כלי התחבורה בפיליפינים הם לא משהו שקיים בשום מדינה אחרת בעולם. הם מדהימים יותר ומסוכנים יותר מכל מה שרכבתם עליו עד כה. הנה כלי התחבורה הנפוצים בפיליפינים וכל הדרכים להשתמש בהם כראוי.

ג'יפני

הכירו את הג'יפני: כלי הרכב הכי מגניב ביקום. הכלאה של גנגסטר-מוביל עם מונית שירות עם גרוטאת-פח מהחלל החיצון. השלדה של הג'יפני הנפוץ במנילה נראית כמו רכב שטח מוארך. באיזורים אחרים של הפיליפינים מוצאים דגמים אחרים. מה שאדיר הוא העיצוב של כל ג'יפני וג'יפני: אין שניים זהים. הנהגים דואגים להעניק להם את מקסימום תשומת הלב והטיפוח, והתוצאות מנקרות עיניים. נפוצים במיוחד ציורי איירבראש סופר-מושקעים של כוכבי פופ, דמויות אנימה, הילד בן השנתיים של הנהג וישו. פנסים, צופרים מיוחדים ומערכות סטריאו עם מוזיקת אנדרגראונד פיליפינית גם באים בחשבון. מעבר לזה, ג'יפני מספק את הדרך הזולה ביותר והלא נוחה להגיע מנקודה לנקודה בעיר. נסיעת ג'יפני ממוצעת עולה 8 פזו (80 אגורות בשבילכם), כדאי לתת סכום מדויק, ובכל מקרה לא שטר גדול. הדרך היחידה להבין על איזה ג'יפני לעלות כדי להגיע ליעדכם, היא לדבר עם המקומיים. אל תצפו להגיע בזמן לשום מקום.

תמונה – פימפ מיי ג'יפני

טרייסיקל

בן הכלאיים המכונה tricycle או trike שימושי בעיקר לנסיעות קצרות באיי הפיליפינים. זהו כלי רכב בומבסטי הבנוי על גבי קטנוע, ובכל מקום אליו תגיעו – הוא נראה אחרת. אל תפקפקו בכוחו של הפעוט: פעם נסענו בו יחדיו שמונה אנשים ונהג! נשבעת. השימוש והתעריפים של השובבים הללו משתנים ממקום למקום. אל תתנו להם לעבוד עליכם: לפני שאתם תופסים טרייסיקל, התייעצו עם מקומי בנוגע לתעריף הראוי. סכמו עם הנהג את המחיר התשלום לפני הנסיעה, השתמשו בשיטת המיקוח היעילה "אני הולך!" כדי לקבל הצעת מחיר חדשה.

אופנוע ציבורי

כשהטרייסיקל לא בסביבה, תמיד יהיו פרילאנסרים שישמחו לקחת אתכם טרמפ על האופנוע שלהם. בדרך כלל בתשלום, אבל לפעמים סתם בחינם, מתוך חביבות. תומאסו ואני מצאנו את עצמנו כמה וכמה פעמים מצטופפים על מושב אופנוע של נהג פיליפיני, ואפילו לא נהרגנו!

מונית

מוניות הן לוקסוס שזמין רק בערים הגדולות כגון מנילה וסבו. אל תהיו תיירים מטומטמים: סעו עם מונה. ואם אפשר – אל תסעו במוניות בכלל. נהגי המוניות הם הנוכלים הגדולים ביותר שנתקלנו בהם בפיליפינים. אף פעם "אין להם עודף", והם תמיד ידרשו מכם טיפ או ימציאו תשלום-פקקים מיוחד עבור הפרצוף הוורדרד שלכם.

מיניבוס

לפעמים תיאלצו לקחת מיניבוס כדי להגיע לאנשהו. הוא לא יצא לדרך עד שלא ישבו בתוכו מקסימום הנוסעים שיכולים להידחק לתוכו. אם יש אופציה לקחת אוטובוס, העדיפו אותה.

אוטובוס

האוטובוסים בפיליפינים הם יופי של דרך להתנייד ממקום למקום, במיוחד בין ישובים מרוחקים באי גדול. הם זולים, נוחים ובטוחים יותר מג'יפני או טרייסיקל. אם אתם יוצאים לדרככם מתחנה מרכזית כלשהי, שווה לבדוק אם יש בנמצא אוטובוס ממוזג. הפרש המחירים בין אוטובוס ממוזג לזה עם החלונות הפתוחים זעום. בתוך מנילה, נסיעת אוטובוס תיקח נצח מחייכם בגלל הפקקים. העדיפו את המטרו.

מטרו

במנילה יש מערכת מטרו לא משהו, שזה כבר הרבה יותר טוב ממה שיש בישראל. היתרון הגדול של הרכבת הוא שאינה עומדת בפקקים, וישו יודע כמה פקקים יש במנילה. פרט לכך הנסיעה זולה, והנהג לא ינסה לרמות אותך. אך החסרונות רבים. כדי לקנות כרטיס תצטרכו לשאת עמכם סכום מדויק של מטבעות למכונה שבדרך כלל אין לה עודף בשבילך. מכיוון שלא יהיה לכם סכום מדויק, לא תהיה לכם ברירה אלא לעמוד עם עשרות אנשים בתור לקופה. אחר כך תצטרכו להצטופף עם כל האנשים האלה. המצב קצת פחות גרוע באמצע היום ומאוחר בערב.

מעבורת

כדי לתור את ארץ-האיים כהלכה, תצטרכו לקחת מעבורת מדי פעם בפעם. עקרונית זו חוויה נחמדה כי המים כחולים והבריזה נעימה. מעשית – היזהרו! מעבורת היא לא משהו לחסוך עליו. שווה לשלם עוד כמה זוזים על מעבורת גדולה וחדשה. ולא רק בגלל שהקטנות נוטות לשקוע בים, אלא כי הנסיעה יכולה להפוך לסיוט שתגרום לכם להתפלל שהמעבורת המחורבנת תשקע כבר. מעבורת זולה אחת שלקחנו מטנוואן (?) לסיקיהור נראתה חמודה מהרציף. אבל ברגע שיצאנו לדרך, סגרו לנו את כל החלונות כדי שלא יכנסו מים. במשך שעתיים של התנדנדות היינו סגורים בחלל צפוף וחשוך עם עשן של מנועים וקיא של ילדים. לא בדיוק סירת האהבה. הפלגות ארוכות של מרחקים גדולים אפשריות, אבל הן לא משתלמות. הן עשויות לקחת מספר ימים ולילות, ועולות יותר מטיסה.

מטוס

כדי לגמוע מרחקים גדולים בין האיים, תפסו טיסת פנים. זה יעלה לכם רק כ-30$ לכל כיוון, כי שבע חברות תעופה פיליפיניות מתחרות על כיסכם. כמובן שהן עושות את זה בצורה לא יעילה. נכון להיום אין שום אתר שיכול להשוות בין מחירי הטיסות של כל החברות הפיליפיניות, מכיוון שחלק מהחברות מציגות באתר שלהן מחיר לפני מיסים, ומקפיצות את המיסים רק לקראת שלב התשלום. זה אומר שתצטרכו להשקיע זמן ומאמץ לחקור את אפשרויות הטיסה – וככל שתקדימו לעשות זאת, תמצאו דילים טובים יותר. אגב, המיסים שהזכרתי מקודם אינם כוללים את המזומנים שתצטרכו להעניק לקופאית הנחמדה בנמל התעופה בתור "דמי טרמינל ".

כשאתם מזמינים טיסה, היו מרוכזים, פיכחים וערניים. לחברות התעופה הפיליפיניות יש דרכים עקלקלות לגבות מכם כסף שאתם לא חייבים לתת. העדיפו לקחת עמכם תיק גב למטוס במקום לשלם אקסטרה על מטען חורג. אם ביטוח הנסיעות שעשיתם בארץ מכסה אתכם מפני תאונות-טיסה אין סיבה שתרכשו את ביטוח הטיסה המוצע לכם עם הכרטיס. תשלום עבור בחירת מושב אינו חובה, ובעת הצ'ק אין תוכלו לבקש ולקבל מושב ליד החלון בכל מקרה. זה מאוד כדאי כי הנוף עוצר נשימה.

נוסעים לפיליפינים? הציצו גם בפוסט הקודם: עצות כלליות למטייל בפיליפינים.