במקום לכתוב על אירועי החברה שנכחתי בהם, אני מביאה לכם כמה תמונות מייצגות של הסופ"ש הרטוב הזה, שאני ותומסו צילמנו. מקווה שלא אתעצל ואהפוך את זה למסורת. ארוחת יום ההולדת של נטע ריסקין, המגניבה בנשים
הפוסט האחרון שכתב אורן הזכיר לי מסיבה אחת ישנה וטובה שהרמתי, לכבוד חג ההא-לא-ווין, שלא מתקיים היום. הנה טקסט שפורסם לראשונה ב-22/3/2004 מערכת הפעלה לתפוס טרמפים אינו עסק של מה בכך. זו מלאכה קשה שדורשת את מלוא הכישורים האינטלקטואליים של אדם, ושנים של נסיון בתכנון אסטרטגי. אבל במקום שבו ניסיתי לתפוס טרמפ – שום דבר מאלה לא היה יכול לעזור. זה לא היה רחוק מביתם המפואר של המקרר ושל ידידי המטאליסט הצפוני. כלומר, השכונה שבה ניסיתי לתפוס טרמפ הייתה כל כך טחונה, שרוב תושביה ודאי לא מכירים את המושג "טרמפ". אלה שכן מכירים, ניסו לעבור לנתיב הרחוק ביותר מאגודלי המונף…
אני זוכר את מסיבת האלווין הראשונה שהייתי בה, זה היה לפני 5-6 שנים לערך, כשזרוב עוד הייתה מפיקת מסיבות צעירה. היא אירגנה את מסיבת הא-לא-ווין, המסיבה שבה לא חוגגים את האלווין כי זה חג נוצרי(או משהו בסגנון). הגעתי למסיבה אחרי תעיה ארוכה ברחובות רמת אביב האיומים, כשקיבלה את פני זרוב, אוחזת חלון תריסים גנוב ועל מצחה מצוייר איקס בתוך ריבוע. "למה התחפשת?" אני שואל. "למערכת ההפעלה חלונות!" היא עונה בביטחון. אני לא זוכר מה אמרתי, כי זה היה לפני המון זמן, וגם השתכרתי מליקרים פגי תוקף מארון המשקאות שהיה במקום אבל אני זוכר ששמתי את האלבום של מיוז "absolution" שיצא…
קבוצה נלהבת של צעירים, מרביתם חברים, מקורבים, או סתם אנשים שאני תופסת מהם, הרימו את הכפפה וארגנו אירוע ריקוד המוני ראשון בישראל. פלאש מובס ושאר התארגנויות "ספונטניות"כבר היו פה. אני עושה מאמצים להשתתף ולקדם כל אחד מהם. עם כל הכבוד למסיבות, פאבים, ודרכי בילוי קונבנציונליות, שום דבר לא מהנה יותר מחבורה גדולה של אנשים שמתאספת, עושה דבר מה שטותי ומהנה, מפרה את הסדר הציבורי ומנערת את התודעה של עוברי האורח. הפעם, באופן משונה, גם עיריית תל אביב החליטה שזו יופי של יוזמה, ונותנת תמיכה ומשאבים על מנת להרים את האירוע. ברחבי העולם כבר התקיימו לא מעט הרקדות אימתניות, של מייקל…
מכירים את אלכסנדרה סולימסקי? אם כן, אני בטוחה שהעסקתם אותה זה מכבר. אם לא, הגיע הזמן להכיר. אלכנסדרה סולימסקי, קבלו אותה. לא, ברצינות. היא ממש רוצה שתקבלו אותה. מכיוון שברור כי הדרך הטובה ביותר להשיג עבודה בימינו, היא באמצעות שיטת סולימסקי, החלטתי גם אני להקליט! [youtube]http://www.youtube.com/watch?v=lbrWT5SgX7w[/youtube] צילום: דור גרבש עריכה: זרוב מומלץ גם להיט הדאנס של נוי אלוש "יונתן הקטן".
הפוסט השני של ישו. הנה הראשון סיגריה. אחת מיני רבות שילוו אותי לתקופה לפרקים של 7 דקות. הפריק שואו של הקניון מתכנס באותה פינת עישון פסטורלית. טבחים ממורמרים, עובדי נקיון ומוכרים כאלו ואחרים. זה הזמן לעצור את הזמן ולהשתהות (ולהשתאות) מול הרים עצומים. והפעם, הפעם האזור היה ריק. אבל מישהי ישבה שם. ממושקפת, נראית בת 16 במקרה הטוב. חיוך מגושם וחמוד, ומזכירה באופן מפתיע את אחותה של אקסית שלי. בהחלט שלא חשוב מי. "שלום." "שלום!" "את נחמדה. מה שלומך?" "מצוין" "באמת?" "ככה ככה. אני מחכה לחבר שלי. הוא עובד בחנות סכינים. הוא אסייתי!" "בת כמה את בכלל?" (שאלה קריטית כאן)…
בסרטונים האחרונים, הראה לנו אנגלמאיר את אוסף הפורנו הנכבד שברשותו: חלק ראשון, וחלק שני. והיום אנו מציגים בפניכם עוד מהאוסף שלו – ברזולוציה גבוהה יחסית. מקווים שהחומרים הגרפיים העשירים האלה יתנו השראה למעצבים שביניכם! שימו לב כי התמונות בפוסט הזה קסומות, והופכות לגדולות בלחיצה עליהן. ספרים, גבירותיי, ספרים מה יותר טוב מאשר ספר על מנת ללמוד את רזי המין. הנה כריכות של כמה ספרים שלא משאילים בבית אריאלה.
סוף שבוע מלא באטרקציות צבעוניות ועליזות! צאו מבתיכם וחוו הנאה. חג קורבן הברווז מאז הוצב בכיכר מסריק פסל ברווז צהוב ואופטימי, מחווה לדודו גבע המנוח, הפכה הכיכר מוקד עליה לרגל לתל אביבים היפסטרים. היום היום, עוד שעות ספורות ממש, חבורת תמהונים, זרוב והחבר'ה ביניהם, יכריזו על כיכר מסריק ככיכר הברווז. בואו, השתתפו באירוע, רקדו את ריקוד הברווז והביאו לכבודו זבחים קטנים דוגמת: פרחים, סוכריות, שקדים בצלוחיות וכוס חלב סויה. איפה? כיכר מסריק, החל מהיום – כיכר הברווז מתי? 17:00 בדיוק לדף האירוע מרכיבים ומציגים זה יותר משנה, דפנה טלמון האנרגטית והחרוצה לא מפסיקה לצלם את הפרוייקט הפרוע "מרכיבים". הקונספט פשוט…
קה-קה-קיץ, גרסה 2.0 בביצוע זוטוס ומיכל שפירא אחרי הקה-קה-קיץ הפרוע שעבר עלינו, והקליפ שצולם במסיבת הביקיני הראשונה, קבלו את הגרסה השנייה של קה-קה-קיץ. היות והולך ונהיה יותר קר, קבלו אותה בגרסת צ'יל אאוט. [youtube]http://www.youtube.com/watch?v=fr-smcZ-TiU[/youtube] עריכה: דן קשאני צילום: זרוב וכל מיני אנשים שהיא הפקידה את המצלמה בידיהם השיכורות בנוסף לאלבום התמונות שהעלינו, גם אתם העליתם אלבומי תמונות משובחים אשר מתנוססים בפייסבוק. קבלו אותם. לחיצה על כל אחד מהם, תוביל לאלבום המלא עומרי יובל
הבעיה הגדולה שלי עם החיים בעיר היא שאיבדתי את רוח הקרב: הדבר הכי גדול שאני מוכנה להילחם עליו זה חולצה בסוף עונה מזארה. את האדרנלין שלי אני מקבלת משיחות זועמות עם נציגי שירות לקוחות של חברות אינטרנט מרושעות. הדבר הכי קרוב לריגוש שביחסי צייד-ניצוד הוא כשאיזה ערס שורק לי מהברזלים, "הלו בובה, למה לא מחייכת? אבא שלך גנן? אמא שלך ממטרה?" ואני צריכה להתאפק ממש חזק לא להתפקע מצחוק. בשאר הזמן, אני נוטה יותר ויותר להפוך לברוקולי אנושי ששותה קפה, עובד, בוהה במסכי מחשב ובאופן כללי עושה מה שאומרים לו. [caption id="attachment_2565" align="aligncenter" width="500" caption="טרישי נחה מהמארב לעמוס עוז ומתפנה…