בייבי איים סטרליט. קאז טונייט איים פאקינג יו. איים סקסי אנד איי נואו איט. אוי אוי אוי, אוי אוי אוי, סג'ה חרטטה, ואמוס דאנסר קודורו. טונוייט, גיב מי אבריפינג טונוייט. הראש שלי שטוף. מישהו חירבן, הוריד את המים, והזרים את השפכים לשכל שלי. סליחה, לא מישהו. הרבה אנשים. החירשים המכנים את עצמם "תקליטנים", ולמעשה – כל תעשיית מוזיקת הדאנס-פופ-מיינסטרים-חרא-רקוב. לא בטוחה מה השם הנכון של הז'אנר הזה. הז'אנר שהשתלט לי על השכל בלי שתהיה לי יכולת להתנגד. הקולות שם, נוכחים, מוחשיים, הקצב שלהם מלווה את צעדיי. אוסף NOW 2012 מתנגן לי בראש, ואני לא מצליחה לשים לזה סטופ. גם לא…
If you want to see mnore, go to our facebook page. Or be part of the adventure
קופנגן. אי שהוא השמש. הוא תמיד שם, בוהק, יפהפה, מושך ומלא פעילות. הוא יחמם אותך באורו וירעיף עליך אנרגיה. אבל תגזים איתו הוא יותיר עליך כוויות. תיקח צעד אחד קרוב מדי, והוא ימשוך אותך למרכז הכבידה שלו עד שתיצלה, תיבלע ותיעלם. אתמול האי דיבר איתי באמצעות שליחיו האנושיים. והוא אמר לי שהוא רוצה אותי אצלו, לנצח. ולרגעים מסוימים אמרתי "למה לא, באמת?" כוחו המהפנט של האי אינו בר הכחשה. רק עוד יום, למסיבה של מחר, בבר הנידח, שהיא המסיבה הכי מגניבה בעולם… ככה זה מתחיל. וזה נגמר כשאתה הופך להיות חלק מהאי. מותיר את החיים שלך מאחור ככלי שאין בו…
קופנגן הוא אי המסיבות. יש בו מה לעשות מעבר לחגיגות, אבל אם כבר הגעתם לאי הזה, אתם מוכרחים לבלות עד שיכאבו לכם הרגליים. אין לילה משעמם בקופנגן. שלוש-ארבע פעמים בשבוע יש מסיבה גדולה, מופקת היטב, ובכל מקרה מדי לילה חוף האד-רין הופך למסיבה אחת גדולה. הדבר הנכון לעשות כדי לדעת לאן לצאת בקופנגן הוא לעקוב אחרי האתר היעיל פנגניסט, ואחרי השלטים והפלאיירים ברחבי האי. אבל בשביל כל מה שהפלאיירים לא חושפים, הכנתי לכם רשימה של המסיבות העיקריות שמחכות על האי, שתדעו מה חובה, מה נחמד, ועל מה אפשר לוותר. Full Moon המסיבה הותיקה והמפורסמת ביותר באי. לפי המיתולוגיה, היו מסיבות…
יש משפט סיני עתיק שאומר "גם הקיסר כשהוא ישן, תופס רק את השטח של הגוף שלו". מכיוון שהסינים הולכים להשתלט על העולם בשנים הקרובות, אני מציע שתשננו את המשפט הזה. אולי אפילו כדאי שתלמדו אותו בסינית. אם התקשיתם להבין את המסר, אני אפשט אותו בשבילכם: יש גבול אנושי לצריכה. אנחנו מסוגלים, כמובן, לצרוך יותר, אבל היותר הזה לא ישנה לנו הרבה. כי ההבדל בין מסעדה מפוארת לבין אוכל רחוב הוא בעיקר במחיר. אולי בתפאורה. גם כאן, וגם כאן האוכל יכול להיות טעים או מגעיל, מעט או הרבה. יש משפט ג'אמייקאני די מודרני שאומר " אין אישה, אין בכי". אז…
הכאפה נחתה על לחיי בעוצמה, אך נשארתי יציבה. נבהלתי, נפגעתי, קמלתי. אבל כל זה עבר. הבנתי את הסימן: זה הזמן לצמוח. להתגמש. להשתנות. להשאיר את העבר מאחור וללכת עם הפנים לעתיד, בגב זקוף, בלי המשא הכבד שאספתי בדרך. בלי המטענים, הזיכרונות, התבניות המוכרות. זרוב הישנה נמחקה באופן שרירותי. אפשר להתאבל עליה ולהתאמץ להחזיר אותה. אפשר לראות את זה כפתח לבניית זרוב חדשה. מיתוג מחדש, יקראו לזה אנשי השיווק. הפרק הבא, יקראו לזה הסופרים. יאללה 'תקדמי, יקראו לזה הערסים. איפוס, כמובן, זה לא. זה לא שנמחק לי השכל עכשיו בתאונת רכבת קטלנית. למעשה, זה כל כך לא דרמטי וכל כך לא…
אחד השקרים העצומים הראשונים שמלמדים אותנו בתור ילדים נקרא עונות השנה. רק למדנו ללכת ולדבר, וישר מנחיתים עלינו את האקסיומה של קיץ-חורף-סתיו-אביב. זה מה יש, תתרגלו. בשנה ה-25 לחיי גיליתי שרימו אותנו, שרימינו את עצמנו, ושכנראה נמשיך לרמות את הילדים שלנו עם הרעיון המוטעה הזה. אז זהו: אני קוטעת את השרשרת הזאת כאן ועכשיו. התרגלנו שעונות הן נתון שמונחת עלינו מלמעלה ושאין בכוחנו לעשות דבר וחצי דבר כדי לשנותו. זוהי שטות וטעות. מזג האוויר משתנה בצורה דראסטית בהתאם למקום בו אנו נמצאים, לקו הרוחב על פני כדור הארץ ולגובה מעל פני הים. על מנת לשנות עונה, כל מה שצריך לעשות…
יש רגעים בהם אדם אמור לתפוס את עצמו ולהביא לעצמו ניעור. איזה אפס אתה, צריך האדם לומר לעצמו. רגעים אלה משמעותיים במיוחד כשמדובר בקריירה, לימודים, משפחה, ושאר נושאים הרי גורל, אבל לפעמים גם מטייל נהנתן צריך לתפוס את עצמו ולהגיד: שמע, חבוב, אתה לא עושה את מה שאתה אמור לעשות. וזה מה שקרה הערב. אני מאוד הכעיסה את עצמי. כלומר, לא רק אני, ולא רק היום. מרמור שהלך ונבנה מאז שהגענו לקופנגן הגיע הערב לשיאו. אני נמצאת באי הזה שבועיים, שבועיים וחצי אפילו, ושום הישג משמעותי לא נרשם לזכותי. דיברתי עם הבחור המעניין ההוא, נגעתי בציצי של ההיא, רשמתי את…
אור הוא מפתח תוכנה בתל אביב מזה שש שנים, כיום עובד בחברת האנטי-וירוס AVG ובמקביל עוסק בפיתוחים מגניבים באינטרנט עם חברים. הוא מאוד אוהב לצלם ומפרסם את כל הצילומים שלו ברשיון Creative Commons Attribution בדרך כלל, למרות שיוצא לו למכור צילומים פה ושם (בין השאר ל-National Geographic ול-AskMen.com – המקבילה האמריקאית לבלייזר). הוא מרגיש הכי טוב כשהוא מטייל בטבע, ואוהב לטפס ולעשות טרקים במקומות ירוקים. בשנים האחרונות טייל במשך שלושה חודשים בשנה ויצא לו להנות ולצלם פחות או יותר הכל – החל מהשלג על פסגת המון בלאן בצרפת דרך הכבשים בניו זילנד ועד לאבני החול בואדי רם בירדן. גר בתל אביב…