חיכינו לזה שנים. תיכננו את החיים שלנו כך שנוכל להיות שם. והנה, סוף כל סוף זה קרה. בקיץ 2013, הגענו לפסטיבל הגדול והמוזר ביותר בעולם: Burning Man. בעלי תומאסו ואני, ועוד 60 ומשהו אלף איש. ברנינג מן הצטייר בדמיוננו כמאורע באורך שבוע שמקדש יופי, בעירה, נתינה, טבע, חופש ויצירתיות מתפרצת. אבל לא משנה כמה חלמנו וכמה דיברנו על הפסטיבל וכמה התכוננו אליו, שום דבר לא יכול היה להבהיר לנו את עוצמתו. עד כמה הוא נהדר וגם לא עד כמה הוא נוראי. אנשים שחוזרים משם כל כך מסונוורים מעוצמת החווייה שהם שוכחים לציין את הצדדים הפחות חיוביים שלה. אבל אני לא…