בסוף השבוע האחרון הגבר שלי לקח אותי לראות את סרט האסונות החדש 2012. ותנו לי לומר לכם משהו – האסון הכי גדול בסרט הזה, הוא העלילה. אני לא מבינה את האמריקאים המטומטמים האלה. לפני שזורקים כסף על אפקטי חורבן מרהיבים, לא יכולים להפריש כמה לירות לתסריטאי? לא? כי ראיתי קונפליקטים עמוקים יותר, דמויות עגולות יותר, ודיאלוגים מתוחכמים יותר בפרק ממוצע של "בטי המכוערת".

לסיכום ביקורת הסרט: לרוץ לראות. אם הפעילות השכלית שלכם פחתה ב-75% אחוזים עקב תאונה מצערת.

אבל מה שגאוני באמת בכל הסיפור הזה, הוא הקמפיין שקידם את הסרט. קמפיין גאוני, ויראלי, מתוזמן היטב, מתוקשר היטב, ממוקם היטב, פרובוקטיבי, סופר-מקורי, וממש לא יקר. והקטע הכי טוב הוא, שאף אחד לא ידע שזה קמפיין. כנראה גם לא האנשים שהובילו אותו.

כולם ראו את הטיפוסים המשונים האלה. בין אם ברחוב בתל אביב, בין אם באחת הכתבות הרבות שהוקדשו לתמהונים הבולטים האלה בכלי התקשורת. יושבים ומטיפים, רוכבים על אופנוע מכוסה בבד, גם באמצע יום כיפור, צופרים, מעירים את העיר, מושכים תשומת לב, לוח מודעות מהלך. בפיהם בשורה: בשנת 2012, העולם יחרב. רובכם תמותו, עליכם לחזור בתשובה, לשפר את דרכיכם. מאיפה אנחנו יודעים? אלוהים אמר לנו. כי אנחנו מוארים. פעם התיישבנו לשמוע מה יש להם להגיד: זיוני שכל שאף אדם עם שכל בקודקודו לא ישתכנע מהם.

מה הם כן עשו? הם העלו למודעות הציבורית את אסונות 2012 הבאים עלינו לרעה. על ידי כן, הם הפכו לטריילר הכי מוצלח והכי מסקרן שהסרט הזה היה יכול לקבל.

יכול להיות שהם באמת מאמינים בזה? בהתחשב במופרכויות שיוצאות להם מהפה, אני חושדת בכך שאלה שחקנים שקיבלו תשלום נאה בשביל לשחק את התפקיד הטוטאלי של חייהם. להתחבר לדמות של שטוף-מוח משיחי לכמה חודשים של קידום מכירות מאסיבי.

מצד שני, מה הסיכוי שסרט כל כך טיפש יזכה לקידום מכירות כל כך חכם?