אוכל הרחוב ההודי אינו נראה מזמין לתייר הטרי. דוכנים מלוכלכים בלב רחוב מאובק שאפילו אינם מציעים לך מקום ישיבה, או מזנונים גסים בהם לא תהיה לך ברירה אלא לחלוק שולחן עם שני נהגים משופמים בהפסקת הצ'אי שלהם. אבל אלה המקומות בהם הצ'אי יהיה הכי טעים וסמיך, השירות הכי מהיר והטעמים הכי אותנטיים. אחד התחביבים שלי, הוא להסתכל מה המקומיים אוכלים – ולבקש מהזבן אותו דבר. ככה גיליתי כמה מציאות קולינריות אמיתיות.
ליטל איטלי היא מסעדה נחמדה במנאלי שלא ברור למה קוראים לה "ליטל איטלי": כל מי שיושב בה הוא ישראלי שמנמן. אבל הישראלים האלה, הם יודעים מה טוב. ביום שלישי בבוקר ישבתי עם תומסו בליטל איטלי. המסעדה קרובה לגסט-האוס שלנו ויש בה חיבור wi-fi חינם. תומסו כרסם טוסט וחביתה. אני החלטתי ש-12 בצהריים היא שעה מאוחרת מספיק כדי לאכול טאלי. טאלי היא המנה המשתלמת והמגוונת ביותר בהודו. והטאלי של ליטל איטלי – ממש גדול. תמורת 80 רופי, קיבלתי אורז, שתי תוספות מלוחות, תוספת מתוקה, ירקות חתוכים, ושני סוגי לחם (פפדאם וצ'פאטי). המנה לא הייתה חריפה מדי, על מנת להתאים לחך של התיירים. [caption id="attachment_4289"…
שמה של מנאלי בלי ספק נובע מהאוכל הרב והטעים בעיירה זו, שגורם לך לרקוד ולשיר: "מנה לי מנה לי, מנה לי חביבה". המסעדות פה רבות ומפנקות. כדורי שוקולד מפנקים בג'רמן בייקרי, מומו טיבטי, ועוד הפתעות רבות שנישאר פה עוד כמה ימים כדי לגלות. היום, הזמנו את אחת המנות המסורתיות של הודו (כלומר, של התיירים בהודו), הרי היא הצ'יקן סיזלר. אכלנו אותה במסעדת Evergreen. הגענו במטרה ברורה לכרסם את המנה המופלאה. צ'יקן סיזלר היה רעיון שנטווה במוחנו עוד לילה קודם לכן. ואכן, הגענו והשבענו את הרעב והנשמה. לאחר ציפיה של דקות ארוכות, התעופפו לעבר השולחן שלנו ששה-שבעה עופות לוהטים. תומסו ואני…