התאהבתי באוכל הסרי-לנקי החם, האקזוטי, המנחם והמעודד, הנאכל בידיים ומשמח את הבטן. ידעתי שבשום מקום בעולם לא אזכה שוב לאכול אותו, בטח שלא בישראל, ולכן מוטב כי אלמד איך מבשלים אותו. החאפרים החמדנים לא היו ערוכים לקראת בקשה משונה כמו קורס בישול, אבל תמורת מספיק כסף – מצאתי סוכנות נסיעות מקומית שהסכימה לאלתר לי שיעור בישול. שאלתי בבירור האם אפשר לסדר לי שיעור עם טבח טוב שגם יודע אנגלית. "בטח, תבואי מחר בתשע" ענה לי רג'ה מנהל הסוכנות, ולא ידעתי למה לצפות. למחרת בתשע, אמר לי רג'ה "שבי", והתחיל לכתוב במחברת הוורודה שלי מתכונים מפורטים באותיות מסודרות להפליא של אנגלית…
בקנדי אין הרבה מה לעשות, זו עיירה חביבה ונאה, אך לא מעניינת. אנחנו עוזבים אותה מחר, וטוב שכך. כי האוכל פה מאיים. הוא מוגזם. הוא כל מה שייחלנו לו. הוא מה שפחדתי ממנו. הוא מה שמאיים להפוך אותנו לזוג בהמות נפוחות ובלתי-אטרקטיביות בשנה הראשונה לנישואינו. לאורך כל הטיול אנחנו כמהים לדברי מאפה טובים. כשאני אומרת "אנחנו", אני מתכוונת לתומאסו. הוא מעריץ של בצק. הוא יכול לחיות על תפריט של לחמנייה ופרילי חמש פעמים ביום ולהיות מאושר. הוא יכול לחסל בגט שלם תוך עשר דקות של לעיסה נונשלנטית, בלי למרוח עליו כלום. חבריו הטובים הם פיתה, טוסט, בורקס ועוגה. [caption id="attachment_5176"…
תבלינים. זה מה שמייחד את האוכל המזרח-אסיאתי. זה מה שעושה אותו טעים כל כך עבור אחדים, ובלתי נסבל עבור אחרים. יש האומרים שחריף זה בריא, יש האומרים שזה מרזה וממריץ את חילוף החומרים. סגולות רבות וחיוניות המציאו לתבלינים שונים, אבל שכחו לציין את הסיבה לשמה הם קיימים. היתרון האמיתי של תבלינים הוא היכולת שלהם להסוות כל מה שגרוע במנה שלך. האוכל המזרח אסיאתי יכול להיות גרוע בכל כך הרבה דרכים – אבל הוא לא. והכל, הודות לשימוש מושכל ונדיב בתבלינים, גלגלי ההצלה של הטבע. חומר גלם זול וירוד? בשל אותו עם שאר חומרי הגלם הירודים שתוכל למצוא והטבע את…
התרגלנו לאכול בהודו, וזו בעיה. האוכל בהודו זול, זמין, מגוון, והוא לא סתם מילוי לבטן. כל ארוחה היא חוויה, התנסות, התכנסות. בהודו, הארוחות הן השיאים הקטנים של היום. בהיקאדואה, השיאים הם אחרים. יש גלישה ויש מסיבות. אוכל הוא לא משהו שנהנים ממנו, אלא דרך לבטל את הרעב. לכן פחות חשוב לנו ליהנות מאוכל, כל מה שאנחנו מבקשים זה למצוא ארוחה מזינה ומשתלמת. הארוחות הללו מסתתרות היטב. רצועת החוף זרועה אינספור מסעדות שמתנדבות להגיש לתייר האידיוט מאכלי ים ושאר מעדנים במחירים שיותירו את ארנקיהם מרוקנים. כמה פעמים התיישבנו במסעדות חוף כאלה, הבטנו על התפריט, נחרדנו מהמחירים והלכנו משם. אחרי הודו, אנחנו…
המשמשים הננסיים של לה נראה כאילו הפרי הרשמי של לה הוא משמשים. בכל מקום אפשר למצוא אותם מיובשים או בצנצנות ריבה. אנחנו קנינו בשוק משמשים טריים והופתענו לטובה. המרקם והצבע שלהם – כמו של אפרסק. הם קטנים וחמודים, וטעמם המתוק מנצח בקלות כל משמש שאכלתי עד כה.
אחד התחביבים שלי הוא לאכול במסעדות, אבל בגואה זה פשוט לא הגיוני כלכלית. כל המסעדות יקרות פי 2 מהמסעדות היקרות ביותר שישבנו בהן בשאר הודו. למרבה המזל מצאנו את הדירה החמודה שלנו, עם המטבחון הקטן, וחיינו הפכו לרצף של תענוגות גרגרניים.
הטלנו מטבע, והוא אמר לנו להמשיך דרומה בהקדם. קצת חבל, כי אחרי שהתיקים שלנו כבר היו חצי-ארוזים, פתאום נתקלתי בחברה מהארץ שהייתי שמחה לבלות עמה יותר. אבל עם החלטת-מטבע לא מתווכחים, ובאמת היה לנו מספיק מרישיקש.
אזומי הגיעה לרישיקש מיפן לחודש, וכל מה שאנחנו יודעים עליה, עשוי להיות מוטעה. כדרכן של יפניות, היא חביבה, שובבה, ומדברת מעט מאוד אנגלית. אבל היא אינה מתייאשת, ומשתדלת לענות בצורה הטובה ביותר לאדם שפונה אליה, גם אם אינה מבינה מילה. אי אפשר שלא לאהוב אותה. הכרתי את אזומי במסיבת יום ההולדת שלי. השמועה על המסיבה פשטה מפה לאוזן, ולא ברור איך בדיוק, אבל אזומי היא זו שסיפרה על המסיבה לחבר ישראלי, ולא ההיפך. היא הייתה אחת הבחורות הבודדות שרקדו.
שלשול הוא כמו זיקנה. השלשול כופה את עצמו על הגוף שלך, כך שאתה אינך שולט בו עוד. השלשול לא שואל מתי להגיע, הוא מתפרץ מבעד לדלתותיך כאורח לא קרוא ורומס בגסות את איכות החיים שלך. שלשול, בשונה מהזיקנה, הוא בר-חלוף. יוצא דופן הוא השלשול ההודי, שכנראה נשאר איתך לנצח. כמו הזיקנה: יש ימים שבהם הוא מפריע יותר ויש ימים שבהם אתה מצליח להדחיק, לכסות, לשמור אותו בפנים. אבל הוא תמיד שם, מאיים. מאז הטאלי ההוא לפני שבועיים בפושקאר, נשברה לי מערכת העיכול. איבריי האהובים והאמינים בגדו בי. היום הראשון היה הגרוע ביותר: נפלתי למשכב והתרוממתי רק כדי לפלוט מפה או…
אנשים רבים נרתעים מהודו ונמנעים לבוא אליה עקב השם שיצא לה, בתור ארץ מלוכלכת. דבר אחד יש לי לומר לאנשים האלה: אתם עושים את הדבר הנכון. השמועות שנפוצו על הטינופת של הודו אינן קרובות לאמת: הודו מלוכלכת הרבה יותר ממה שתוכלו לתאר לעצמכם. השירותים – חורים ברצפה עם שאריות צואה נצחיות, התושבים – יורקים, תוקעים גרעפסים, שופכים על המדרכה דליים של סחי. מדי פעם מזדמן לראות ילד הודי מקיא לו סתם כך ברחוב. פחי אשפה – אין. הפרות ממונות על אכילת האשפה שאתם משליכים על הרצפה. אבל אין טעם להמשיך ולפרט: את הלכלוך של הודו צריך לחוות כדי להבין. [caption…