27 לספטמבר 2003

היתקלויות תחתונים

יום חמישי התחיל כיום רגוע למדי. איזה דוס אחד, שהשמועות גרסו כי הוא מפורסם, הגיע להרצות בפני השכבה שלנו. ההרצאה הייתה חסרת כל פואינטה לחלוטין. היא הייתה מורכבת מגיבוב רנדומלי של ערכים מטושטשים. כבוד הרב לוקח אל אס די? אחרי הכל, לא היה כל כך נורא. שקעתי לי על כיסא פלסטיק בחלומות בהקיץ, ובתקווה שההמשך של היום הזה יהיה מעניין יותר. למען האמת, ידעתי לבטח שהיום הזה יהיה מעניין כבר מאתמול.
"ילדחדש, אנחנו הולכים מחר להסתובב ברחבי העיר!" הודעתי אתמול בערב לילדחדש, ידיד מהכיתה.
"מה?… מי?… למה?… איפה?!" הוא נבהל מההצהרה הפתאומית.
"מה לא ברור? מחר אני ואתה ניקח את עצמנו אחרי הביצפר לשיטוט חסר משמעות שמטרתו להדק את הידידות בינינו! כן." הסברתי.
"הא? מי יהיה שם? עד מתי? ולאן הולכים?"
"אוי נו! ילדחדש, די להיות לחוץ! תרגע קצת ואל תשאל שאלות מיותרות!" התחמקתי מתשובה. האמת, שבדיוק ברגעים אלה הייתי עסוקה בארגון אינטנסיבי של שליחות החיפוש אחר צ'יבורשקה, שליחות רבת חשיבות ורבת אנשים מגניבים שאליה סחבתי את ילדחדש בכוח.

היתקלות תחתונים #1
המקום: אולם. הזמן: אחרי ההרצאה. המתקיף: פוסטמה טיפוסית, אחת כזאת עם גבות מרוטות עד דקיקוּת-חסרת-טעם, קול צווחני, גזרת מכנסיים נמוכה להחריד, נו, אתם יודעים.
הפוסטמה: וואי, כאילו, למה יש לך תחתונים על הראש?
זרובבלה: אני אוהבת את זה. לפי דעתי זה מגניב.
הפוסטמה: שמעי, כאילו, אני חושבת שמה שאת עושה זה ממש אבל ממש זוועתי.
זרובבלה: כן, גם את. היחס ביננו הדדי.

היתקלות תחתונים #2
המקום: חצר בית הספר. הזמן: ההפסקה שאחרי ההרצאה. המתקיף: ערסטייליסט ממש ממש מכוער, ידיד של הפוסטמה לעיל, ושאר חבריו הקולניים ושחומי העור. מסתבר שלא היה חכם להרגיז את הפוסטמה הכי פוסטמית בשכבה. היא קוממה נגדי את כל החבורה.
ערסטייליסט: 'סעמק, מה ת'עושה פה, יא מגעילה, יא פריקית, מה יש'ך תחתונים על הראש!?
זרובבלה: זה סקסי.
ערסטייליסט: י'מכוערת! היית מתה, וואלאק סקסי… פחחח! [החברים השחורים מצטרפים במה שנשמע כמו קריאות יחום של אורנג אוטנג]
זרובבלה: אוי, אתה והחברים שלך כאלה עלובים. אתם לא מבינים את הגאונות של הרעיון.
ערסטייליסט: ז'יא אללה, 'סעמק, לכי מפה, י'מכוערת! מי את חושבת שאת? יאללה, תחפפי,לא רוצה לדבר איתך!
זרובבלה: מצוין, גם לי אין שום אינטרס לדבר איתך.
אמרתי והלכתי.

היתקלות תחתונים #3
המקום: חדר המדרגות. הזמן: אותה ההפסקה. המתקיף: איש.
אני מבחינה בידיו של איש כלשהו בעותק של "האשפתון". מעולם לא ראיתי אותו, אבל שמעתי ש"האשפתון" הוא עלון מתחרתי של השכבה. מחדל! עלון מחתרתי שאני לא משתתפת ביצירתו?! [סמיילי כועס]
עוד דבר ששמתי על "האשפתון", זה שאני מופיעה בו, ושם דמותי והתחתונים שעל ראשי מוצגים בצורה מגוחכת למדי. שמועה זו גרמה לי  להסתקרן ולרצות לראות את העלון הנ"ל.
זרובבלה: איש, איש, תן לראות! [התקפתי את האיש וניסיתי לחטוף את "האשפתון" מידיו.]
איש: [מקפל את "האשפתון" במהירות, דוחף אותו לתיק שלו, ובורח בלי לומר מילה.]
אוף.

היתקלות תחתונים #4
המקום: חדר הכיתה. הזמן: שיעור חופשי. המתקיף: המחנכת השחורה והמנוולת שלי.
מחנכת שחורה ומנוולת: זרובבלה, שתדעי לך שאני מאוד כועסת עלייך.
זרובבלה: [מפצחת גרעינים] אהה.
מחנכת שחורה ומנוולת: אני מאוד כועסת עלייך כי לא ניקית את השולחן שלך!
זרובבלה: אבל אני אוהבת את השולחן שלי כמו שהוא, חבל לי לשטוף את כל מה שהשקעתי בו. את יודעת כמה זמן לקח לי לקשט אותו?
מחנכת שחורה ומנוולת: אבל לא מדובר כאן על עיטור קטן, אלא על לכלוך על כ-ל השולחן! ונדליזם!
זרובבלה: יש לי גרעינים שחורים. רוצה קצת?
מחנכת שחורה ומנוולת: אני רוצה שהשולחן שלך יהיה נקי עוד היום.
זרובבלה: את בטוחה שאת לא רוצה גרעינים?
מחנכת שחורה ומנוולת: אני לא רוצה לערב את אמא שלך בעניין, אני לא רוצה להרוס את היחסים ביניכן ולכן אני מציעה לך לנקות את השולחן.
זרובבלה: אהה. אם את באמת לא רוצה להרוס את היחסים בינינו, אז למה סיפרת לה באסיפת ההורים שאני הולכת עם תחתונים על הראש לבית הספר?
מחנכת שחורה ומנוולת: אני לא סיפרת לה, רק שאלתי אותה אם היא יודעת שאת הולכת לבית הספר עם תחתונים על הראש… את מבינה, פשוט רציתי להבין מה גורם לך לעשות את זה. אני מאמינה שזאת אחת הדרכים שלך להתבלט, או להרגיש מיוחדת. אבל שתדעי לך שלדעתי תחתונים על הראש הן לא מה שמביא לך יחוד. בכלל לא.
זרובבלה: שנה טובה, המורה.
ברגע שהמחנכת השחורה והמנוולת יצאה מהכיתה, סחבתי החוצה את השולחן המקושקש שלי, ובמקומו סחבתי פנימה שולחן נקי מכיתה אחרת.

היתקלות תחתונים #5
המקום: שירותים. הזמן: תחילת ההפסקה. המתקיף: נקבות קטנות.
מהר! מהר! האצתי בעצמי בדרך לשירותים. רציתי להגיע לשם לפני שתתחיל ההפסקה ותהיה שם הצפת אוכלוסין, לפני שיבואו לשם כל המיני-פוסמות משכבת ז' וח'. השתנתי לי בשלווה, ואז יצאתי החוצה, לעבר הכיור.
לפתע נשמע הצלצול. אל תוך השירותים פרץ צבא של נקבות קטנות, שכולן נעמדו מצדדיי, מול המראה.
נקבות קטנות: וואי, ילדה, מה יש על הראש שלך?
זרובבלה: תחתונים!
נקבות קטנות: פששש… מה את אומרת. למה?
זרובבלה: כי אני מתחילה אופנה חדשה, אתן תראו! כולם ילכו יום אחד עם תחתונים על הראש.
נקבות קטנות: אהה, כמובן. [אחרי שאני יוצאת מהשירותים, אני שומעת אותן מפטפטות ביניהן.] בואנה, זאתי פסיכית!

היתקלות תחתונים #6
המקום: "המחששה המתורבתת", מקום אליו אני לא מגיעה בדרך כלל, אבל הפעם נגררתי לשם אחרי אנשים מכיתתי. הזמן: שיעור ספורט, אליו המורה לא טרח להופיע. המתקיף: חבורה של כוסיות והומואים.
התיישבתי לי בקרב הכוסיות וההומואים, חבורה של אנשים שמעולם לא יצא לי לדבר איתם, והקשבתי לשיחה שלהם על הסרת שיער ערווה. הידד. איכשהו, זה התקשר להם לתחתונים שעל הראש שלי.
חבורה של כוסיות והומואים: למה בעצם את לובשת תחתונים על הראש?
זרובבלה: אה, אני עושה זאת כדי שישאלו אותי למה אני לובשת תחתונים על הראש.
חבורה של כוסיות והומואים: ואנחנו חשבנו שזה בתור מחאה על חוטיני שמציץ ממכנסיים עם גזרה ממש נמוכה, כל כך לא אסתטי.
זרובבלה: כן, אתם צודקים, זה באמת גרוע.
כוסית אחת: תגידי, מה דעתך שאני אחתום לך על התחתונים?
זרובבלה: אה! כן! רעיון מצוין!
חבורה של כוסיות והומואים: גם אני רוצה! גם אני רוצה!
זרובבלה: בואו, תחתמו כולכם! [מוציאה מהתיק שלה ערימת לורדים]
התוצאה – תחתוני חוטיני ירקרקות מעוטרות בחתימות וכיתובים כגון "גבסו המלך!"  "בנדה האלוף!" "יוסי האלוף" "ספיר" "מכבי תל אביב אלופה!" ועוד.

היתקלות תחתונים #7
המקום: מדרגות בבית הספר. הזמן: אמצע שיעור הסטוריה. המתקיף: חבורה של נקבות קטנות וחביבות.
לפני שהתחיל שיעור הסטוריה, הודעתי לילדחדש שאני אצא לשירותים באמצע השיעור. הוא הרים גבה. השיעור התחיל. ציירתי קצת, עד שהפלאפון שלי רטט בצורה סקסית. ואז יצאתי להשתין. במסדרון מצאתי את [תופים!] משעממלו. הפעם הוא הצליח להכנס לבית הספר ולעבור את טבעת האבטחה האתיופית ההדוקה שסביבו. סיירתי איתו במסדרון בחיפוש אחר עיסוק עבורו. כמובן שהכרחתי אותו לחבוש את החוטיני המנומר שלו, כדי שאוכל להתגאות ביציר כפיי.
נקבות קטנות וחביבות: הי, מה זה על הראש שלך? [הן גילו עניין יותר בו מאשר בי, לעזאזל!]
זרובבלה [בנסיון נואש לחטוף את ההצגה]: זה תחתונים! וגם לי יש! תראו!
נקבה קטנה וחביבה א': וואו, זה… מיוחד!
נקבה קטנה וחביבה ב': תגידי, הוא לא נראה לך דומה ל… נו, איך קוראים לו…
נקבה קטנה וחביבה ג': לאשטון קוטצ'ר! נו… ההוא… קלסו!
זרובבלה [מנסה להשיג קצת צומי, כי בינתיים רק משעממלו מקבל את הצומי שיש לנקבות להעניק]: כן! הוא דומה לקלסו! ויש לו תחתונים על הראש! וזה הרעיון המגניב שלי! כן, שלי!
נקבות קטנות וחביבות: וואו, כן, איזה מגניב, והוא דומה לקלסו, תגיד, באיזה כיתה אתה?
זרובבלה: אנחנו בכיתה י"ב 9, כן!
נקבות קטנות וחביבות: אם אתה בי"ב 9, איך יתכן שאף פעם לא ראינו אותך?
זרובבלה [למשעממלו]: אוף, בוא נלך! אתה יודע, יש לי כיתה לחזור אליה, המורה מחכה!

היתקלות תחתונים #8
המקום: מסדרון בבית הספר. הזמן: הפסקה בין שני שיעורי הסטוריה. המתקיף: כונפות קטנות.
בזמן ההפסקה שוב סייעתי למשעממלו להתמצא בבית הספר בגדול והאימתני שלי, ובדרכנו נתקלנו בכונפות קטנות ורעות.
כונפה קטנה א': בואנה, 'סתכלי עליהם… איזה מוזרים הם… מה זה על הראש שלהם?
כונפה קטנה ב': זה תחתונים?
זרובבלה: כן, זה תחתונים!
משעממלו: שלי תחתונים צבאיות מגניבות!
זרובבלה: זה ממש ממש סקסי, אתן לא חושבות?
כונפות קטנות: כאילו, ממש לא! איזה משוגעים אתם!
זרובבלה: נו…אז אולי אנחנו משוגעים, אבל… אבל… תראו! הוא דומה לקלסו! [מצביעה על משעממלו]
כונפות קטנות: פחחחח, היה מת! לא דומה לו בכלל!
זרובבלה: טוב, נו, בסדר, אתן מכוערות אז הדעה שלכן לא באמת נחשבת.
כונפה קטנה א': אם מישהו מכוער כאן, אז זה אתם!
זרובבלה: דווקא את קצת כוסית… הייתי עושה לך טובה.
ההצהרה גרמה לכונפות הקטנות להבהל ולהגיד אותנו למורה שלהן. לכן, במשך השיעור הבא, היה צריך להחביא את משעממלו טוב יותר.

היתקלות תחתונים #9
המקום: חדר הקרנה. הזמן: שיעור הסטוריה. המתקיף: בני כיתתי.
בזמן ההפסקה  בין שיעורי ההסטוריה, הספיקו בני כיתתי להבחין בזר המסתובב בבית ספרנו – משעממלו. הם הסתכלו במבטים תוהים עליו, ועליי, ועל התחתונים שלנו.
בני כיתתי: הא? מה? מי הוא? מה הוא עושה פה?
זרובבלה: זה דוגמן דמוי-קלסו ששילמתי לו כדי שידגמן קולקציית תחתוני-ראש!
אני חושבת שההסבר מספק עבורם, גם הוא לא מדויק כל כך.

ובהמשך!

•    שואה!
•    הסיפור על איך שחיפשנו את צִ'יבּוּרַשְקַה, ועל איך שמצאנו אותו!
•    מעשה בדור שנפל קרבן להתעללות פאנקיסטים, באשמתנו!
•    חוויה קלסטרופובית בעיר הגדולה!
•    אלימות, הרבה אלימות.
•    ועוד!

באמת, שווה לכם לחזור לפה.