אזומי הגיעה לרישיקש מיפן לחודש, וכל מה שאנחנו יודעים עליה, עשוי להיות מוטעה. כדרכן של יפניות, היא חביבה, שובבה, ומדברת מעט מאוד אנגלית. אבל היא אינה מתייאשת, ומשתדלת לענות בצורה הטובה ביותר לאדם שפונה אליה, גם אם אינה מבינה מילה. אי אפשר שלא לאהוב אותה.
הכרתי את אזומי במסיבת יום ההולדת שלי. השמועה על המסיבה פשטה מפה לאוזן, ולא ברור איך בדיוק, אבל אזומי היא זו שסיפרה על המסיבה לחבר ישראלי, ולא ההיפך. היא הייתה אחת הבחורות הבודדות שרקדו.

אזומי הגיעה להודו לחודש. בחודש הזה, במקום להיות בחופשה כמו תייר בטלן רגיל, פתחה אזומי מסעדה. כלומר, התנחלה במטבח של מסעדה קיימת על גג של אחד הגסט-האוסים המטופחים ברישיקש, והיא מגישה שם מנות יפניות עד כמה שאפשר. המטבח נמצא מאחורי רשת, ואפשר לראות אותה שם, מבשלת לאיטה. היא מבשלת כל כך לאט, שלפעמים נכנס אחד הסועדים לעזור לה במטבח.

מנת הדגל שלה ביום בו הגענו למסעדה, הייתה special veg pancake. זו מנה של ירקות ונודלס, מתחתיהם פנקייק ומעליהם חביתה, ומעל הכל רוטב שקצת מזכיר קטשופ. אבל השוס האמיתי בו האכילה אותנו, היה אבטיח עם גבינת פטה, שהזכיר לנו את הבית. שהאבטיח היה פחות מרשים מהאבטיחים הישראליים, אבל הגבינה הייתה מלוחה, שמנה ועשירה יותר מכל גבינה שנתקלנו בה בהודו. השילוב בין השניים היה מרהיב.
בסוף הארוחה הודיתי לאזומי ואמרתי לה שאני מעריכה את הדרך בה היא מגשימה את החלום שלה ועושה בהודו משהו שאף אחד אחר לא חושב לעשות. היא לא הבינה כלום ממה שאמרתי, אבל הנהנה וחייכה מאוזן לאוזן.