לפני יומיים פרסמנו פוסט אורח "האם הבלוג שלי יכול להיות הזרוב.קום הבא?" מאת אלון רייץ. אלירם חקלאי קרא, התרגז, ואנחנו שמחים לתת במה לדיון בנושא זרוב.קום בפרט, ומדיה חברתית בכלל.
עד השורה האחרונה קיויתי שהפוסט הזה הוא פארודיה. מסתבר שיש כאן עוד פוסט של "מומחה אינטרנט" בשנקל (כלומר, מוכר ביוקר עצות ששוות שנקל). בדיוק כמו פוסטים שמסבירים איך לעשות סרטונים ויראלים מצליחים או איך למלא את המספרים הנכונים בלוטו, אם תפעלו על פי ההנחיות שבפוסט הזה סביר להניח שתקבלו מפח נפש בצירוף חשבונית לא קטנה.
אבל אם הוא יכול, אז בטח שגם אני, רק שאני אשתדל לא להגיד לכם מה לעשות, אלא בעיקר מה לא לעשות (וגם פה, יכול להיות שאני טועה לגמרי):
- סקס מוכר? באמת? וזה מתאים לדעתך לכל אחד? אין השלכות חברתיות? וואלה, בנות – פשוט תתפשטו או בנים – הביאו נא בחורות שישמחו להתפשט לידכם כדי להופיע בבלוג הדלוח שלכם במקום לקבל כסף על הופעה בסרט פורנו. אגב, גם מהימורים מרוויחים כסף טוב. קזינו לכל בלוגר, אני אומר.
- אנשים לומדים שנים עיצוב, בעיקר לומדים מה לא לעשות. אם אתם מתימרים להיות מומחים לעיצוב, אל תביאו קישורים לשלושה אתרים שמשתמשים בעיצוב כמעט זהה ובעיקר דל. שלא לדבר על כך שאחד מהם מתחזה לאתר של ברליץ, אבל הוא לא (ואין בו זכר למי ומה עשה אותו).
- להציע לאנשים לכתוב בכשרון או לוותר זה בערך כמו להציע לדוגמניות פוטנציאליות: "תהיי יפה". זה נכון, אבל זה לא מועיל.
- יש אלפי בלוגים שבעליהם מגיבים בבלוגים אחרים. עצם האינטראקטיביות אולי עוזר קצת בהתחלה, אבל זה כמו סטארטר חשמלי של רכב. זה אולי יתחיל לסובב קצת את המנוע, אבל בלי דלק האוטו לא יסע רחוק.
- מה כן עובד? יש דוגמאות מגוונות לתכנים שהצליחו בטירוף, כל אחד בשיטה אחרת. יש בלוגים מצליחים שמביאים דיונים מנומקים ומפותלים, אשטון קוצ'ר הגיע למליוני עוקבים בשורות סטטוס קצרצרות ולינקים שהוא אוסף. (עוזר קצת שהוא גם מפורסם) מקומיקס ועל רכילות, התוכן לא חייב להיות אפילו מקורי. הוא לא חייב להיות תוכן "טוב" והוא בטח שלא חייב להיות פרובוקטיבי. הוא רק צריך להיות מעניין.
- זרוב מצליחה כי היא כשרונית בטירוף, אמביציוזית ועובדת קשה. הבלוג שלה הצליח הרבה לפני שהיא שמה בו תמונות של החזה שלה. הוא הצליח בין השאר כי היא יצרה בידול (סליחה על המילה השיווקית) באמצעים מקוריים באמת כמו ללבוש תחתונים על הראש.
- תיזהרו לא להפוך לספאמרים. לא כזה קל להגיע לאלפי עוקבים שאתם באמת מעניינים אותם. התיחסות לחברים שלכם בפייסבוק כאל משאב היא הדרך הבטוחה להדרדרות.
- עם כל הכבוד לזרוב.קום, להגיד שזה האתר שהמציא בעולם את מושג הפוסט-אורח זה כמו להגיד שזה האתר שהמציא את התגובות או אולי בכלל את הסקס אפיל. כן. סקס אפיל!
- הפוסט הזה מעצבן אותי לא בגלל מה שכתוב בו. לכל אחד מותר לכתוב מה שהוא רוצה, זה אינטרנט פה. אבל אם כבר אתה מציג את עצמך כמומחה, אל תתן קישור לפרופיל האישי שלך בפייסבוק ולפרופיל בלינקד-אין. איפה ההסברים על מי אתה ומה אתה עושה ("איש אינטרנט" זה לא מקצוע), איפה איזה גילוי נאות או משהו (למשל, מי באמת הקים את האתרים שמובאים כדוגמה ומה ההכשרה שלו)? ומאיפה המומחיות הגדולה שהביאה לפוסט כזה חובבני?
- ואחרון: קשה למצוא מומחים אמיתיים בתחום האינטרנט. תחום ה-SEO מלא במיוחד באנשים שמבטיחים הרים ומקיימים כלום. אני לא מכיר את כותב הפוסט ולא יודע איך הוא עובד. יכול להיות שהוא איש שיווק מצויין. אין לי דרך לשפוט מלבד הפוסט הזה.
הביקורת שלי לא התכוונה להיות אישית אלא להתיחס עניינית לנקודות מסוימות ושגויות לדעתי בפוסט. לזכותו של הכותב יאמר כי לא רבים הם הפוסטים שהצליחו להוציא ממני תגובה כזו ארוכה. אולי, לשיטתו, כמו הפוסט ההוא בגלוב על זרוב, עכשיו בזכותי הפרופיל שלו בפייסבוק יחווה פריחה במספר המבקרים.
אלירם חקלאי הוא בלוגר רפאים, יזם הי-טק, מתכנת אינטרנט (בכל מיני שפות), איש מולטימדיה ונובר ברשת משנת 1988.
כל הבסיס לדיון הזה מופרך, זרוב.קום הוא לא בלוג מצליח.
עם 350 יוניקים ביום (ביום רגיל) עד 550 בתקופה של מחוברות ומדורים של כותבים אורחים שיש בהם פוסט בודד מלפני שנה, הוא בעיקר לוח אירועים.
ארז, הכל תלוי בהגדרה שלך למושג "מצליח". יש כאלו שרואים במצליח שם נרדף לטראפיק בעוד אחרים מתמקדים באימפקט, מושג הרבה יותר קשה למדידה, במיוחד למפרסמים.
בנוסף, אין לי מושג לגבי נתוני הטראפיק של האתר. הדיון היה סביב המושג "בלוג מצליח" וזו לא הפעם הראשונה שבדיון הובאה דוגמה שלא עומדת בקריטריון הראשוני. הטענה שלי היא שלהסיק מסקנות בדרך של אינדוקציה מבלוג אחד (ומכיוון ששנינו לפחות קוראים אותו, כנראה שמשהו בו דווקא כן מעניין) זו אסטרטגיה מטופשת למדי, במיוחד כשלא נסקרו בלוגים מצליחים אחרים (למשל, הייתי מאד שמח לשמוע על השפעת הסקס על בלוגים כמו מאבד תמלילים או ולווט).
בקיצור, התגובה שלך יכולה בקלות להכנס מבחינתי כסעיף מספר 11.
כמה עובדות בשביל ארז, לסבר את האוזניים:
בשנת קיומנו, מאז שפתחנו את זרוב כדומיין עצמאי. צברו הסרטונים שלנו, שהופצו ביוטיוב ובפליקס למעלה מ
200,000 צפיות.
השנה פרסמנו 255 פוסטים, כאשר כמחצית שלהם פוסטים שלא נכתבו ע"י זרוב.
ארגנו שלושה מסיבות שבהם נכחו למעלה מאלף איש
וסמינר אחד בו נכחו כשישים איש.
בפינת זרוב.קום בוואלה זון היו עשרות אלפי כניסות.
ורשימה כה ארוכה של אזכורים בכלי התקשורת שבאמת קצרה היריעה מלפרט.
שקלל לתוך זה את הפעילות שלנו ברשתות חברתיות ותגיע לנתוני חשיפה מאוד יפים.
זרוב.קום אינו בלוג, יש בו מאפיינים של בלוג, אבל מתחילת הדרך הוא בנוי כמרכז פעילות ברשת שפועל בטוויטר, בפייסבוק, בשיתופי פעולה עם אתרים אחרים, וכלי התקשורת הארציים.
גם הנתונים שהצגת פה, לא נכונים, אבל זה לא העניין.
העניין הוא במישור ההבנתי. הצלחה של בלוג, לעניות דעתי, נמדדת לפי האפקט המצטבר של כל השלוחות שלו, וההשפעה של התכנים שהוא מייצר.
אני מסכים לגמרי עם אלירם, "הצלחה" של בלוג לא נמדדת בטראפיק, אלא בחשיפה. כאשר מדובר על בלוג נישתי, למשל, מה היא מידת החשיפה וההשפעה שלו על התעשיה אליה הוא מתכוון ואם נתייחס למקרה דנן, האם האתר הוזכר, צוטט וקיבל התייחסות במדייה – לא רק עצם קיום האתר עצמו, אלא תוכן מתוכו זכה לאיזו חשיפה והתייחסות בחוץ.
לגבי נתוני הטראפיק של הבלוג הזה, דור, הם לא יותר מ550 ביום רגיל.
כל ערוצי התוכן שהזכרת, דור – סבבה, אבל הפוסטים שאנחנו מדברים עליהם התייחסו לבלוג ואיך ליצור בלוג מצליח כמו זרוב.קום ולא על איך ליצר פעילות ברשת.
החשיפה בערוצים השונים מכובדת ולאור זאת רצוי לבדוק האם אתם פועלים נכון ואם דווקא לאורך הזמן יש פגיעה במותג שאתם מנסים ליצור, הרי החשיפה המרובה היתה אמורה להביא תכלס, שאם אני לא טועה עדיין לא הגיע.
כרגע אני מייצג את דעותיי, ולא את דעות המאמר.
אני חושב שהישגים כאלה תוך שנה, בלי משקיעים ובלי חסות של פורטל גדול זה משהו שאני מתגאה בו.
אני באופן אישי יודע שאנחנו משפיעים, אולי אני סובייקטיבי, אבל בכל זאת, משיחות שלי עם אנשי תעשיית הפרסום והמדיה זה די ברור לי.
חוץ מזה, אני חוזר לנקודה העיקרית. כשאתה מתייחס לזרוב.קום, אתה צריך להסתכל על המכלול, עכשיו השאלה היא מהו תכל'ס בעינך. כי אני מביט על הקהילה שסביבנו, על אנשים שיוצרים ומשתתפים בפעילויות שלנו, על הארועים שעשינו שהקנו לנו ולמשתתפים הנאה רבה, אני מסתכל על העובדה שאומנם אנחנו לא יושבים על מיליונים אבל אנחנו מסתדרים בסדר. לא רע בשביל יוזמה בת שנה. אתה יודע מה אפילו מעולה. אולי השאלה שצריכה להישאל היא מהו תכל'ס בעינך.
ואני אוסיף רק שנראה שלפחות אצל דור ואליזרין "בלוג מצליח" לא מתפרש דווקא כ"בלוג ריווחי".
לגבי אזכורים במדיה והמותג, לא הייתי מפריד בין מחוברות לבלוג כל כך מהר. הבלוג לא רק הרוויח משידור התכנית, ההגעה של אליזרין לתכנית נובעת מקיומו של הבלוג (אם כי לא בטוח שזה לא היה קורה גם אלמלא הבלוג הספציפי הזה היה מוקם).
מכיוון שמושג ההצלחה הינו חמקמק למדי, ומושגים ספציפים ומדידים יותר (כגון ריווחי, נפוץ, משפיע, מאוזכר וכו') ניתנים למקסום באמצעות אסטרטגיות שונות ולפעמים סותרות, אולי כדאי לנסות להבין מהם מדדי ההצלחה של בעלי הבלוג על פי מעשיהם בנוסף לבדיקה האם הם עומדים בציפיות.
לדוגמה, אם נניח שאחת המטרות היא ליצור נקודת מפגש אפקטיבית לקהילה ספציפית (גילאי 18+, למשל, אם נתיחס לדיווחי וארגון המסיבות שמהווים חלק ניכר מתכני הבלוג) הרי שבהחלט יש כאן מקור לא רע ואפשר למדוד את האפקטיביות של המלצות בבלוג על הגעה למסיבות למשל.
לגבי החשיפה וכמות הגולשים שאתם זוכים לה באמת צריך להוריד בפניכם את הכובע
ולמה?
כי זרוב.קום הוא פשוט אתר על, ובכן, שום דבר.
רב הסרטונים מביכים, הטובים שבהם משעשעים אבל בטח לא מבריקים. הפוסטים שמתעדכנים לעיתים רחוקות לא מצחיקים, לא אינטילגנטים, לא מפתחים איזושהו דיון (או רעיונצ'יק) מעניין. הכותבים, מגניבים מטעם עצמם, בסה"כ בנאלים, רדודים, שמרנים וחסרי כשרון כתיבה. פוזה עטופה בנייר מתנה ורוד והכל כאילו מודע לעצמו במן הפוך על הפוך אירוני בשקל, סליחה, שנקל, ולכן זה כביכול למעשה מתוחכם. ובכן- לא.
שוב, ביחס לתוכן פה העבודה השיווקית מעולה. אבל אני בטוח שבפנים גם אתם יודעים שאתם לא מביאים כלום. פשוט סתם. גם אם כל המטרה היא נונסס, אינפטליות וצחוקים- המטרה לא מושגת (אני מדבר על האתר, במסיבות שלכם לא הייתי).
למה הגולשים ממשיכים לבוא? למה אתה פה?
כנראה מאותה סיבה שאנשים רואים ערוץ 2, קוראים רכילות
ושומעים מדונה…
אלירם, אתה מבסס טיעון על הנחה שמחוברות תרם למותג ולא להפך, פגע וקיבע אותו במקום מצומצם. תבדוק שוב, אני לא משוכנע שזה נכון.
"אם כבר אתה מציג את עצמך כמומחה, אל תתן קישור לפרופיל האישי שלך בפייסבוק ולפרופיל בלינקד-אין"
כשאתה נותן קישור לפייסבוק וללינקד-אין זה לא מוציא אותך טוב כאיש אינטרנט.
כשאתה מקשר את המילה "פה" זה לא מוציא אותך טוב כאיש אינטרנט וכאיש שיווק. גוגל יקשר אותך למילה "פה" במקום למילים מומחה אינטרנט, יועץ שיווק וכו'.
זה אני אחראי על הקישור הלא אסאיאואי הזה, לא הכותב.
הייתי שמח גם שמישהו יפרט מה כל כך גרוע בקישור לפרופיל המקצועי שלך בלינקדאין? כל איש שיווק חייב בלוג או אתר משלו בשביל לעשות את עבודתו?
אני לא חושב שקיימת איזה נוסחה …
ארז, אני מניח שהסדרה מחוברות (כמעט בהכרח) הגדילה את החשיפה של האתר בקרב קהל חדש שצפה בסדרה ולא הכיר את האתר (בעקבות ההצלחה של הסדרה והעובדה שהקרדיט שניתן שם לאליזרין היה זרוב.קום). אחלה פרומו לאתר.
לגבי תרומה להתפתחות האתר מעבר לכך, באמת שאין לי מושג, אם כי אני לא חושב שהסדרה הזיקה למיזם בצורה כלשהי. אבל זו באמת נקודה מעניינת.
תמר: לול. למרות שזו אכן בעיית עורך, זה משעשע בעיני.
דייב: יכול להיות שהשווית בין זרוב למדונה? לא כל סרט חייב להיות יצירת מופת וזרוב מעלה על נס את רוח השטות. אני בהחלט מבין מה אתה אומר: גם אני סבור לפעמים כי האתר לא ממוקד, מתפזר מדי. לא עקבי, ברמה לא אחידה וכו'. קצת כמו בלוג קבוצתי. אבל זה לא נכון לדעתי שאין קו מנחה. יש קו מאד אופטימי חיובי, נהנה מהחיים וכו' (עם חריגות פה ושם). יכול מאד להיות שאתה (ובוא נודה על האמת, כנראה שגם אני) לא מתחבר לרוב התכנים פה כי הם מיועדים לקהל יעד מסויים. לגיטימי.
גם למדונה יש צידוק (שלא לדבר על הבלחות מוזיקליות לא רעות מדי פעם והשפעה עצומה על עולם המוזיקה).
דור: לינקד-אין הוא אחלה מקום להפנות אליו אנשים אם אתה מחפש עבודה כשכיר, בתנאי שאתה לא איש SEO. במקרה כזה, אתה צריך לדעתי לתת קישור לגוגל, עם מחרוזת החיפוש של השם שלך או שם החברה שלך וכדאי מאד שהאתר שלך יופיע שם במקום הראשון.
(אלא אם כן שם המשפחה שלך הוא שמש ושמך הפרטי הוא דוד, אם לצטט מישהו מהנעקבים שלי בטוויטר)
ok. פוסט מעניין. ודיון ארוך 0_ם