ליטל איטלי היא מסעדה נחמדה במנאלי שלא ברור למה קוראים לה "ליטל איטלי": כל מי שיושב בה הוא ישראלי שמנמן. אבל הישראלים האלה, הם יודעים מה טוב.

ביום שלישי בבוקר ישבתי עם תומסו בליטל איטלי. המסעדה קרובה לגסט-האוס שלנו ויש בה חיבור wi-fi חינם. תומסו כרסם טוסט וחביתה. אני החלטתי ש-12 בצהריים היא שעה מאוחרת מספיק כדי לאכול טאלי. טאלי היא המנה המשתלמת והמגוונת ביותר בהודו. והטאלי של ליטל איטלי – ממש גדול. תמורת 80 רופי, קיבלתי אורז, שתי תוספות מלוחות, תוספת מתוקה, ירקות חתוכים, ושני סוגי לחם (פפדאם וצ'פאטי). המנה לא הייתה חריפה מדי,  על מנת להתאים לחך של התיירים.

בערב, לאחר טיול גדול, בעלי ואני רצינו ארוחה טובה. אבל במקום ארוחה טובה, חיכינו זמן ארוך במסעדה נידחת לפיצה שלא באמת השביעה אותנו, כי חלקנו אותה, והיא הייתה די דקה ולא מאוד גדולה מלכתחילה.

הקינוח שקנינו, עוגת בראוני מהג'רמן בייקרי, לא היה טעים במיוחד, וויתרתי עליו אחרי כמה נגיסות.

בעלי העייף הלך לחדר. אחרי הכל הוא התעורר באותו בוקר ב-7 (WTF, כן). ואילו אני, חברתי לשכנינו המדליקים מהקומה למטה. הם בדיוק הלכנו לליטל איטלי, לאכול ארוחת ערב. הצטרפתי אליהם. ללה, שהובילה את הדרך, עשתה פנייה לא נכונה. הרי ישבנו בליטל איטלי בבוקר, ידעתי בדיוק איפה זה! וזה לא היה המקום אליו ללה הולכת. אבל היא הייתה נחושה מאוד, אז הלכנו אחריה. הדלקנו פנסים וצעדנו דרך שבילים אפלים. ההליכה התארכה והתארכה, לקול מחאותינו "זה לא פה! זה לא פה!"

בסוף המבוך האפל, הגענו לבניין של גסט-האוס מבודד. ירדנו במדרגות 3-4 קומות והגענו ל… ליטל איטלי! סניף נוסף של אותה מסעדה מהדרך הראשית, עם תפריט זהה, אווירה זהה, וקהל ישראלי זהה.

הזמנתי נשנוש קטן, אלו-גובי. אלו תפוחי אדמה וכרובית ברוטב אדום מגניב. חיסלתי אותו עם שני צ'פאטי, וסוף כל סוף הייתי שבעה.

אבל החבריה סביבי עוד לא סיימו את טקס האכילה, הו לא. הם הזמינו לשולחן מנה אחת של הקינוח המקומי הנפלא, hello to the queen. סוג של עוגה, עם שוקולד חם, בננות, גלידה, פירורים, לא ברור בדיוק מה הלך שם, אבל זה היה קינוח שמיימי. לא הספקתי לצלם אותה כראוי, או להבין ממה בדיוק היא עשויה, כי כולם התנפלו עליה ועשו בה לינץ' עם כפיותיהם.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GUYuBf4j_VI[/youtube]

ההליכה בדרכים המפותלות בדרך חזרה הייתה קשה יותר אחרי האוכל. לפני שנרדמתי בקלות, בטני מלאה בכל טוב, גמלה בלבי ההחלטה להאכיל את בעלי בקינוח הקסום הזה. אבל בסניף הקרוב יותר.