זה אולי ישמע חריג, אבל זו הפרידה הקשה ביותר שנאלצתי לעבור. יתכן שזה בגלל שהיא כבר זקנה, ויש סיכוי לא קטן שזו היתה פרידה לנצח. אפשרות נוספת היא שמלבד אליזרין, היא היתה הקשר הארוך ותדיר ביותר בשנים האחרונות.
עוד גירסא היא התהליך שעברתי איתה במהלך שמונה השנים שהיא איתי. כשהיא היתה אצל ההורים שלי, מילקי היתה איימת הבית והשכונה. אפילו כלב הבוקסר הענק בשם טייסון שגר שם היה עושה עיקוף גדול של כל מקום בו ישבה בנחת ושייפה את הציפורניים שלה. כשההורים שלי רצו להיפטר ממנה, אני לא הסכמתי שיזרקו אותה לרחוב ואימצתי אותה אלי. היו לי המון פחדים ממנה. ניגשתי אליה בזהירות גדולה ובהתחלה לא העזתי ללטף אותה. עם הזמן התקרבנו, התחלתי ללטף אותה ולהחזיק אותה על הידיים, לדבר אליה, והיא הצטרפה אלי למיטה כל לילה.
עשרה חודשים לפני הטיול, עוד אין לנו מימון, חתונה בדרך ואנחנו עמוק בתוך עבודה משרדית. כל מחשבה שקשורה לניתוק ממילקי, ואני מתאבל כמו על אחות שלא אראה שוב.
כל הפרידות
אני לא הייתי מודעת למוניטין ההארד קור שיצא לפרונת כשהכרתיה לראשונה. פשוט מעכתי אותה מרוב חמידות ותפסתי אותה חזק כמו שביצ'ז אוהבות. תום, נשימתך נעצרה כי היית בטוח שעוד רגע אני הופכת לבשר קצוץ אבל היא התנהגה למופת כמו גורה קטנה וצייתנית.
מכיר את הקשר הנפשי והמשפחתי לחתול. חתולים אלו חיות מאוד רוחניות. היתה לדודים ולבני דודים שלי, חתולה אפורה בשם דושי. והיא חיה 16 שנים, עד שנפטרה בשיבה טובה, בשנת 2000 אאל"ט .