אנשים שאינם בקיאים ברזי רייטינג ופנאי פלוס, שואלים אותי ללא הרף אם יש עוד עונה למחוברות ואם אני משתתפת. אז הנה התשובה הרשמית שכבר נמאס לי לשנן. כן, יש עונה באה ל"מחוברות", לא אני ולא אף אחת מהמחוברות המקוריות לא משתתפת בה. העונה הבאה מתרכזת בחמש בנות אחרות לחלוטין, שלוהקו זה מכבר ומצלמות במרץ. טוב שכך! לא הייתי עושה את זה שוב בעד שום מחיר. לא שאני מתחרטת, פשוט פעם אחת מהחוויה המטלטלת הזאת, זה המקסימום שהנפש שלי יכולה לעמוד בו. עוד לפני העונה הבאה של "מחוברות", תאמינו או לא, תוכלו לראות על המרקע שלכם את "מחוברים". המשתתפים הם הסופר…
את מדור הקומנדו הוורוד לא עידכנתי נצח. הייתי עסוקה מדי בלבלות כמה שפחות. אבל עכשיו כשסיימתי ללמוד, הגיע הזמן לחזור לבלות. אז אני מביאה לכם שלושה אירועים שונים בתכלית, ואל כולם שווה להגיע. מסיבת הנטוורקינג של אפיליגנג זוג הפיראטים נכנסו לחיי בסערה והותירו אותי המומה. בזמן שאתם ואני ישבנו מול הפייסבוק ועשינו אחד לשני פוֹק פוֹק, הם גרפו בוכטות של מרשרשים באמצעות שימוש נבון ברשת. ועכשיו, הם מזמינים אתכם לאירוע שיביא לכם תועלת: מסיבת נטוורקינג. זה המקום בו יזמים ימצאו שיתופי פעולה, מעסיקים ימצאו עובדים, עובדים ימצאו תעסוקה, רווקות תמצאנה בן זוג שהשאיפות שלו לחיים הן יותר משאכטה. וגם אם…
לפני כחצי שנה נדבקתי בחיידק הגאגא. פוסטים של אהבה כתבתי לה, שיערי קיצצתי לכבודה, התלבשתי בדמותה, והתנהגתי בצורה שלא הייתה מביישת את מורשתה. אהבתי אל הגאגא כאשה וכתופעה לא שכחה.רק קצת התמסדה, התברגנה, כמו כל אהבה וותיקה וטובה. והיום, לקראת פרק ספיישל גאגא של Glee, אני נזכרת שוב בה – ובתוכן העסיסי הסובב אותה.
תקופת התיכון הייתה עבורי סוג של מצב ביניים מרתק. הפכתי מגולם לבן אדם, למדתי איך מתנהגים בחברה. כמובן שכל הלמידה שלי הייתה מטעויות, מה שאומר שתקופות ארוכות הייתי דחויה להפליא. בהתחלה זה הפריע לי. אבל ככל שבגרתי, הבנתי שלהשתלב – זו לא השאיפה שלי. השאיפה שלי, היא להוביל. ועל זה בדיוק מדברת הסדרה המצוינת glee: על אינדיבידואלים שמצליחים להוביל בזכות העובדה שהם שונים, מיוחדים, ולא מתאמצים להיטמע בחברה. לכבוד פרקי הסיום של העונה הראשונה של glee, אני מתחילה שאלון שרשרת, שבו כל אחד מכם יגלה איזה מין תלמיד תיכון הוא (בהווה או בעבר). אני הולכת להעביר אותו לכמה בלוגרים וחברים…
הידד! הידד! אפילו הידדיים! ארבע שנים של לימודים אינטנסיביים בשנקר הגיעו אתמול לקצם כאשר הגשתי את פרוייקט הגמר החינני שלי. לזכותי יאמר שהצלחתי די טוב, כנגד כל הסיכויים. הסטודנט הממוצע נאבק עם עצמו כדי ליצור פרויקט גמר ראוי על מנת שיוכל להתקבל לעבודה מכובדת. ואילו אני נאבקתי בעבודה המכובדת שלי על מנת להצליח, איכשהו, ליצור פרוייקט גמר ראוי. לא היה לי זמן לכתוב, לבלות, ולהתנהג כמו בן אדם. נראה כי כמה מהאנשים הקרובים אליי ביותר אוהבים אותי פחות מאז שהתחלתי לעבוד על פרוייקט הגמר. אם היה לי בוד, סביר להניח שהוא היה נראה ככה בערך. וכעת, אסביר לכם בקצרה מהו…
אם המסיבה שאתם חולמים עליה היא מסיבת בריכה, אם המסיבה שאתם חולמים עליה מוקדשת אך ורק למוזיקה אלטרנטיבית קשוחה ואפלה, אם המסיבה שאתם חולמים עליה כוללת סט תקלוט אינטראקטיבי אווילי במיוחד מבית זרוב.קום, סטייל רוק-או-פופ, אלא שהוא יכלול רק רוק-או-רוק, אז לא תהיה לנו ברירה אלא להגשים לכם את כל הנ"ל. ביום שישי הקרוב אנחנו משתתפים במסיבת פתיחת הקיץ האלטרנטיבית העצומה שבמועדון הקומפורט. אנחנו נביא לכם אותה בסט אינטראקטיבי ברחבת הרוק האלטרנטיבי. מעבר לכך תנגן הרחבה את להיטי הרוק האדירים ביותר מכל השנים. בנוסף, תהיה רחבה של דארק אלקטרו גותי ואפלולי, וכמובן בריכה. נושא המסיבה הוא פנטזיה, ואתם מתבקשים להתלבש…
ראיתי את הפיקסיז בלונדון. זהו, עכשיו זה שלי לתמיד. גם הצבא של 50 אלף גרמלינים לא ייקח את זה ממני. בשנת 2009 הפיקסיז חגגו את יום ההולדת ה-20 לאלבום "דוליטל" ולציון האירוע יצאו לטור אירופאי שהתחיל בלונדון באוקטובר. כל הכרטיסים ל-4 הופעות בבריקסטון אקדמי נחטפו בערך תוך שעה. האנגלים מעריכים אמנות גבוהה. לא ברור מהו סוד הקסם של הפיקסיז. אם אלה מלודיות וריפים מושלמים שנשמעים כאילו לא מהעולם הזה. אם זה קולו המלאכי של פרנק בלאק, שנשאר כזה גם כשהוא צורח. אם אלה טקסטים אוונגרדיים וסוריאליסטיים על כל מיני נושאים מקוריים, כמו חייזרים, איברי גוף ענקיים וגילוי עריות. או אולי…
כל חיי הייתי אובססיבי לגבי רעיונות. עד כדי כך, שכששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני תמיד מסתבך: "אני צלם סטילס, ווידאו, ויש לי אתר אינטרנט, ואני מארגן מסיבות, ומלווה יוצרים ברשת ומייעץ ומשווק דברים ברשתות חברתיות, וכותב לפעמים." וזה נמשך ונמשך כשלמעשה מה שהייתי רוצה לומר זה פשוט: "אני אדם שחושב על רעיונות ועושה כמיטב יכולתי להוציא אותם לעולם." וזהו. אני לא צלם, אני רעיונאי שיודע לצלם. אני לא בעלים של אתר, אלא מישהו שהיה לו רעיון שהיה זקוק לפלטפורמה אינטרנטית על מנת להיות אפקטיבי. אני לא פרסומאי, אלא מישהו שאוהב לפצח בעיות באופן יצירתי. לכן הפרוייקט האחרון שקיבלתי,…
בבואי לכתוב פוסט חדש התלבטתי בין שני נושאים: האחד – כמה שאני שונאת את עצמי ואת הקיום שלי ואתכם ונמאס לי ובא לי למות או לפחות לשכור מישהו שיחייה את החיים שלי במקומי לתקופה. השני – להג אסקפיסטי בעל ארומה מסחרית העוסק בהסרת שיער לצמיתות. דיון קצר עם עצמי הוביל למסקנה שנושא מספר 2 יעודד את רוחי. אז קבלו אותו! סיפרתי לכם שהוזמנתי למסיבת ההשקה לבלוגרים של מוסד חדש בישראל לטיפוח. EPYL שמו. לצורך המתנות שהרעיפו עלינו, היה שווה לשאת את התגית "בלוגרית".