מדי יום ביומו, נוהגת אני לשקוע בסוגיה קשה מנשוא, שאלה בעלת חשיבות כה אדירה בחיינו, ממש דיון ברומו של עולם, ואף יותר.

ובכן רבותיי, במידה ואתם מיודדים איתי, ולו בצורה השטחית ביותר, ודאי נתקלתם בתהיות הקיומיות שלי, כגון – יחסינו לאן? האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ? כיצד נוצרים תינוקות? והתהייה המרכזית, המהותית והבסיסית בגללה נתכנסנו כאן – תחת או ציצים? מזה זמן רב אנוכי בודקת את העניין בקפידה, מתחקרת ומתשאלת את כל מכריי, אוספת ממצאים רבים הנעים לשני הכיוונים, וסתם מזיינת בשכל לעוברי-אורח. אך לא די בכך להבטיח אמפיריות לנושא המשלהב שלי. ולכן, לשם סריקה יסודית, נתחיל מההתחלה.

אבולוציציה

אין ספק שמוצאי החיבה, המשיכה ושלל הקונוטציות המסופחות לשני צמדי התפארת המעוגלים אשר מבדילים את גוף האשה מלא הבליטות הרכות ממקבילו הפאלי, מקורם בימי קדם ובנבכי מוחנו. ניתן למצוא אין-ספור הסברים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, ציביליזציוניים, אבולוציוניים, אנתרופולוגיים ואפילו סתם רציונליים לפשר ההתעסקות הבלתי פוסקת בגוף הנשי, בחמוקיו. ייתכן אפילו כי הענקת העדיפות לזוג דדיים מרשימים או לאחוריים עגלגלים ומעוצבים נתונה אך ורק בטעם אישי ומניעים אינדיבידואליים.

בעוד שברור כי הישבן היה שם קודם, בזמנים בהם תנוחת ההזדווגות המקובלת הייתה חדירה מאחור, ממש כדוגמת כל המינים היונקים, ואילו החזה הנשי וצורתו התפתחו בשלבים מאוחרים יותר באבולוציה האנושית, על מנת לשרת את התנוחה הייחודית לנו, בני האדם – המיסיונרית. הפתעה גדולה, הרי המין האנושי הינו מין היונקים היחיד בו הדדיים מהווים חלק כה פרונטלי ובולט על גבי משטח עצמות החזה (וגם היחיד עם תעשיית פורנו משגשגת, ופרוצות קטינות. הלם תרבות!). על כן, קיומם הנפוח של השדיים האנושיים לאו דווקא ישרת את הפונקציה העיקרית אותה נועדו לשרת, ונקבה אשר תקבע להגדיל את נפחם על ידי החדרת אובייקטים זרים הישר לתוך דדייה, ודאי לא תעשה זאת בשביל שצאצאיה העתידיים יקבלו תזונה טובה יותר בהוולדם. פרויד הכריז ואמר שתמצית מקור המשיכה לשדיים תנבע דווקא מהקשר אימהי, למרות שקיים שמץ הגיוניות בהצהרה זו, רובנו לא באמת רוצים להאמין שבעודנו משתעשעים עם שדייה של פרגית מזדמנת, זה בגלל שאלה מזכירים לנו את האשה האחראית לעצם קיומנו כאן היום. ובכלל, איזה גבר יעבור, ישלח מבטו אל אשה שופעת ויחשוב "או! היא תניק את יוצאי חלציי בכבוד!".

אין להתווכח, בימינו גזוזטרה נאותה אף תהווה תחליף מספק לעיניים יפות וחיוך נאה, ובעלת העטינים תקבל שלל הטבות משלל זכרים אשר רק מצייתים לאינסטינקטים בסיסיים ובתום לב מוחלט מעוניינים בזיווג נחמד. אך עד לאן נשים מוטרפות תרחקנה לכת בשביל להשיג זוג דדיים נחשקים?

אני מודה, בהתחשב בכך שאני עצמי, בעלת ישבן לא זעיר וחביב לרוב הדעות (בעוד שהכל יחסי, כמובן), נוטה להתאונן וליבב במרץ על חסכיי בחזית האסטרטגית, אבל אין זה אומר שאחפז ואשלם לרופאים בשביל שיבתרוני וישאירוני עם עצמים בלתי מזוהים מושתלים בחזהי, זה אפילו לא כיפי למגע! אבל היי, אין להתווכח על שבמציאות היום-יומית שלנו, יותר ויותר נשים אצות לתוך אזמל המנתחים, ממש כאחוזות אמוק, כי בימינו מחיר הערכה עצמית גבוהה וויתור על דוחות תנועה מתחיל משלושה-עשר אלף שקלים חדשים. כך אנחנו נעים לעבר עולם כוכבות פורנו ובובות מתנפחות, להנאת כולנו. ועלמות חן צעירות שלא מתחזקות נכסים לתפארת דוקטור פלסטיק, פשוט תאלצנה להשאר בתחתית שרשרת המזון, עם סיכויים קלושים לטפס מעלה, על אף יתרונות אחרים בהם הן עשויות להחזיק.

תנו לתחת יד

אז נכון, פיגרנו מאחור במערכה הפרונטלית. וגברים שיכורים לא שמים לב אלינו כל-כך, אבל התגמול אינו מאחר להגיע, והוא מגיע בצורת פלחים מלאי הדר, הו, כמה הדר!

הרי מתישהו במהלך ההתפתחות האנושית, לאחר שגעון גזרת שעון החול, עם האינסטינקטים הבסיסיים והתפישה הרווחת שנוגעת לאגן רחב ותינוקות, הגיע הזמן שמישהו יאדיר את העכוז הנשי, בתור טריטוריה כמעט נפרדת משאר גופה. ובאופן כה מפתיע, ההאדרה הזו מגיעה מאפריקה.

הדוגמה המובהקת ביותר תמצא במוזיקה השחורה, אשר חלחלה אל רבדי התרבות המערבית, והכניסה לתודעתנו שישבנים – יש לאהוב. סר מיקס אלוט לא מתעתע בנו, הוא אוהב ישבנים גדולים והוא אינו יכול לשקר, ומי שיש לה הרבה זבל בבגאז' – תרים ידה (עברות מזעזע, מישהו?).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=k4he79krseU[/youtube]

לתחת מעלה משמעותית, סיכוייו להראות טוב גבוהים יותר. בנוסף לכך שציצים דורשים אחזקה. תמיכה קלה במקרה הטוב, ומנופים משוכללים במקרה הפחות טוב. צורת וחזות החזה לא תמיד עושות חסד עמנו. הרי ידוע, אף אחד לא מושלם, וגוף האדם נוטה לא-סימטריה. כלומר, אין כל רע בצורת פנים מרובעת הניחנת בחסך הרמוני (בלשון המעטה), או, למשל, נטיות משונות של איברים זכריים למיניהם, אשר את שמם לא אזכיר כאן מפאת נימוס והערכה (רמז – ישנו אזכור קל בעוד כשורה).

לעזאזל, בעולמנו הא-סימטרי וחסר השלמות יש תופעות מזעזעות בצורה אקוטית, אשר לא תביישנה אפילו סרטי מדע בדיוני דרג ז'.

בל אזכיר מצבים רפואיים בלתי רגילים בעליל, ואתייחס בהגזמה קלה למקרים שכיחים יותר, כגון חוסר משווע בשוויון העופרים.

תארו לכם מצב, בו ההבדל בין שני הנכסים החזיתיים שלכם הוא לפחות שני קאפים. תכולתו של האחד ממש בוקעת מהחזייה הלחוצה והלוחצת, ואילו אי-תכולת השני משאירה מספיק מקום לתחיבת גרביים. מבעית, לא? אל דאגה, לנו זה לא קורה, ואם כן – תמיד ישם פתרונות האזמל.

ובכן, לישבנים אין פוטנציאל לטפח בליטות שטחיות בצבעים תמוהים (או שכן? תקנו נא אותי), ולא נטיה לפרוש בטרם עת לניגוב רצפות והשתרכות מביכה מאחורי בת האדם הנושאת אותם. חזותם הכללית תשתפר בדרך-כלל בעזרת קצת עבודה פיזית מאומצת והתמדה בתרגולה (לעצלניות – יש להשתחל לג'ינס המכונה "ג'ינס-כוסיות-שעושה-תחת-יפה" ולנעול זוג נעלי עקב. כך תימנעי מפעילות גופנית נחוצה), ובכל אופן, תחתונים אפשר לקנות "שש בחמישים".

הכרזה על המנצח

לסיכום אומר- בדעתי המשוחדת אעדיף את התחת הנשי, והסיבה לכך לא תהיה רק חסכי הציצים שלי. כמוני גם יחשבו מרבית מכריי, ובכל זאת, מחשוף המרמז על מקרקעין כבדים, יקבל את מרב תשומת הלב, לפחות במבט הראשון. חוסר צדק משווע או שמא פשוט הטבע האנושי?

מה דעתכם?

ציצים או תחת?