת בנות." לפי דעתי גוף האשה הוא הדבר המושלם ביותר שהאבולוציה [או אלהים, תלוי במה אתם מאמינים] היה יכול לברוא. מכאן נובעת ההערצה שלי למה שמכונה "כוסיות!"

•    היא יוצאת מנקודת הנחה שהיא עצמה כוסית

אתם תגידו מה שאתם חושבים, אבל מאיפה שאני רואה את עצמי, אני נראית בכלל לא רע. אני רחוקה משלמות, אני לא כוסית-על, אבל יש עלי תכונות אדפטיביות. בנוסף, אני מונחית על ידי הידיעה שמעצם היותי צעירה, אני בבגדים סמרטוטיים ועלובים, אראה טוב יותר מכל קשישה מכובדת בבגדים הכי חגיגיים שלה. על כך יצא לי להתקל במריבות וחילוקי דעות עם אמי… הוי, הפוסטמה.

•    היא מתעבת את אמא שלה

כן, אתם יכולים לשפוט אותי על זה, אבל את היצור שאני אמורה לאהוב הכי בעולם, אני הכי שונאת בעולם. אני עדיין מעריכה אותה ומכבדת אותה ברמת הבסיס, אבל אל תצפו ממני לרגשי חיבה או קרבה אליה.

•    אין לה אבא

כלומר הוא קיים, אבל הוא לא מהווה שום חלק מהחיים שלי. הוא חי לו בארצות הברית, ולא ראיתי אותו מאז גיל שנתיים וחצי. כמו כן, כפי שהבנתי, לא ראיתי ממנו גם דמי מזונות. וגם לא ברכות ליום ההולדת. כלום-דבר.

•    היא בלתי-משומשת

החור שלי הוא חור באין כניסה, ויש לו כוונות להשאר כזה עד מתי שאוכל למשוך זאת, או לפחות עד גיל 17 [כי בסאותפארק אמרו שהגיל המתאים לההתחיל להזדיין הוא 17].

•    היא לומדת באוניברסיטה הפתוחה

כן, למרות היותי תלמידת תיכון [לא חרוצה במיוחד] אני גיקית שלומדת באוניברסיטה הפתוחה, בתקווה להשיג תואר במדעי הטבע, התמקדות בכימיה. כשהייתי צעירה יותר הייתי גם מוציאה ציונים טובים. היום אני סתם מתבטלת.

•    היא פוצחת בימים אלה בקריירת קומיקס

החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות משהו מעשי עם הכשרון שלי, לכן צירפתי את עצמי לקבוצת A4 – אולי שמעתם עליה ואולי לא, וכך גם שלחתי את יצירותיי הקומיקסיות לאתר של דורימני. בקיצור, בקרוב אפשר יהיה לראות את השרבוטים שלי בפומבי.

•    היא לומדת בחוגציור

מאז גיל 8 הייתי לומדת ציור בחוגים פרטיים. היום אני לומדת ציור בקבוצה, במוסד מורשה שכזה. המקום נורא מוצא חן בעיני, למרות שאי אפשר לומר שממש מלמדים אותי שם משהו. העניין הוא שכולם שם נורא ידידותיים, ויש שם מלא ציוד וחומרים, כל מה שצריך עבור כל סוג של יצירה, ולא צריך להגביל את עצמך בהגבלות של קמצנות.

•    רצינות זה לא הצד החזק שלה

תמיד מעדיפה לדבר בחידודי לשון ייחודיים, לעשות שטויות עם החבר'ה, ולצחוק, גם כשאני מבואסת. בעצם, בעיקר כשאני מבואסת. לפעמים אני הולכת לבד ברחוב, או נוסעת לבד באוטובוס, או מנסה להרדם, ואז פתאום אני מתחילה לצחקק לעצמי כי חשבתי על משהו משעשע. מוכרחה אני לציין שצחוק אינו נובע מתוך טוב לב או אופטימיות כלשהי. הוא תוצאה ישירה של רשעות, ציניות והתנשאות מעל הסביבה המגוחכת.