15/09/2003 21:36:00
הַמָלְבּוֹעֲ

המלבוע הוא איבר קסום. הוא נמצא בתוך כל אחד מאיתנו, אפילו באלה מאיתנו ששחורים, או רוסים או דיסלקטים. כמובן שמלבועים הם שונים: יש כאלה שהם מנוונים וקטנים, ויש מלבועים כבדים.
סביב למלבוע שכבת ריר שמגנה עליו ומעניקה לו את המָלְבּוֹעִיוּת שבו.
השאלה הנפוצה ביותר שנשאלת לגבי מהות המלבוע היא "איפה לעזאזל האיבר הזה נמצא?!"
התשובה לשאלה זו, היא פשוטה ואלמנטרית. המלבוע נמצא בתוכנו.
-איפה?!
בתוך כל אחד מאיתנו שוכן מלבוע. הוא נמצא בפנים.
המלבוע הוא איבר שקשה לתפוש, הוא מסתורי, אבל יש לו תפקיד משמעי באיזון, או בחוסר האיזון הנפשי של כל אחד מאיתנו. המלבוע הוא כמו כוּס – רק אפלטוני. זה מסביר את עניין הריר.
המלבוע הוא כמו מעיים – רק שהוא לא מעכל מזון, אלא מצבים, ובסוף העיכול פולט תחושות.
המלבוע אינו איבר מוּכַּר ביולוגית, אבל השפעתו על מצב רוחנו היא מכרעת. אפשר להיות מתוסכל מינית – וזה מאכזב, אפשר להיות רעב, אפשר להיות עייף, אבל ברגע שהמלבוע חש במצוקה כל אלה מקבלים מעמד שולי.

לפעמים, המלבוע מתנשל. הוא עושה זאת במחזורים לא עקביים. קשה לחזות מראש מתי המלבוע יתנשל. צירוף של תנאים חיצוניים ופנימיים עלול להוביל את המלבוע למצב קריטי ולהתנשלות. התנשלות המלבוע מלווה בכאבים נפשיים קשים פחות או קשים יותר, ויש שמייחסים לה אי-תקינות. אין זה נכון. זהו תהליך חיוני, אמנם לא נעים, אך ההתחדשות היא הכרחית ובריאה.
במהלך ההתנשלות, מתחלפת שכבת הריר של המלבוע ותחתיה צומחת שכבה חדשה. הריר הישן עובר במערכות הגוף, מעורר בהן תחושה לא נעימה כללית, ולבסוף מופרש החוצה דרך ארובות העיניים, בתהליך המוכר כ"בכי".

*****

19/09/2003 16:31:00
שלוש סונטות זואופיליות להחריד

סוֹנָטַה לַחָשׂוּפִית / זוֹשָׁה וְהַפִּצְעוֹנִים

חָשׂוּפִית, הוֹ חָשׂוּפִית
קִימוּרֶי גּוּפֶךְ נִמְתַחְים וּמִתְקַפְּלִים.
כה רָכַּה אַת וְרִירִית,
רִירֵך נִכְרָך סְבִיבֶךְ שְׁבִילִים שְׁבִילִים.

הַטֶבַע, הַאֵלהִים, הֵעֶנִיקוּ לִי אוֹתַך
וְאֶת הַבָּרַק שְׁבְּקַרְנַיִךְ מַבְלִיחַ,
זוֹחֵלֶת עֲל קִיר בְּמִסְתוֹרֵי חַדְרִי
מוֹתִירַה רִיר כְּמַזְכַּרֶת עֳל טִיחַ.

אֵת גּוּפֶךְ הַגָמִישׁ גּוֹרַרֶת בְּאִיטִיוּת
וְאִיטִיוּתֶךְ רְגוּעָה הִיא, וְנִינוֹחַה.
קִיוּמֵךְ עַבוּרִי הוּא מוּרְכָּב אַךְ פָּשׁוּט
וְדְמוּתֶךְ מְעִירַה בִי שִׂמְחַה.

לא, לא אָשִׂית אֶת לִבִּי לְהוֹרַיי שְׁחוֹשְׂבִים שְׁיֵשׁ לִי בְּעַיוֹת,
שְׁחוֹשְׁבִים שְׁעָלַיי לְבַלוֹת עִם חברִים בִּמְקוֹם לְהִתְעַסֵק עִם חַשׂוּפִיוֹת.

אהבת הדולפין / זושה והפצעונים

אהבה בינינו חזקה כסנפיר
החותך את מימי הכסף
חזקה אך שבירה ומתנגת כמו שיר
שיר נפלא המרטיט את לבי ללא הרף.

דמות חטובה מנצנצת במים
הרי היא דמותו של הדולפין
שוחה לעברו, מביט בעיניים,
לוטף את גופו ואוחז את הפין.

גופי וגופו משתלבים לאחד
גלי אור וגלי קור לוחכים
חיה מול אדם, סנפיר אל מול יד
חולקים אהבה, בהרמוניה שוחים…

אושר טהור, הדדי ונפלא מזה לא פגשו הבריות
אז מדוע זה אושפזתי ונתבעתי על ידי הרשויות?

סונטה בחלונות סגורים / זושה והפצעונים

ענוה אהובתי, מלאה הוד והדר
מטופחת בחן ושותקת בצנעה
בריה ארוכת רגליים וצוואר
מסרבת להודות ביפיה.

ובסתר, לעת ליל, בדמיוני בה פוגש
פוקד אותה על משכנה
גוהר מעליה ואת שמה לוחש:
"בַת יָ… יָפַה אַת, בַת יָעַנַה."

ולבי בי נחמץ כשאֵרְאֶהַּ לאור יום
מבעד לחלונות מכוניתי
נפלאה ומלכותית, רחוקה כחלום
כי לעולם לא תדע על אהבתי.

מנסיוני למדתי שאין טעם להתרעם על קפדנות השומרים
לכן אמשיך את סיורי בספארי כשלבי שבור, וחלונותיי – סגורים.

הערה סקסית לסיום

ניקוד = מגניב אבל פיכסה. אני = לא יודעת לנקד. בהתחלה ניקדתי מעט, הרגשתי עילגת, ואז נמאס. די. מישהו יודע לנקד ורוצה לעזור לי פה?

מערכת זרוב.קום אינה החלטית ותשמח לשמוע הצעות לקטעי וינטג' נוספים.