יוסף ועריכה: דן קשאני (המאורס!!!) צילום: דור גרבש יש לכם רעיונות בין איזה מוצרים יוסף צריך להשוות? הצעות מוצלחות בהחלט יצולמו!
ת'נק גד עיטס ספטמבר אילוון! חכו רגע! לפני שאתם חונקים את עצמכם עם הכרית, וחובטים בראש עם השלט המועדף עליכם (הוט\יס\דיוידי\מזגן) דעו שחסכנו בשבילכם את כל הלבטים לסופ"ש, והעלנו לזירה 2 מסיבות משובחות שמתקיימות במרחק הליכה זו מזו. אז אנא מכם, שמרו את השלטים שלכם תקינים לימים נוראים יותר(יום כיפור), ותתיחסו לכרית יפה. חגיגות יום הולדת ל"קול הקמפוס" בברזילי תחנת הרדיו "קול הקמפוס" הידועה בשמה השערורייתי 106FM תחגוג השבוע במועדון הברזילי יום הולדת 14. לכבוד הארוע החגיגי קובצו מיטב התקליטנים ושדרני הרדיו של התחנה המדוברת, וחולקו בסלקציה מוקפדת בין 3 הרחבות העומדות לרשותכם. עם רשימה כה ארוכה של תקליטנים, בטוח…
את הסרטון הראשון ניתן לראות כאן ותודה על הקריינות לערי דניאל ארליך. במתח? אל דאג! בקרוב פרק נוסף
אני תמיד חושבת על זמן כעל תא משפחתי חסר ולא מאוזן: העבר הוא הבן הבכור: שקול ומרוטש נוסטלגיה. העתיד: תינוק רך ומגובב תקוות. ישנו גם ההווה: ילד סנדוויץ' ושק חבטות לעת מצוא, שהופקר לספוג מרמור קולקטיבי. כולם שונאים את ההווה. התחממות גלובלית, תרבות צריכה משתוללת, ערכים מתפוררים- כל אלה מיוחסים באופן טבעי לעכשיו. עוול נורא, ולו רק משום שההווה כיפי יותר מכל זמן אחר. גדולתו הראשונה במעלה- התגמשות לנטייה להישאר בבית, לכבות את השעון המעורר, לאכול עוד פרוסת עוגה, לדחות למחר, להתעצל אלא אם יש משהו טוב יותר לעשות. על התשתית הקטיפתית הזו משגשג טוויטר: תמצות קצר, קל לקריאה ולכתיבה,…
התנסויות רבות היו מנת חלקי בשנים האחרונות, אבל שום דבר לא סיפק אותי כפי שהגיע לי. עד שהתחלתי לצאת להרפתקה שתשנה את חיי. האם אמצא זיווג ראוי, אחת ולתמיד? האם אפסיק לשעשע את עצמי עם תחליפים זולים? כל זאת ועוד – בפרקים הבאים! את הסרטונים, בחסות מסטיק מאסט, צילמנו, ערכנו, כתבנו והפקנו בעצמנו, בעזרת צוות נאמן ומוכשר כמפורט להלן: בימוי צילום ותסריט: דור גרבש הפקה: אסי מידן ארט: דניאל וייסמן תאורה: רון רוטשילד איפור: לימור אביבי עריכה: דן קשאני קריינות: דניאל ארליך בתפקיד זרוב: זרוב בתפקיד זר מסתורי: זאב אנגלמאייר תודות:החתול והכלב שנקר ספגטים רמת גן גליה יהב
היכולת ליצור משחקים טובים היא אומנות מורכבת: הכשרון לייצר מערכת חוקים מוצלחת, יצירת עולם הרמטי ושלם, גרפיקה וסאונד. יצירת משחקי מחשב היא האמנות האמיתית של המאה ה21, ולטעמי לוקחת את הבכורה מהאמנות של המאה הקודמת, הקולנוע. תומס שץ כתב מאמר מאלף על ז'אנרים והתפתחותם, בוא הוא טוען שבשלב מסויים ז'אנרים קולנועיים, למשל סוגת המערב הפרוע נעשים מודעים לעצמם, דוגמא קטנה: לנו, יצורי האינטרנט הLow-Fi, נוצרו משחקי הפלאש, והנה הבשיל בתוך הז'אנר הזה מטא-משחקי פלאש. מטא-משחק פלאש הוא הצעד ההגיוני הבא בהתפתחות התרבותית של הז'אנר, היא האמנות שמביטה על עצמה וצוחקת, ניגוד לפרודיות פשוטות, היא מתייחסת לטכניקה, לחוקי המשחק עצמם, ולמשחקיות…
לא ראשונות כרונולוגית, לא הכי טובות, אבל הראשונות שהצלחתי להעלות באינטרנטים החולים והמקולקלים שמתסובבים פה בתאילנד. אני יושבת בחדר מואר פלורסנט ברובע הזונות של צ'אנג מאי. לידי: אישה שמספרת באנגלית קלוקלת בסקייפ איך אין לה כסף לסבון. בימים האחרונים כתבתי המון ואפילו ציירתי – עם צבעים ומכחולים! לא עם וואקום ומקלדת. מאוד משמח אותי העניין הזה. חטפתי הצטננות. מתגעגעת אליכם, מתגעגעת לתקשורת שעובדת, אבל נהנית מניתוק.
בזמן שזרוב משתעשעת לה בתאילנד הרחוקה וקצת מנקה את הראש משנתיים עמוסות ומבולגנות, הבשיל הרגע להשיק פינה חדשה בזרוב.קום: הארכיון של זרוב. התלבטתי רבות איזה קטע לפרסם ראשון, זרוב העבירה לי כמה פוסטים שחביבים עליה וקוראים וותיקים המליצו על מספר רב של קטעי קאלט. בסופו של דבר נראה לי שההתחלה הכי טובה היא פשוט להתחיל מההתחלה, מהפוסט הראשון של זרוב ב"אוסף ההגיגים של זרובבלה". כשזרוב הייתה זרובבלה, והיא בעצמה הייתה תיכוניסטית בראשית דרכה בבלוגוספירה. אז הנה, הפוסט הראשון אי פעם, ועוד שניים אחריו. אם יש קטע מסויים שאתם זוכרים לטובה ומעוניינים שאפרסם, אתם מוזמנים להגיב בטוקבקים. – דור גרבש על…
על הנייר ניתן לומר שהסופ"ש הזה הוא למעשה הסופ"ש האחרון של הקיץ – אם זה עבור בני הנוער או ההורים הממורמרים על כך שהם עשו ילדים שגדלו ויצאו לחופש הגדול. עבורנו, אנשי הביניים, החיילים, הסטודנטים, סתם אנשים חסרי מטרה בחיים, הרווקים והרווקות מדובר בסופ"ש האחרון בו מרכז תל-אביב גדושה בדרדקים לאורך יותר מדי שעות היום. מלבד זאת, הקיץ לגמרי עוד כאן. יוצא לי לעתים לנסוע בשעות הלילה המאוחרות עם דוגמן על הקטנוע, כבר די קריר. לעומת זאת בשעות הצהריים אני עדיין ממשיכה להזיע ממקומות שלא יכולתי להעלות בדעתי שהגוף מסוגל לייצר בהם זיעה. לפיכך, לכבוד סוף השבוע האחרון של הקיץ…
"ובכן, התחדשתי בנוקיה אי 71, ואין לי מושג איך לעשות מחיקה גורפת לכל תיבת הדואר הנכנס, מה שנהגתי לעשות בפלאפון הקודם שוב ושוב כחלק מאובססית המחיקות הידועה לשמצה שלי. וכך, נאספו להם במהרה לא מעט מסרונים, שאת חלקם שלחתי ושאת חלקם קיבלתי. צרפתי אותם לכמה סמסים נבחרים מהעבר הקרוב שנצרבו בזכרוני, והתוצאה היא, כפי שהיו אומרים מבקרי הספרות, פסיפס אמין וסוחף של חיי הצעירים בתל אביב. 1. שיט, חטפתי מחלת מין, ובגלל ששכבתי עם שתי בחורות יום אחרי יום אני אפילו לא יודע ממי 2. הוא ואתה והיא? זה הסמס הכי לא קשור למציאות שקיבלתי מאז שבספטמבר 2001 מישהו כתב…