יש אנשים שבשבילם רשתות חברתיות כמו פייסבוק הם מקום לצרוך תוכן. הם נכנסים פעם ביום, קוראים סטטוסים מצחיקים, מסתכלים על תמונה של חתול או כוסית וחוזרים לצפות בטלוויזיה. יש אנשים כאלו, אבל אני בעיקר שומע עליהם מאחרים. כלומר – הם חברים שלי בפייסבוק, אבל זה הכל. אני חולה אנוש. כבר שנים רבות. למחלה שלי אין שם רפואי ואפשר לטפל רק בסמפטומים שלה, לא במחלה עצמה. היד מגרדת, הראש כבד, העין מעקצצת. החושים שלי מתחדדים בכל פעם שאני יוצא לעולם. אני בודק כל מה שאני נתקל בו בעיניים של אמן. מה זה אומר למי מכם שלא טבל את היד שלו בדבש…
פוסט תמונות שמסכם את השנה שעברה עלינו – בשקיעות שראינו מסביב לעולם. שולחת אותו לאוויר העולם יחד עם ברכת שנה טובה סלקטיביות במיוחד. אנשים נוטים להקל ראש בברכות ה"שנה טובה" שלהם. זורקים שנה טובה לכל עבר, עד שהביטוי מאבד ממשמעותו. כמו הביטוי "אני אוהב אותך". הוא משמעותי יותר כמה שמשתמשים בו פחות. שנה טובה מגיעה לאלה שמתאמצים לעשות שנה טובה לעצמם ולסובבים אותם.
דברים שעוזרים לי לצלם טוב יותר: התבוננות – כשאני הולך ברחוב של עיר, העיניים שלי לא נחות לרגע. גובה העיניים היא רק זווית אחת בשבילי. בד"כ אני מסתכל למעלה, על גגות הבתים והמרפסות, על חוטי החשמל שהסתבכו בינם לבין עצמם ועל החתולים שמביטים עלינו מלמעלה. אני מסתכל למטה. לגיהינום החריצים של המדרכה, על השלוליות שמשקפות את הבניינים רוויי הזכוכית, על גופות הכלבים שנדרסו. אני מסתכל פנימה, אל תוך הבתים ששכחו לסגור וילון, לחנויות התאווה והגרגרנות המלאות באנשים שמחים.
אחת מההנאות הגדולות שלנו בטיול הזה, היא הצילום. אני לוקחת איתי מצלמה לכל מקום, ושום תחושה אינה מספקת יותר מהידיעה שתפסתי פריים שאף אחד אחר לא היה מצליח לתפוס. הרבה מתמונות הטיול שלנו עולות לרשת כפי שהן, בלי פילטרים. ומצד שני, יש תמונות שאני לא מעזה להעלות לרשת עד שאני לא עוברת עליהן בפוטושופ. מכיוון שמדובר בתמונות טיול תיעודיות, תפקידו של הפוטושופ הוא רק "לשפר" את העולם הקיים, ולא לברוא עולם חדש. כל תמונה זוכה אצלי לטיפול אישי ובלעדי, אבל אפשר לקטלג את העיבוד לחמש גישות עיקריות. הנה הסבר וכמה דוגמאות לעיבוד של תמונות מהטיול. מימין – המקור, משמאל…
אנחנו אוהבים חיות. טוב, מי לא. חוץ מאהוב אותן ולצלם אותן, אנחנו משתדלים לא לנצל אותן. הרבה מהאטרקציות התיירותיות של הארצות הטרופיות שאנחנו מגיעים אליהן, כוללות התעללות בחיות. אנחנו לא יכולים לעצור את התעשייה הזאת. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות: לא לקחת חלק בתעשייה. לא לשלם כדי לרכב על פיל, סוס, או כל בעל חיים אחר שאפשר לרכב עליו. לא להצטלם עם גור נמרים קשור בשלשלאות. אם לא תביאו את הכסף שלכם לתעשיית ההתעללות, תעזרו לה לגווע. לבדוק טוב טוב לפני שאתם לוקחים טיול מאורגן. הרבה מהטיולים המאורגנים הפופולריים בקרב ישראלים במזרח כוללים אטרקציות מיותרות שאתם לא רוצים לתרום…
אחרי שחגגנו את ראש השנה בהודו עם מסיבת-שחיתות ענקית, ואת חנוכה בתאילנד עם גניבת סופגניות, אנחנו מביאים לכם את חג הפורים – פיליפינו סטייל. דהיינו: המון אסיאתים מחופשים לגיבורי הקומיקס החביבים עליהם. התמונות בפוסט זה צולמו על ידי תומאסו במפגש קוספליי ענק שנערך במנילה, בירת הפיליפינים. קוספליי זה קיצר של costume-play, והוא אחד מתחביביו העיקריים של הגיק המצוי. מטרת הקוספליי – לחקות בדיוק המרבי את דמויות האנימה (סרט מצויר יפני) החביב על הגיק. בפוסט הזה תוכלו לקרוא עוד על קוספליי. כמובן שגם בישראל יש מפגשי קוספליי בהם הנערים משוויצים בתחפושותיהם – אבל אין מה לומר, האסיאתים פשוט עושים את זה…
If you want to see mnore, go to our facebook page. Or be part of the adventure
המצלמות שלנו נשברו. ראשונה יצאה מכלל שימוש המצלמה הקטנה, החזקה, העמידה. שנייה איבדה את זה המצלמה המקצועית, היקרה. שבועיים שלמים, עד שתוקן הציוד, הסתובבנו בעולם בלי לצלם. זה הרגיש כמו נכות. כמו עירום שנורא דחוף לכסות ואין עם מה. כמו התרוצצות חסרת אחריות או משמעות. הכל איבד מטעמו. הכוסיות במסיבות, האוכל בצלחות, השקיעות שמעל הים. מה הטעם בכל היופי הזה, אם אני הולכת לשכוח אותו? לשם כך, אני משרבטת את הפוסט הזה. לפני שיברחו לי התמונות מהזיכרון. הרגעים הכי מדהימים שהיו לנו בקו-טאו, שהיו יכולים להיות מושלמים אם רק הייתה מצלמה לתעד אותם. [caption id="attachment_5758" align="aligncenter" width="1200" caption="אחר הצהריים…
אור הוא מפתח תוכנה בתל אביב מזה שש שנים, כיום עובד בחברת האנטי-וירוס AVG ובמקביל עוסק בפיתוחים מגניבים באינטרנט עם חברים. הוא מאוד אוהב לצלם ומפרסם את כל הצילומים שלו ברשיון Creative Commons Attribution בדרך כלל, למרות שיוצא לו למכור צילומים פה ושם (בין השאר ל-National Geographic ול-AskMen.com – המקבילה האמריקאית לבלייזר). הוא מרגיש הכי טוב כשהוא מטייל בטבע, ואוהב לטפס ולעשות טרקים במקומות ירוקים. בשנים האחרונות טייל במשך שלושה חודשים בשנה ויצא לו להנות ולצלם פחות או יותר הכל – החל מהשלג על פסגת המון בלאן בצרפת דרך הכבשים בניו זילנד ועד לאבני החול בואדי רם בירדן. גר בתל אביב…