בנגקוק לא מפסיקה לרתק, לשעשע, להפתיע לטובה. האנשים נדיבים ומחייכים. אפילו אלה שלא יודעים אנגלית, יודעים אנגלית יותר טוב מנותן השירות הסרי-לנקי הממוצע. גם החמדנות לובשת צורה נעימה יותר, ומעניקה עבור הכסף שלנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים לקבל. יש פה קניונים לכל דבר, ושווקים לכל דבר. לבגדים, לאלקטרוניקה, לאוכל, לצמחיה, לחיות מחמד, אפילו למין. נשבעת לכם: יש בבנגקוק קניון של שלוש קומות שמוכר מין. ביקרנו בו אתמול.
אני יכולה להסתובב ברחוב בחצאית הכי קצרה שלי בלי שאף אחד יצלם אותי בסלולרי שלו. השיער שלי וורוד והמקומיות אוהבות את זה. צבעתי את ציפורניי בלק לראשונה מזה ארבעה חודשים. טיפוח, ניקיון, היגיינה, אופנה – מותרים ומומלצים. יש פה תרבות, השכלה, חיי לילה, תברואה, תאורה, מדרכה. דברים כל כך ברורים מאליהם, שנדירים בסרי-לנקה ולא קיימים בהודו.
תומאסו ואני מסונוורים מכל השפע הזה. לא רוצים לזוז מבנגקוק. נהנים פה. מבזבזים כסף במהירות כפולה ממה שהתרגלנו, אבל על דברים שמספקים לנו אושר אמיתי. אני קניתי קצת בגדים שעלו גרושים. תומאסו קנה עדשה ותיק למצלמה שלו שעלו שבוע של טיול. אנחנו מוכנים להישאר לגור פה לנצח, אבל יש סיכוי טוב שאנחנו אומרים את זה כי אנחנו שיכורים מרוב קידמה, ליברליות, גירויים שכליים וחושניים ששכחנו כמה שהם עושים לנו טוב.
בשונה מכל עיירה שהגענו אליה בהודו או סרי-לנקה, בנגקוק נותנת לי את ההרגשה שאין לה סוף. שאין סוף לאפשרויות. לאנשים שאפשר לפגוש, לנופים שאפשר לראות, לחוויות שאפשר לחוות. עד כה בטיול שלנו, הגענו למקומות, חווינו אותם ומיצינו אותם. זה לקח כמה ימים עד כמה שבועות, שבסופם הבנו בדיוק למה המקום הזה טוב, מה החומר האנושי ומה האפשרויות שהוא טומן בחובו, ניצלנו אותן והמשכנו ליעד הבא. את בנגקוק אפשר להמשיך לחקור ולתור עד אינסוף: בנגקוק תמשיך ותתפתח ותזמן לך הפתעות חדשות יותר מהר מכפי שתצליח לחוות אותה.
אני אוהבת את בנגקוק: את רחוב הקאו-סאן התיירותי שלא סיימנו לחקור אפילו שאנחנו עוברים בו כמעט מדי יום. את הנהר הגדול במרכז העיר שלא סיימנו לחקור אפילו שאנחנו שטים בו כמעט מדי יום באוטובוס-סירה המשתלם. את המטרו היעיל שאתמול נסענו בו לראשונה. את המוזיאונים שרק התחלנו לסייר בהם. את הקניונים הענקיים והשווקים העצומים. את הרחובות המוארים בלילה במיליוני נורות בוהקות. את המוניות הוורודות שייקחו אותך ממקום למקום במחיר הוגן אם רק תתעקש על מונה. את הגברים שמותר להם להפוך לנשים. את הנשים. את הילדים. את הזקנים. את המאכלים. את הבירה. את המועדונים. את הלהקות שמנגנות במועדונים. את חנויות הספרים והספריות. את המרכזים הישראליים. את המסאז'.
יש פה כל כך הרבה מה לאהוב. כל כך הרבה לבחור ממנו. עכשיו אני הולכת לישון, ומחר אלך לתפוס עוד מלוא החופן אפשרויות.
זרוב,
יש לך חיים נהדרים! 🙂
פוסט טוב. אז בקיצור בנקוק מומלצת 🙂 סוף סוף קוראים קצת שמחה ואושר, או הרבה ממנו.
כיף :)…
Your article peltfcery shows what I needed to know, thanks!