האנשים בסרי-לנקה חמים וחייכנים. אחרי הודו, נראה היה כאילו סרי-לנקה היא גן עדן של חביבות. די מהר הבנו שעם כל החיוביות שהם מקרינים, הם פשוט לא מבינים כלום. אני לא אומרת שהם לא חכמים. זה לא משנה אם הם חכמים או לא: חוסר ההבנה שלהם היה מונע מאינטליגנציה לבוא לידי ביטוי בכל מקרה. האנגלית בסרי-לנקה רעועה ובסיסית. אף שכל מסעדה וחנות נושאת מעליה שלט באנגלית, רוב הסיכויים שלא יהיה בדלפק אדם שדובר יותר מ-30 מילים בסיסיות בשפה זו. ניסיונות לשאול שאלה מורכבת יותר מ"כמה זה עולה" עתידים להיכשל. רוצים לדעת מתי יוצא האוטובוס האחרון מהתחנה? רוצים לבקש את המנה שלכם עם ירקות חתוכים גס במקום סלט? ובכן: חבל. שכחו מזה.

זה יותר ממכשול השפה. אנגלית זה לא הדבר היחיד שהם לא מבינים: הם לא מבינים איך להתנהג. כמו אוטיסטים. אוטיסטים לעתים רבות מחוננים בצורה יוצאת דופן, אבל לא מצליחים להעביר לבני אדם אחרים את מה שמסתתר בקופסה שלהם. הסרי-לנקים, כמו האוטיסטים, לא מבינים מחוות גוף, הבעות פנים, רמזים. הם לא מבינים הומור או סרקזם. בתחילת הטיול בסרי-לנקה נתתי להם הזדמנות, אמרתי "זו תרבות שונה", "אולי אני לא הסברתי את עצמי כראוי", "זו פדיחה חד פעמית", "כל אחד הוא מיוחד", "פשוט עוד לא מצאתי את שכבת האוכלוסייה המשכילה". בסוף הטיול איבדתי תקווה. אם יש אנשים משכילים ונבונים בארץ הזאת, הם עושים מאמץ ממש טוב להתחבא מפני התיירים. כבר ויתרתי על הניסיון לנסות לתקשר עם המקומיים בצורה טבעית. אני מדברת איתם לאט לאט, משתדלת לשמור על משפטים נטולי-דקדוק של עד שלוש מילים קצרות, ומשתמשת בהבעות פנים מוגזמות ונפנופי ידיים. זו הדרך היחידה להעביר להם מסר. אפילו תומאסו, הסבלני והסובלני מבין שנינו, הגיע למצבים בהם הוא דופק את הראש בחלון של אוטובוס וצועק "ארץ של סתומים! סתומים!!!"

האוטיזם הסרי-לנקי מפריע במיוחד כשאין לך ברירה אלא להתמודד איתו: כשאתה מזמין משהו לאכול, מנסה לקנות משהו, או להגיע ממקום למקום. השירות הסרי-לנקי, בלי קשר לגובה מחיר או ל"יוקרתיות", הוא השירות הכי לא נכון שאפשר לתאר. זה יותר מחוסר הבנה של השפה האנגלית, זו אי הבנה של האנושות. נותני השירות הסרי-לנקיים מצליחים לטעות בכל פרט ופרט.

במסעדות

כשמבקשים מלח, מקבלים רוטב. כשמבקשים מנה אחת, מקבלים שתיים. כשמזמינים שתי מנות, שואל המלצר בעיניים רעבות "ומה עוד?" כשמזמינים עשר מנות ושניים-עשר בקבוקי שתייה, הוא שואל "מה עוד?" כשמבקשים לשבת ולאכול בניחותא, המלצר עומד מעליכם, מסתכל עליכם לועסים ומחייך בקריפיות. כשמסתבכים או מתלבטים בהזמנה, נדפקתם. גם כשיש לכם יותר מדי דרישות מיוחדות בנוגע למנות שלכם. המערכת של המלצר הסרי-לנקי קורסת בקלות לנוכח כל הבעת בלבול. אם לא הייתם נחרצים בנוגע למנה שלכם, תקבלו הנהון מלא אדיבות, ולאחר רבע שעה – בדיוק את ההיפך ממה שהזמנתם.

בטוקטוק

נהגי הטוקטוק מוכרים לך יותר מאשר נסיעה מנקודה לנקודה במחיר מופקע. הם מוכרים לך את עצמם, את נשמתם ואת משפחתם. הם משתמשים בנסיעה הקצרה כדי להתחבב עלייך או לעורר את רחמייך, נותנים לך את פרטי הקשר שלהם, ומשוועים לחברתך ולכספך. בסוף הנסיעה, נהג הטוקטוק יתנהג אליך כמו אל חברו הטוב, ואתה לא תבין מה לעזאזל נסגר עם הבחור.

חברינו שרה ומישה שונים מאיתנו. בעוד שאנחנו חשדנים ובטוחים שכולם רוצים את הכסף שלנו, הם מאמינים בטוב לבו של האדם. הם מתייחסים לרוכלים המציקים באמפתיה ואנושיות, וכשהם קונים דבר מה במחיר מופקע, הם לא מרגישים שהם נדפקו, הם מרגישים שהם עזרו למישהו שבאמת צריך את זה.

אחד מנהגי הטוקטוק נכנס ללב של שרה ומישה. זה יצא לו משתלם: הם הזמינו אותו כל פעם שהיו צריכים הסעה. בנוסף הוא הזמין אותם לארוחת בוקר בבית משפחתו והם נענו ברצון. הם הכירו את המשפחה, סעדו על אותו שולחן, קטפו פסיפלורה מהעץ בגן והתיידדו עד כדי כך, שבסוף הביקור בני המשפחה בכו! כן, בכו. כמה כסף השאירו אצלהם באותו בוקר – לא אמרו לנו ולא שאלנו, אבל מהיכרותנו עם הזוג הצעיר, אין ספק שהמשפחה הסרי-לנקית לא יצאה בידיים ריקות.

בחנויות

חנויות אינספור פתוחות על קו החוף, מוכרות לתיירים סובינירים מטופשים ושאר הפתעות. לפעמים הן סגורות. שעות הפתיחה והסגירה של המקומות גמישים, משונים, ואינם כפופים לשום חוק שאנחנו מכירים. בעודך הולך בתמימותך ברחוב, המוכרים צועקים אליך "הלו!" ומשדלים אותך להיכנס לחנותם באלימות כמעט. כי כשאתה רוצה לקנות תכשיט זהב, שום דבר לא משדר יוקרה יותר מאשר "הלו! קאם לוק מיי שופ!"

בחוף

בעודך יושב בחוף בניחותא, אתה יכול להיות בטוח שיתקיפו אותך רוכלים מסוגים שונים וינסו למכור לך אננס, פסלונים בצורת חיות עשויים מצדפות, מסאז' או סמים. אם התעניינת במחיר של דבר מה –הלך עליך. אם הבעת התעניינות הרוכל לא יעזוב אותך עד שתקנה. אבל גם כשאומרים להם "לא" בקרירות, זה לא תמיד עוזר. הם מתיישבים או נעמדים לידך, ומסתכלים בך במבט חלול, משמעותי, מסוקרן, משועמם, ולא הולכים. פשוט לא הולכים.

למרות כל הפאשלות, אי אפשר שלא לסלוח להם. גם הסרי-לנקים רודפי הבצע ביותר הם יצורים מבולבלים, חביבים וחייכנים. הם חמודים כמו ילדים. ילדים מעוכבי-התפתחות עם לקות חברתית.