ביום שבת קפצתי לשוק האקססוריז. היה מה זה חרא שם. הכל היה אפור. האווירה, המוזיקה, האנשים, ובעיקר הסחורה. יש שם בגדים שמדברים לאנשים מסוימים, אבל אני הייתי לובשת את זה רק להלוויות. בדמיוני ראיתי אינספור תכשיטי פלסטיק מקושקשים בגוונים עליזים, אבל כל מה שקיבלתי היה תליונות זהב עדינים בז'אנר "גנבתי לסבתא מהארון".

והבגדים שם היו אפורים. כל כך אפורים! נשבעת לכם ש-90 מהבד באירוע הזה היה אפור. מה קרה? יש מיתון בשוק הפיגמנטים? האפור הופיע כבר לפני הרבה שנים בזירת העיצוב המקומית. זה טרנד, חשבתי. זה יחלוף. אבל לא, זה עדיין כאן. מעצבות צעירות ממשיכות לתפור בגדים באותו סגנון בדיוק שהן תפרו לפני חמש שנים: אפור.
למה זה טוב? כי אפור מחמיא? עלק. שקר גס. הדבר היחיד שאפור עושה, הוא להדגיש עיגולי זיעה רטובים.

רק פריט אחד מאלה שהוצגו ביריד תפס את עיני. אלו היו חותלות שמעל הפסי אפור-בהיר-אפור-כהה שלהן, היה גם פס ורוד אחד. והן עלו 80 שקל. עכשיו, מבחינת המעצב הצעיר שסרג אותן במו ידיו, זה בטח מחיר שפל. אבל אני? לא אוציא 80 שקל על חותלות מזורגגות גם אם שפרה תסרוג אותן מחוטי משי ורודים סביב לקרסוליי . זה כולה חותלות, אם קונים חדשות הן לא צריכות לעלות יותר מ-15 שקל. וחוץ מזה, אפשר לעשות חותלות בבית לבד. זה די גאוני, טריק ששרון מ-Purple puppy dog לימדה אותי ממש לא מזמן: פשוט תופסים חולצה ישנה שאין לנו כוונה ללבוש יותר, חותכים לה את השרוולים, והרי להם חותלות סופר מגניבות. יש עוד דרך להשיג חותלות בחינם, וזה לתת להן לצמוח. אבל עזבו, זה לא מומלץ.

בכל מקרה, הייתי שם כולה 15 דקות, הם גבו 10 שקלים על כניסה, וממש לא נהניתי. ואתם יודעים כמה אקססוריז מפלסטיק ורוד אפשר לקנות בתחנה המרכזית בנתניה?

אני אגיד לכם כמה – עשרה. כי אחד עולה שקל.