יש סיבה למה לא רואים בשום מקום בעולם מסעדות פיליפיניות. במהותו האוכל הפיליפיני לא בריא, לא אסתטי, ולא מיוחד מספיק כדי לייצא אותו. אבל באי בוהול, שידוע בזכות "גבעות השוקולד" היפהפיות מצפות לכם שלוש ארוחות שאפשר באמת להתענג עליהן.
בופה הוא יותר מארוחה. בופה הוא המתנה של האלים היווניים לבני התמותה שאנחנו. לא מקרה הוא שהבופה נפוץ דווקא ברגעי השיא של חיינו, בשמחות ובחופשות. כשהאוכל מונח על שולחן ציבורי, ולא אוזל במשך שעה ארוכה באורח פלא, זה נס, וצריך לדעת להשתמש בו בתבונה. כך אוכלים בבופה.
המאפייה אחד הסממנים של בית, הוא מקום קבוע ליד הבית שאליו אתה חומק כל פעם שהבית שלך אינו מספק את צרכיך. כשגרנו בתל אביב, זה היה פאב שנמצא במרחק נסיעת-אופניים. כשגרנו ברמת-גן, זו הייתה המכולת השכונתית. בנגקוק הפכה להיות הבית שלנו ברגע שגילינו את המאפייה. המאפייה נפתחה בדיוק כשהגענו לתאילנד. גילינו אותה במקרה, בעקבות חוש הריח. השף הוא עולה חדש מיפן שבא לתאילנד במיוחד כדי להפוך אותנו למאושרים ושמנמנים. כל המאפים במאפייה טעימים בצורה יוצאת דופן, ולא רק בקנה מידה אסיאתי. הם פשוט מעולים. המועדפים עליי הם לחמנייה במילוי גבינת צ'דר ובייקון, ומאפה שקדים טעים יותר מכל מאפה שקדים תל-אביבי…
המצלמות שלנו נשברו. ראשונה יצאה מכלל שימוש המצלמה הקטנה, החזקה, העמידה. שנייה איבדה את זה המצלמה המקצועית, היקרה. שבועיים שלמים, עד שתוקן הציוד, הסתובבנו בעולם בלי לצלם. זה הרגיש כמו נכות. כמו עירום שנורא דחוף לכסות ואין עם מה. כמו התרוצצות חסרת אחריות או משמעות. הכל איבד מטעמו. הכוסיות במסיבות, האוכל בצלחות, השקיעות שמעל הים. מה הטעם בכל היופי הזה, אם אני הולכת לשכוח אותו? לשם כך, אני משרבטת את הפוסט הזה. לפני שיברחו לי התמונות מהזיכרון. הרגעים הכי מדהימים שהיו לנו בקו-טאו, שהיו יכולים להיות מושלמים אם רק הייתה מצלמה לתעד אותם. [caption id="attachment_5758" align="aligncenter" width="1200" caption="אחר הצהריים…
טיול הוא עסק משמין. טיול במזרח – במיוחד. גם אני השמנתי. נפלתי במלכודת שהאוכל הזול והטעים טמן לי. לא בדיוק נפלתי, אני לא שוקלת שמונים קילוגרם עדיין. בואו נאמר שמעדתי. מעדתי על משקל תאילנדי בעיירה קנצ'נבורי לפני שבועיים. שילשלתי באט אחד בחריץ, והמכשיר ניגן מנגינה קרקסית רועמת וצורמת כדי לגרום לי להרגיש מושפלת במיוחד כשראיתי את המספר הגבוה ביותר שראיתי מעודי. זה שום דבר אישי, כל מכונות המשקל בתאילנד מנגנות משום מה. באותו יום, קבעתי שתוך שבועיים אני מגיעה למספר יותר מתקבל על הדעת כשאעלה על עוד אחת מהמכונות המנגנות האלה. תוך שבועיים הופתעתי לגלות שהצלחתי; וזאת אף על פי…
כשהגענו לקופנגן, השגנו בית חינני ובו מטבח. הזדמנות מעולה בשבילי לאלתר מאכלים שהם שילוב של טעמים שאני מכירה ואוהבת מהבית, יחד עם טעמים אקזוטיים חדשים. המטבח התאילנדי מצטיין לא רק בחריפות וירקות שלא ראיתם מעודכם, אלא גם בצבעים רוויים ונהדרים. יאמי!
היום היה יום עצל של מנוחה והתאוששות מפציעת-הצוואר המסתורית שלי. הצוואר עוד לא אלסטי כמו במקור ועדיין כואב, אבל בהחלט חל שיפור משמעותי מאתמול. היום לא עשיתי שום דבר פרט ללקרוא כמה עשרות עמודים בספר באנגלית, ולסבול סבל רב לנוכח העובדה שהגוף הזקן שלי בוגד בי. לראשונה מזה חודשים ארוכים עלינו על משקל. שנינו לא האמנו למראה עינינו, אז עלינו על משקל נוסף בחנות אחרת, ועדיין לא רצינו להאמין. תומאסו הגבוה והרזה מטבעו ירד בשישה קילוגרמים שלמים, והפך למה שמוגדר בסלנג מלחמת העולם השנייה "מוזלמן" או בעגה הרפואית "מת". זה עניין אותי כקליפת השום כאשר גיליתי שהמשקל שלי נסק לגובה…
פאד תאי הוא מזון הרחוב הפופולארי והאהוב ביותר בבנגקוק. למי שלא מכיר – אלו סוגים שונים של נודלס, מטוגנים יחד עם ירקות ושילוב ארומטי של רטבים. בשר, ביצה או שרימפס יתווספו לפי בקשתכם. מעל התענוג הכבד והמהביל הזה, אפשר לזרות צ'ילי, בוטנים – והתוספת האהובה עליי: אבקה אדומה שאם מסתכלים עליה מקרוב, מגלים שהיא עשויה מתפזורת של שרימפס ננסיים. חוץ מהטעם המלוח שהם מוסיפים למנה, הם נותנים לך את התחושה המעצימה שאתה יכול לאכול מאה יצורים בביס אחד.
סרי לנקה דומה להודו ביחסה לאלכוהול. היא מתייחסת אליו בחשש: הוא נמכר רק בחנויות ייעודיות, וגם הן נסגרות בחגים, ששום שכרות לא תפריע לטקס הדתי. הנה נקודה שיש לזקוף לזכות המסורת היהודית. יודעים מה – עשר נקודות. הבירה הרשמית: LION הבירה הפופולאריות ביותר בסרי-לנקה היא LION. היא מגיעה בשתי גרסאות. החלשה והמרירה יותר, כ-3% אלכוהול, שאפשר לשתות ולשתות ולשתות אותה ורק להשתין ולהשמין בלי לתפוס ראש בכלל. ויש את הגרסה החזקה והנפלאה והמועדפת עליי, המכילה 8.8% אלכוהול, שמעניקה מצב רוח נהדר.
הטעמים של סרי-לנקה כל כך ייחודיים, שהם נשארים בסוד. המנות של סרי-לנקה טעימות, זולות, ומוזרות מאוד. ולפעמים מה שמוזר בהן, הוא שבשום מקום אחר בעולם לא מגישים אותן. Rice & Curry המאכל הרשמי של סרי-לנקה: אורז מוקף ב… מה שהכינו היום. דומה לטאלי, אבל שונה. הדאל תמיד יהיה צהוב, סמיך ועשיר יותר מהדאל ההודי, וחוץ ממנו – תתכוננו להפתעות. אינספור סוגים של קארי עשויים להגיע עם המנה הזאת, ובין כל התבלינים יסתתרו ירקות, עוף, דג, או סוג אחר של בשר. המקומיים אוכלים את המנה עם הידיים בצורה דוחה לחלוטין: הם לשים את האורז כמה דקות יחד עם הקארי עד שהם…